פסק-דין בתיק א 18581/00

1.         התובע, הגיש תביעה כספית זו כנגד הנתבעת לתשלום דמי שכירות  ולפסק דין הצהרתי. כעולה מכתבי הטענות, התובע הוא הבעלים הרשום של מבנה מסחרי (מס' 25/1) ב"מרכז נעמן" דרך עכו-חיפה, הכולל 9 חדרים, 2 מטבחים ו-2 חדרי שירותים (להלן: "המבנה"). בסוף שנת 1995 השכיר התובע את המבנה לנתבעת עת חתם עימה הסכם לתקופה מיום 8/12/95 ועד ליום 10/11/96. לגירסתו, הפסיקה הנתבעת לשלם את דמי השכירות מחודש יוני 1996 והביעה את רצונה לרכוש את המבנה. בין הצדדים סוכם בע"פ, כי התמורה בגינו תהיה 516,000 ש"ח, אשר תשולם ב-24 תשלומים, כ"א ע"ס 21,500 ש"ח. השיקים לא כובדו, אך הנתבעת המשיכה להחזיק במבנה. בשלב מסוים הפקיד התובע את השיקים בחשבונו בסניף בנק דיסקונט בעכו. הנתבעת חפצה בביטול העיסקה וביקשה את החזר השיקים, אם כי התברר, שהבנק בו הופקדו השיקים הטיל עליהם עכבון. לאור זאת, הסכים התובע לתת לנתבעת כבטוחה עד להשבת 24 שיקים לידיה, 13 שיקים שלו ע"ס 45,000 ש"ח כ"א, סה"כ: 585,000 ש"ח. בתום שנת השכירות הראשונה, הוארכה תקופת השכירות בשנה נוספת, זאת על אף שהנתבעת לא שילמה את דמי השכירות עבור המבנה מחודש יוני 1996 כאמור. ההסכם נערך לתקופה מיום 1/1/97 ועד ליום 31/12/97, כאשר ביום 8/1/97 ביחד עם ההסכם לתקופת שכירות השניה, ערך התובע הסכם אופציה וכתב הסכם נוסף לפיו תשלם הנתבעת 36 שיקים בסך 4,300 $ כ"א עבור רכישת המבנה (סה"כ: 154,800 $). בין הצדדים סוכם, כי התובע יחזיר לנתבעת את 24 שיקים הראשונים ועד להחזרתם תחזיק הנתבעת ב-13 שיקים הנגדיים של התובע כבטוחה. לטענת התובע, הנתבעת אף לא כיבדה את ההסכם מיום 8/1/97 בכך שלא שילמה לא את דמי השכירות ולא את דמי הרכישה של המבנה, בעודה ממשיכה להחזיק במבנה. התובע מציין, כי על המבנה רבץ משכון לטובת בנק לאומי למשכנתאות בגין הלוואה שנטל שהובטחה במשכנתא בדרגה ראשונה לטובת בנק לאומי למשכנתאות, כאשר עקב אי עמידה של הנתבעת בהתחייבויותיה כלפיו, לא הצליח התובע לעמוד בהחזר תשלומי ההלוואה, ועקב כך מונה עו"ד גרי אביבי לכונס נכסים על המבנה ורק הוא הצליח לגרום לפינויה של הנתבעת מהמבנה בחודש אוג' 1997. עוד מציין התובע, כי בנק דיסקונט בו הופקדו 24 שיקים של הנתבעת אכן הגישם לביצוע בהליכי הוצל"פ, ולדבריו, הנתבעת שילמה בגין כך סך של 6,460.33 ש"ח (837.88 ש"ח + 5,622.45 ש"ח) עד אשר הגיע התובע להסכם פשרה עם בנק דיסקונט, בעקבותיו נסגרו תיקי הוצל"פ הנ"ל. התובע מודה בחובת שיפוי כלפי הנתבעת עד לסכום הנ"ל ששילמה, אם כי טוען כי סכום זה יש לקזז כנגד תשלום דמי השכירות אותם חייבת הנתבעת.

נטען עוד כי במהלך שנת 1999 הגישה הנתבעת לביצוע שיק אחד מתוך 13 ע"ס 45,000 ש"ח נומינליים במסגרת תיק הוצל"פ. התנגדותו של התובע לביצוע השיק נדחתה. על חשבון החוב שילם עד כה התובע לנתבעת בהליכי גבייה כפויים סך של 6,945.84 ש"ח (סע' 42 לסיכומיו), אותו יש לקזז, כך לטענת התובע, כנגד הסכום ששילמה הנתבעת.

2.         בתשובה לטענות הנתבעת טען התובע כי  לא חלה עליו חובת שיפוי בגין שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח להתנגדות לביצוע שטר אותה הגישה הנתבעת ועליהם הצהיר ב"כ הנתבעת בדיון מיום 2/6/05 וזאת לאחר שלא צורפה כל ראיה לסכום הנטען או לא הוכח  בשל מה שולם הסכום. מה גם שלנתבעת תיקי הוצל"פ רבים ויתכן ובא כוחה טיפל עבור סכום זה גם בתיקים אחרים. כמו כן לא ברור אם היה טעם בהגשת התנגדות. לעניין בקשה לביצוע שיק של התובע ע"ס 45,000 ש"ח, מסכים התובע כי יתכן והיה מקום להגישה שכן במצב דברים דאז, עת הגיש התנגדות אשר נדחתה, טרם הגיע להסדר עם בנק דיסקונט ולא גרם להחזרתם של השיקים המקוריים של הנתבעת לידיה. אלא שהמצב השתנה מאז - הנתבעת יצאה לחלוטין מכלל סכנה לגבי השיקים, ונזקה ברור והתגבש לחלוטין. מאותה סיבה אין לקבל את טענת הנתבעת, כי החלטת כב' ראש ההוצל"פ הדוחה את ההתנגדות של התובע לביצוע שטר נגדו, הינה חוב פסוק ויוצרת מעשה בית דין.

התובע טוען כי עמדתה של הנתבעת כאילו רשאית להמשיך לנשות בתובע בגין יתר 12 השיקים הינה מופרכת. לעניין דמי שכירות טוען התובע, כי טענות ההגנה של הנתבעת לעניין זה הינן מסוג "הודאה והדחה", ומכאן כי נטל ההוכחה רובץ עליה. לטענת התובע, אין פירוט וראיות לטענת הנתבעת שמסרה את השיקים הדחויים ושפרעה אותם במזומן. לעניין טענת הנתבעת על כי סוכם שתקבל 10 חודשי שכירות חינם על השבחת המבנה שכבר בוצעה, טוען התובע, כי כעולה ממזכר מיום 12/12/95 (צורף כנספח ה' במסגרת בש"א 15796/00), הבטחה הנ"ל צפתה פני עתיד ולא פני עבר, מה גם שהנטל להוכיח שביצעה שיפוצים רובץ על הנתבעת. גם אם טענה זו תתקבל, אין בה כדי לתת מענה לאי תשלום דמי שכירות בחודשים 11/96 ועד ל-8/97.

3.         הנתבעת כפרה בטענות התובע וטענה בין היתר, כי  החלטת בימ"ש השלום בחדרה בבש"א 3057/99 (בעניין דחיית התנגדות התובע הנ"ל) מהווה מעשה בית דין, והיא ניתנה בגין אותן טענות ועילות המבססות תביעה דנן. הנתבעת טוענת, כי שילמה את כל דמי השכירות בהתאם למוסכם. הנ"ל שילמה בשיקים דחויים, אשר שולמו במזומן כנגד ההבטחה להחזיר את השיקים ,אשר בסופו של דבר לא הוחזרו, והנתבעת לא קיבלה שום קבלה מהתובע על התשלומים הנ"ל. לתמיכה בכך, טוענת הנתבעת, כי עניין אי תשלום דמי השכירות לא עלה בהתנגדות התובע שהוגשה בתיק הוצל"פ. הנתבעת טוענת, כי שילמה את דמי השכירות עד תום החוזה וכי השיקים החלו לחזור מיוני 1996 משום שהוגבלה עקב הפקדת כל השיקים, כולל השיקים עבור דמי שכירות ועבור רכישת הנכס, בחשבונו של התובע. עוד לטענתה, סוכם כי עבור השיפוץ שביצעה תקבל 10 חודשי שכירות ללא תשלום, וכי הדבר צופה פני עבר ולא עתיד. כן היא טוענת, כי התובע הוא זה אשר גרם לה לנזקים, הן עקב הסתרת השעבוד על המבנה והן עקב כך שפינה אותה מהמבנה באמצע השנה בעקבות הכינוס. התובעת טוענת, כי בכתב האופציה שנערך ונחתם ביום 8/1/97, אישר התובע בחתימת ידו כי הנתבעת שילמה את דמי השכירות בגין חוזה השכירות עוד לטענת הנתבעת, התובע לא צירף לתביעתו אף מכתב דרישה שהיה אמור לשלוח לנתבעת, מאחר וזו, כטענתו, לא שילמה דמי שכירות. הנתבעת טוענת, כי שילמה לבנק דיסקונט מרבית מ-500 ש"ח אותם שילמה מדי חודש מיום 28/6/00בהתאם להחלטה מיום 24/5/00 בתיק הוצל"פ במסגרת תיק איחוד, ומכאן כי התובע ניסה להטעות את ביהמ"ש כי לא שילמה הנתבעת תשלומים בגין שטרות שהפקיד. עוד לטענתה, אין לתובע הזכות לדרוש את קיום החוזה מאחר ופונתה מהמושכר עקב חובותיו של התובע. עוד היא טוענת, כי התנאי לפיו תהיה זכאית לגבות מהתובע שיקים הנמצאים בידה לביטחון התקיים, שכן הבנק פתח נגדה תיק הוצל"פ והתנאי הינו כי הנתבעת תהיה זכאית לכך רק אם תתבע ע"י הבנק ותשלם לבנק כספים.

לטענת הנתבעת, אין יתרת חוב בגין דמי השכירות לשנת 1996 מאחר והדבר לא הוזכר בהסכם מיום 31/12/96 לעניין התחייבותו של התובע לפעול להחזרת 24 השיקים של הנתבעת. לעניין התקופה השנייה של שנת 1997 - הנתבעת טוענת כי שילמה את דמי השכירות בהתאם להסכם, אולם השיקים המבוטחים לא הוחזרו אליה, אלא הופקדו בחשבון התובע. לפיכך לטענתה דין התביעה להדחות.

4.         הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין עפ"י סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 וזאת לאחר הגשת הסיכומים והמסמכים מטעם כל אחד מהם. לאחר שהוגשו הסיכומים הובא התיק בפני למתן פסק דין.

5.         לאחר ששקלתי את מכלול טענותיהם הרבות של הצדדים ועיינתי במסמכים אני פוסק כדלקמן:

א.             הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 70,000 ש"ח להיום.

ב.         מהסכום הנ"ל יופחת  סך של  15,000 ש"ח להיום, בגין תשלום שנגבה מהנתבעת ובגין הוצאות משפט ששילמה נתבעת זו בגין התגוננותה ויראו בסכום זה גם לסילוק מלא וסופי של תיק הוצל"פ 4-99-14802-12.

כפוף לאמור ניתן פסק דין הצהרתי לפיו הנתבעת אינה רשאית להמשיך בפעולות גביית של יתרת השיקים שבידה המשוכים מחשבון התובע ועליה להחזירם לידיו.

6.         אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את היתרה בסך של 55,000 ש"ח. בנוסף אני מחייבה בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 3,000 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן על הנתבעת להחזיר לתובע את השיקים שקיבלה לידיה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ז בטבת, תשס"ו (17 בינואר 2006).

קלדנית: דליה ב.ח.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: