פסק-דין בתיק א 189085/02

1.         התובע (להלן: " הבנק ") הגיש כנגד הנתבעת תובענה לתשלום יתרת החוב של הנתבעת בחשבון פיצויים 17770/03 (להלן: " החשבון"), חשבון שהיה משותף לנתבעת ולאביה המנוח, מר יוסף אבר ז"ל.

            המנוח הלך לעולמו ביום 23.5.99. אין מחלוקת כי הנתבעת לא הודיעה לבנק על כך שאביה המנוח הלך לעולמו. אין גם מחלוקת כי גם לאחר שהאב המנוח הלך לעולמו, הוסיפו והופקדו בחשבון כספי רנטה עבור המנוח, מהרשות לפיצויים הגרמנית.

            הבנק טוען כי הוא השיב לרשות הפיצויים הגרמנית סך של 21,698 יורו, המהווים את הפיצויים ששולמו ביתר לחשבון, לאחר מותו של האב המנוח.

            הנתבעת טענה כי הבנק לא היה רשאי להשיב את הכספים לרשות הפיצויים.

2.         בסיכומים מטעמו, העלה ב"כ הבנק מספר טענות.

ראשית, נטען כי בתצהיר העדות הראשית מטעמה, הנתבעת הרחיבה את חזית המחלוקת מעבר לחזית נשוא בקשת הרשות להתגונן.

            עוד נטען כי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה היא לא ידעה כי יש ליידע את הבנק על מותו של המנוח, ואין לקבל את טענתה לפיה היא היתה סבורה כי הכספים שהופקדו בחשבון המנוח לאחר מותו הם בגין החזר הוצאות רפואיות של המנוח. הבנק טען עוד שאין לקבל את גירסת הנתבעת לפיה אביה המנוח אמר לה כי יוסיף לקבל רנטות מהרשות הגרמנית 36 חודשים לאחר מותו.

            בנוסף, נטען כי טענות הנתבעת הן טענות מסוג של "הודאה והדחה", שכן הנתבעת הודתה כי הסכום ששולם למנוח שולם לאחר מותו ודינו השבה, אלא שלטענתה היתה לה זכות לקזז את הסכום הנ"ל כנגד הוצאות רפואיות של המנוח.

            הבנק טען גם כי הוא פעל כדין כאשר השיב לרשות הגרמנית את הפיצויים ששולמו ביתר, בהתבסס על יפוי כוח בחתימת המנוח. מדובר ביפוי כוח מיום 19.20.59 (להלן: " יפוי הכח"), בו ייפה המנוח את כוחה של הרשות לדרוש מהמוסד הפיננסי השבת תשלומים שהוכח ששולמו לאחר מותו.לטענת הבנק, מדובר ביפוי כוח בלתי חוזר.

3.         מנגד, טענה הנתבעת כי אין לקבל את התביעה.

            כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי יש לקבל את טענות הנתבעת.

4.         כאמור, אין מחלוקת כי הבנק העביר כספים שהיו בחשבון לרשות הפנסיה הגרמנית. כך נוצרה בחשבון יתרת החוב נשוא התובענה. הבנק טען כי היה רשאי להעביר את הכספים. טענתו הסתמכה על יפוי הכוח - מסמך שנחזה להיות חתום על ידי המנוח, שלטענת הבנק, עולה ממנו הרשאה בלתי חוזרת של המנוח כלפי הבנק לפעול כפי שפעל. כאמור, הבנק לא טען כי היה מוסמך להעביר את הכספים לרשות בגרמניה בהתבסס על נימוק אחר כלשהוא.

            אני סבורה כי אין די ביפוי הכוח כדי להצדיק את המסקנה כי הבנק פעל כדין. יפוי הכוח צורף כנספח א' לתצהירו של העד עו"ד דן יואל. עו"ד יואל העיד בתצהירו כי הרשות הגרמנית דרשה ממנו, על סמך ייפוי הכוח הנ"ל, לדרוש מבנק לאומי את החזרי התשלומים ששולמו לאחר מות המנוח.

5.         ראשית, יצויין כי עיון בנספח א' הנ"ל מעלה, כי המנוח ייפה בו את כוחה של הרשות הגרמנית לדרוש מהמוסד הפיננסי החזרי תשלומים. המנוח, גם על פי המסמך הנ"ל, לא ייפה את כוחו של הבנק להחזיר כספים שהיו בחשבון הבנק שלו.

            מעבר לכך, וזה העיקר: העד שהתיימר להגיש את המסמך, עו"ד יואל הודה בחקירתו הנגדית כי המסמך הנ"ל לא נחתם בפניו, כי במועד בו הוא נחתם (בשנת 1959) הוא כלל לא ייצג את הרשות הגרמנית, וכי הוא לא פגש אי פעם את המנוח.

            מובן, אם כן, כי העד לא יכול להגיש את המסמך כראייה לכך שהוא אכן נחתם ע"י המנוח, אלא לכל היותר כראיה לכך שהרשות פנתה אליו על סמך מסמך זה.

            יצויין עוד בהקשר זה, כי הנתבעת כפרה בכך שאביה חתם על המסמך הנ"ל. לטענתה, יפוי הכוח אינו דומה לדוגמת החתימה של אביה שעל גבי נספח א' לתצהירה של העדה מטעם הבנק, הגב' פריד. עוד נטען כי יפוי הכוח אינו מאומת ע"י עו"ד או גוף רשמי אחר כלשהו.

6.         אם המסמך הנ"ל לא נחתם ע"י המנוח - הרי אין בסיס לפעולת הבנק בהעבירו את הכספים לרשות הגרמנית.

מאחר שאני סבורה, כאמור, כי לא הוכח שהמסמך נחתם ע"י המנוח, ובהעדר כל טענה אחרת לבסיס הנטען לפעולת הבנק כשהוא העביר כספים לרשות הגרמנית, אני סבורה כי יש לקבוע כי הבנק לא פעל כדין כאשר העביר את הכספים, ולכן אין לקבל את תביעתו - המבוססת על העברת כספים זו.