פסק-דין בתיק א 18933/05

רקע ועובדות המקרה

1.         בפני תביעה כספית על סך 6,233.50 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובעת, חברה העוסקת בניכיון כרטיסי אשראי. התביעה הוגשה נגד הנתבעת מספר 1, אשר קיבלה את שירותיה מאת התובעת ונגד הנתבעים 2 ו-3, אשר ערבו אישית לחובות נתבעת 1 כלפי התובעת.

2.         בין הצדדים נכרתו שני הסכמים ביום 30.10.02, לביצוע ניכיון כרטיסי אשראי באמצעות מנפיקים שונים. נתבעת 1 ביצעה עסקאות עם לקוחותיה השונים, פרטי העסקאות הועברו לתובעת באמצעות מערכת מחשבים המנוהלת על ידי שב"א והמספקת שירותי בנק אוטומטים. בגין עסקאות אלה שילמה התובעת לנתבעת 1 את מלוא העסקאות בניכוי עמלה.

3.         בהתאם להסכמים בגין הכספים ששילמה התובעת לנתבעת 1, היא זכאית לקבל מהמנפיקים את מלוא התשלומים שנפרעו על ידי חיוב כרטיסי האשראי של לקוחות הנתבעת. כאשר ניתנות הנחות מועדונים ללקוחות הנתבעת, על הנתבעת להשיב לתובעת את סכומי ההנחות.

טענות התובעת

1.         סכום הנחות המועדונים בהם חוייבה התובעת עבור לקוחות הנתבעת, מסתכם בסך של 10,260.78 ש"ח, בהתאם לתעודות החיוב, אשר קיבלה התובעת מהמנפיקים, בגין "הנחות המועדונים" ואשר אליהן מצורפים תדפיסים של המנפיקים, המפרטים את סכומי הנחות אלה (נספחים ב'1 עד ב'36 לכתב התביעה)

התובעת קיזזה מסכום זה סך של 4,027.28 ש"ח, אשר הוחזקה בידיה לטובת נתבעת 1 ולכן הנתבעת חייבת לה את סכום התביעה.

2.         כדי להתחמק מתשלום החוב, ביטלה הנתבעת באופן חד צדדי את ההסכמים ללא הודעה מוקדמת כנדרש בהם וסירובה לפרוע את החוב, מהווה הפרת ההסכמים וניסיון להתעשר על חשבון התובעת.

טענות הנתבעת

1.         נציג התובעת הציג בפני הנתבעים טבלת שיעורי ניכיון, תוך פירוט שיעור ניכיון באחוזים, המתייחס למספר תשלומים המשתנה בכל שובר והבהיר, כי הריבית המגולמת בשיעור הניכיון, היא ריבית בנקאית ושיעור זה משתנה בהתאם לריבית הפריים הבנקאית.

2.         בשנת 2004 הסתבר לנתבעת, מהצעות שקיבלה מחברת ניכיון אחרת, בשם גמא ניהול וסליקה, שהיא יכולה לקבל הצעות זולות יותר בשיעורי הריבית ולכן, בחודש אוגוסט ביטלה את ההסכמים עם התובעת.

3.         התובעת הפחיתה מהכספים המגיעים לנתבעת, שלא כדין, סכומי כסף בגין הבדלים בין שיעורי הניכיון בטבלה עליה הסתמכו ההסכמים, לבין שיעורי הניכיון בפועל וסירבה להמציא לנתבעת את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצלה, את טבלאות הניכיון לפיהן פעלה התובעת, את נתוני עמלות הסליקה של חברות האשראי ואת דו"ח פירוט השוברים.

4.         בעסקאות רבות לא העבירה התובעת לנתבעת סכומים שהגיעו לה והנתבעת לא יכולה לברר זאת, עקב העדר המסמכים המפורטים לעיל.

5.         בגין ביצוע הניכיון, גובה התובעת מהנתבעת עמלת מחיר ניכיון, הנגזרת משיעורי הריביות ועמלת סליקה שהיא אחוז קבוע מכל שובר עסקה. בפועל, התובעת גבתה עמלות גבוהות מאלה שסוכם עליהם וגבתה סכומים גבוהים יותר בגין עמלות הסליקה של חברות האשראי.

דיון

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, האם הנתבעת 1 חייבת לתובעת את סכום התביעה, בגין העסקאות שלגביהן שוברי התשלום של הלקוחות נוכו על ידי התובעת והמנפיקים קיזזו מהסכומים שהועברו לתובעת את הנחות המועדונים, או שהתובעת גבתה מהנתבעת תשלומים ביתר ועל כן, אין הנתבעת חייבת דבר לתובעת.

1.         ניצן ארליך, סוכן השיווק של התובעת, אשר נפגש עם הנתבעים 2 ו-3 מטעם הנתבעת, הצהיר בפני, כי הסביר להם את אופן פעילות התובעת, את גובה העמלות ואת שיעורי ריבית הניכיון בה יחויבו. ריבית הניכיון הייתה 2 אחוז מעבר לריבית הפריים במשק ועמלות מנפיקים כדלקמן: ויזה -1.9% ישראכרט -2.4% ואמריקן אקספרס -2.4%. ההסכמים בין הצדדים נחתמו לאחר ההסברים שקיבלו הנתבעים.

בחקירתו הנגדית הסביר, כי מי שמשנה את העמלות הן חברות האשראי.

2.         עדת התובעת, הגברת אורית כהן הצהירה בפני, כי הנתבעת חתמה ביום 30.12.02 על טבלה, לפיה שיעורי הריבית הניכיון ועמלת המנפיק עד לחודש 2004 היו כמפורט בסעיף 1 לעיל וכך פעלה התובעת.

בחודש מרץ 2004 עלתה ריבית הפריים ל 5.6% ולכן, רשאית הייתה התובעת לחייב את הנתבעת בריבית ניכיון בסך 7.6% וכך עשתה בהתאם לטבלאות המפורטות בתצהירה.

בחקירתה הנגדית הבהירה, כי עמלות חברת האשראי מורכבות משני מרכיבים מספריים. העמלה שהתובעת משלמת לחברת האשראי, בתוספת הסכום שסוכם בין התובעת לנתבעת כעמלת התובעת. בית העסק נהנה, במקרים מסוימים, מעמלות מופחתות במקרה שהתובעת, בעקבות מחזור עסקים גדול, זוכה לעמלות נמוכות בחברות האשראי. היא הסבירה, כי התובעת גובה ריבית מבית העסק, בגין הקדמת התשלום וכן גובה הפרש מהעמלה שהתובעת משלמת לחברות האשראי, כל חברה ואחוזי הריבית שלה.

עוד הוסיפה, כי בגין עסקאות טלפוניות, גובה התובעת עמלה בגובה 0.4% כמפורט בדו"ח הפירוט

3.         גב' כהן הסבירה, שכיוון שמחזורי עסקאות האשראי של נתבעת 1 היו בסכומים גבוהים, באה התובעת לקראתה וחייבה אותה בריבית ניכיון ועמלות מנפיק נמוכות מאלה שהוסכמו מראש.