פסק-דין בתיק א 18967/02

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1.         במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, היה התובע הבעלים של רכב מסוג פיאט דוקאטו, שנת ייצור 1994, הנושא מספר רישוי 05-511-66 (להלן: "הרכב").

2.         ביום 10.11.98 פנה התובע לנתבעת 1, המנהלת מכון לרישוי רכבים, לצורך ביצוע מבחן שנתי (טסט) לרכבו, כמתחייב בחוק. הנתבעים 2 ו-3, המועסקים על ידי הנתבעת הנ"ל כבוחני רכב, בדקו את הרכב ומצאו כי מספר המנוע מכוסה בשכבת אבק ולכלוך במידה המקשה על זיהויו, ועל כן נתבקש התובע לבצע ניקוי למספר.

            למחרת, ביום 11.11.98, נבדק הרכב בשנית. בבדיקה זו מצאו הנתבעים 2 ו- 3, כי מספר המנוע ברכב הינו 32236773, בעוד המספר הרשום ברישיון הרכב הנו 1832953.

3.         נוכח אי ההתאמה שנתגלתה במספר, הופנה התובע לנתבעת 4 לבדיקתה וביצוע שינוי למספר המנוע וזיהויו במשרד הרישוי. גם בדיקה זו אשר נערכה ביום  16.11.98 על ידי בוחן הנתבעת 4, הצביעה על אי התאמה בין מספר המנוע בפועל שהנו 32236773 לבין המספר הרשום ברישיון הרכב.

4.         בעקבות הממצאים הללו, הושבת הרכב.

 כארבעה חודשים לאחר מכן, פנה ב"כ התובע לרשות הרישוי במכתב מיום 25.3.99 ובו בקש לברר העניין ולבדוק את הרכב בשנית, לנוכח טענתו כי לא התובע ולא הבעלים הקודם של הרכב לא החליפו את המנוע. בתשובתו מיום 19.4.99 הפנה אגף הרישוי את התובע ליבואן לצורך בירור השאלה באם אכן הרכב נמכר עם מספר המנוע המותקן בו בפועל. עוד הופנה התובע למשרד הרישוי בחיפה לקבלת רישיון נהיגה זמני למשך חודש ימים עם המנוע הקיים, אגב שנאמר כי אפשרות נוספת להסדרת הנושא היא פניה למשטרת ישראל לצורך בדיקת המנוע.

5.         ביום 1.6.99 בעקבות תלונה שהגיש התובע במשטרה על חשד לזיוף, נבדק  הרכב על ידי בוחן ממשטרת ישראל. והנה- בבדיקה זו נמצא, כי המנוע המותקן בפועל ברכב הוא המנוע המקורי שמספרו 1832953, כפי המופיע ברישומי הרכב ורישיונו. בעקבות ממצא זה, ניתן לתובע אישור שימוש ברכב.

6.         לטענת התובע, הן הבדיקה שערכו הנתבעים 1-3 והן הבדיקה שערך הבוחן מטעם הנתבעת 4 נעשו בצורה רשלנית ובלתי מקצועית, משום שלא זיהו את מספר המנוע כפי שזוהה על ידי הבוחן המשטרתי. התובע העלה שלל טענות, הן לגבי אופן ביצוע הבדיקות והן לגבי טיב אחריותה הישירה והשילוחית של הנתבעת 4 לבדיקה שנערכה על ידי הנתבעת 1 ועובדיה.

            בתביעתו המונחת בפניי, עתר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לידו פיצוי בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו לו לטענתו, בתקופה בה הושבת הרכב. הפיצוי הנתבע כולל בין היתר את הפרשי השתכרותו בתקופה זו, משנאלץ לדבריו לעזוב את עבודתו כקבלן משנה בחברת משלוחים, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 107,832 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה.

            האם התרשלו הנתבעים 1-3 בבדיקתם?

7.         בפתח הדברים, ובטרם אפנה לבחינת הטענות גופן, אומר כי כבר מקריאת כתב התביעה נוצר הרושם שהתובע נסמך בטענותיו לעניין הרשלנות המיוחסת לנתבעים, אך על העובדה כי בבדיקה שנערכה על ידי הבוחן המשטרתי, שבעה חודשים לאחר הבדיקות שביצעו הנתבעים, זוהה המנוע המקורי. כל שנטען הוא כי הנתבעים "לא בדקו היטב את מספר המנוע שהוא המספר המקורי ואשר לא הוחלף מעולם וקבעו תוך בדיקה סתמית כי הרכב הוחלף" (סעיף 11 לכתב התביעה) ובהמשך: "במידה והנתבעים היו נוקטים לפי הכללים והתקנות המחייבות אותם, היו מזהים בנקל כי המנוע ברכב הוא המנוע המקורי..."(סעיף 13 לכתב התביעה).

8.         בסיכומיו, לעומת זאת, הרחיב התובע וטען, כי מעדויות הנתבעים 2 ו- 3 עולה כי במהלך בדיקתם לא נעשה על ידם שימוש במראה ובפנס כמתחייב. בכך התרשלו, לשיטתו, במילוי תפקידם ויבצעו הבדיקה שלא בדרך מקצועית משום שללא שימוש בעזרים הנ"ל, לא ניתן לזהות את מספר המנוע, הממוקם במקום מוסתר מן העין.

הנתבעים התנגדו לקו זה, אגב שטענו כי מדובר בהרחבת או שינוי חזית.

9.         אף שסבור אני כי יש ממש בהתנגדות שמעלים הנתבעים לעניין שינוי והרחבת חזית, איני רואה לדון בסוגיה זו משום שמסקנתי היא כי דין טענות התובע ממילא להידחות לגופן.

אפתח בכך שאציין כי טענות התובע כנגד הנתבעים הועלו בעלמא וללא תשתית ראייתית כלשהי, בבחינת ירייה באפלה.

10.        הוראות משרד התחבורה (נספח ג' לתצהיר נ/1 מטעם מנהלת הנתבעת 1) החלות על מכונים לרישוי רכבים, מורות כי לפני ביצוע בדיקת רכב ומערכותיו, תיעשה בדיקת זיהוי במסגרתה יבדוק הבוחן באם מספר המנוע זהה למספר המופיע ברישיון הרכב. מקרה בו מספר המנוע אינו זהה למספר המופיע ברישיון הרכב "תופסק פעולת בדיקת הרישוי ויש להנחות את בעל הרכב בכתב על גבי הטופס להמשך הטיפול" (עמ' 2 להוראות, סעיף 1ב). יוצא מכאן שלבוחן אין למעשה שיקול דעת מקום שנתגלתה אי התאמה במספר המנוע והוא נדרש להפסיק את הבדיקה ולהפנות את בעל הרכב למשרד הרישוי.

11.        מנהלת הנתבעת 1, הגב' אביבה בר לב, פירטה בתצהירה (נ/1) את הנהלים הנ"ל ואת הפעולות שננקטו בעניינו של התובע. בעדותה בפניי סיפרה כי "מה שקשור לזיהוי הרכב וזיהוי מספר המנוע נעשה על ידי הנתבעים. לשאלתך איזה ציוד בדיקה יש לבוחנים אני משיבה לגבי זיהוי לבדיקת מספרים יש להם את המכשיר הכי טוב שזה עיניהם, יש מראות, פנסים ויש בור בדיקה..... בנושא של זיהוי מספר המנוע אין לבוחנים שיקול דעת. ברגע שהם רואים שהמספר אינו זהה לרשום ברישיון, אין להם שיקול דעת והם מפנים למשרד הרישוי. השלב הבא, של זיהוי הטסט והמנוע נעשה על ידי משרד התחבורה" (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 1-7).