פסק-דין בתיק א 18760/03

עניינו של פסק דין זה, בתמורה שלא שולמה לתובעות בגין מוצרי בטון ודלק שסיפקו לחברת ב.ד. מפעלי פיתוח בע"מ (להלן: "החברה"), באמצעות הנתבעים, אשר חלקם היו בעלי מניות בחברה, מנהליה או מורשי חתימה בה.

לחברה נצברו חובות אצל התובעות, בגין המוצרים שסיפקו לה התובעות ואשר בגינן היא לא שילמה. התובעות סבורות, כי על הנתבעים לשאת בחובות אלו של החברה ולפיכך, עתרו לביהמ"ש בתובענה כספית ומכאן התובענה שבפני.  

רקע

1.         התובעת 1 הינה חברה פרטית, העוסקת בייצור ושיווק של מוצרי בטון מסוגים שונים (להלן: "סלע").

התובעת 2הינה חברה פרטית, העוסקת בשיווק ואספקה של דלק וסולר (להלן: "תשובה").

2.         הנתבעים 1 ו- 2 הינם בעלי מניות ומנהלים בחברת "ב.ד. מפעלי פיתוח בע"מ" (להלן: "החברה")  וגם (להלן יחדיו: "הנתבעים 1 ו-2").

הנתבע 3הינו בנו של הנתבע 2, אשר שימש בתפקיד בכיר בחברה והיה זה שניהל עם התובעות את המו"מ להזמנת הסחורות בשם החברה (להלן: "גל").

הנתבעת 4  הינה אמו של הנתבע 1, אשר הייתה בין השאר בעלת זכות החתימה בחשבון הבנק של החברה, ואשר חתמה על כל השיקים של החברה, אשר נמסרו לתובעות וחוללו (להלן: "רות").

3.         התובעות סיפקו כאמור לחברה, בהתאם לבקשתה ולהזמנתה, מוצרים שונים במועדים שונים, בסך כולל של 789,324.6 ש"ח (להלן: "המוצרים").

מתוך הסכום האמור, סך של 590,970.6 ש"ח הינו בגין סחורות שסיפקה סלע, ואילו היתרה בסך של 198,354 ש"ח הינה בגין סחורות סיפקה תשובה.

לצורך תשלום על חשבון התמורה בגין המוצרים, מסרה החברה לסלע ולפקודתה, סדרה של כ- 18 שיקים מעותדים, בסכום כולל של 492,048 ש"ח, חתומים ע"י רות ומשוכים על בנק איגוד לישראל.

לתשובה מסרה החברה סדרה של כ- 5 שיקים מעותדים, בסכום כולל של 123,354 ש"ח,  חתומים גם הם ע"י רות ומשוכים על בנק איגוד לישראל.

למעט השיק הראשון בסדרת השיקים שנמסרה לסלע, כל יתר השיקים חוללו ע"י הבנק מבלי שכובדו, מסיבת א.כ.מ וכן בשל היותו של החשבון הנמשך מוגבל.

טענות הצדדים

4.         התובעות טוענות יחדיו, כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים בחובה של החברה, שכן הם ידעו, כי לחברה אין כושר פירעון וכי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לשלם תמורת המוצרים השונים, ופעלו בחוסר תום לב, תוך הטעיית התובעות.

            לחלופין טוענות התובעות, כי יש לחייב את הנתבעים 1-3 באופן אישי בחובות החברה, בשל התחייבות אישית שלהם לתשלום חובות החברה, וכן בשל פעולותיהם של הנתבעים במהלך התקשרותם עם התובעות, שגרמו להיווצרותו של החוב הנתבע, כמפורט להלן:

א.         הפרת חובת הזהירות הקבועה בסעיפים 35 ו - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח - 1968 (להלן: "פקנ"ז") - דהיינו, הנתבעים התרשלו, כאשר לא עשו שימוש במיומנות ולא נקטו בזהירות, בקבלם מהתובעות את המוצרים, כאשר לא היה בידי החברה הכוונה ו/או היכולת לשלם בגינם.

ב.         עוולת התרמית לפי סעיף 56 לפקנ"ז - הנתבעים לא פקחו על פעולותיה הכספיות של החברה, והמצג שהוצג על ידם בעניין זה, נתברר כמצג כוזב.

ג.          הפרת חובת תום הלב במהלך מו"מ לכריתת חוזה הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), וכן הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים.

  ד.        הטעייה לפי סעיף 15 לחוק החוזים - מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים, אפשרו את מתן השיקים לתובעות, תוך הצגת המצג המטעה, כי השיקים ייפרעו כסדרם.

הנתבעים לעומת זאת טוענים מנגד, כי לא התקיימו בעניינם התנאים הקבועים בחוק להרמת מסך החברה, וכן כי הם אינם אחראים לחוב החברה באופן אישי, שכן לא נטלו על עצמם כל התחייבות אישית לפרוע את חובה, וכל הסכם שערכו עם התובעות, נכרת מתוקף מעמדם כמנהלי החברה.

דיון

5.         ראשית יש להאיר, כי רות, אמו של הנתבע 1 (להלן: "דורון"), לטענתה איננה מנהלת של החברה או בעלת מניות בה, אלא בסה"כ צורפה למנהלי החברה, כמורשית חתימה של החברה, מטעמי נוחות.  כנגד רות, לא הועלתה כל טענה בקשר עם מתן ערבות אישית שלה לחובות החברה, שהרי היא לא היתה מעורבת כלל בניהול החברה. 

טענתה זו של רות לא נסתרה והיא נתמכת בעובדה, כי גם לגישת התובעות, הקשר העסקי בין התובעות לחברה, נעשה תמיד באמצעות הנתבעים 1-3 בלבד, ובסיכומיהן, התובעות מפנות את עיקר טענותיהן כלפי הנתבעים 1-3 ומתמקדות בעיקר בסוגיות אחריותם האישית של נתבעים אלו בלבד. 

פרופ' י. גרוס בספרו "דירקטורים ונושאי משרה בחברה" (המכון למחקר עסקים בישראל תשמ"ט), ציין כי "בעל מניות עשוי להיות אחראי, רק אם יוכח כי הוא נטל חלק פעיל בהחלטות ניהוליות של החברה", לפיכך, יש לראות את התובענה דנן כמתנהלת כנגד הנתבעים 1-3 בלבד, ואם תוטל על הנתבעים חבות כלשהי לחובות החברה, אם מכוח התחייבות אישית ואם מכוח הרמת מסך החברה, היא תוטל על הנתבעים 1-3 בלבד.