פסק-דין בתיק א 18578/05

1.         הנתבעים 2,3 היו בעלי 50% מהזכויות במגרש ברח' הפרח 67, ראשל"צ. המחצית האחרת הוחזקה על ידי צד ג'.

2.         ביום 30.12.97 נערך הסכם לפיו מכרו הנתבעים את זכויותיהם לשלושת התובעים, בסכום של 95,000$.

3.         ההסכם נערך על ידי נתבע מס' 3, עו"ד אל-על. (להלן: " עורך הדין").

4.         לטענת התובעים הטעה אותם עורך הדין והסתיר מהם קיומם של יחסים מיוחדים שהיו בינו לבין צד ג' וקיומו של חוב שבגינו לא הועברו הזכויות במקרקעין כשהן נקיות מכל שיעבוד, כפי שהתחייבו התובעים.

5.         נטען כי לימים  הסתבר כי ההלוואה אשר נלקחה על ידי צד ג' רבצה על המקרקעין במלואם, והבנק אשר נתן אותה סרב לפצלה ו/או להחריג את חלקם של הנתבעים3,2 ממנה.

6.         הנתבעים הגישו 3 בקשות לסילוקה של התביעה, מחמת התיישנות ובשל העדר עילה.  עוד קודם שהגיעה תגובת התובעים , ניתנה החלטתי, בה נעתרתי לבקשת הסילוק בשל התיישנות העילה.

7.         על החלטה זו הוגש ערעור, ובהסכמה,הוחזר הדיון לפני, על מנת שתישקלנה תגובות המשיבים ותושלם ההחלטה בהתאם.

8.         משעיינתי בתגובות, הנני חוזרת על החלטת המחיקה ומוסיפה כדלקמן:

א.         הבקשה הוגשה על ידי הנתבעים 2,3 ,בעלי הזכויות, בעוד שעורך הדין , כנגדו נטען להתרשלות מקצועית חמורה והטעיה, לא התגונן כנגד התביעה כלל.

ב.         עילת התביעה כנגד הנתבעים 2,3 הינה כי בהסכם המכר התחייבו  כי סכום הרכישה ישמש לכיסוי כל חוב המשכנתא הרובץ על חלקם במגרש, וכי המקרקעין יעברו לרשותם כשהם נקיים מכל חוב.

            נטען גם כי נמנעו מלספר לתובעים כי לא ניתן להחריג את המשכנתא על המקרקעין וכי הנתבעים ערבים לכלל סכום המשכנתא על המגרש.

            לטענת התובעים , לו ידעו על ההסתיגויות הללו, היו מסירים ידם מן העסקה. 

ג.          התמונה אותה מציגים התובעים, כי הנתבעים וצד ג' רכשו בעבר את המקרקעין והתקשו לעמוד בהסכם הרכישה ולפיכך סייע עורך הדין לנתבעים 2,3 למצוא קונים, שיכנסו בנעליהם.

ד.         התובעים טוענים כי " במעשיהם ובמחדליהם הפרו הנתבעים 2,3 את חובת חוב הלב בניהול משא ומתן, הציגו בפני  התובעים מצגי שווא והסתירו מעם התובעים מסמכים הקשורים לעסקה". (סעיף 37).

ה.       סכום התביעה הינו 435,000 ש"ח, כסכום ההפסד בשווי המקרקעין, הפסד דמי שכירות בגין יחידות דיור שלא נבנו, הוצאות משפטיות שניהלו התובעים (ועדיין מנהלים), כנגד גורן וחברות הקשורות בה וכספים ששילמו לבנק עקב חובם של האחרונים.

ו.        התובע 1 הינו בעל משרד לתיווך ובקיא ומעורה במקרקעין והתובע 2 הינו     בכיר לשעבר בבנק ירושלים למשכנתאות, אשר עסק כל חייו במשכנתאות ובנדל"ן. 

ז.       הנתבעים הציגו הסכם שיתוף בינם לבין בלאנס פיננסים והשקעות בע"מ,      אשר עוד לפני המכירה הופקד במינהל מקרקעי ישראל והמעיד על זכויותיהם של בעלי הזכויות. על פי הסכם זה, שהתובעים, לנוכח כישוריהם המקצועיים יכולים היו לגלותו בנקל, " כל אחד מהבעלים רשאי לנהוג בנכס השייך לו כמו היתה החלקה מחולקת ורשומה בלשכת רישום המקרקעין. בהסכם לאמור בסעיף 8 לעיל, רשאי כל בעלים למכור הנכס, או למשכן אותו או לנהוג בו מנהג בעלים."

ח.       גם דבר קיומה של המשכנתא הוזכר בהסכם המכר. יתר על כן , ביום 21.1.98 נערכו בין התובעים לצד ג' הסכם שיתוף והסכם לבניה משותפת. באותו הסכם, התייחסו הצדדים להשקעותיהם במקרקעין בעבר, ולהסדרת הבניה בעתיד כדלקמן: " עד לסילוקה המלא של המשכנתא הרובצת על הנכס לטובת בנק ירושלים למשכנתאות בע"מ ישולם התשלום החודשי ב-2 לכל חודש ע"י הצדדים (גורן וכהן באותו יחס של השקעה").

ט.       ההסכמים, אשר נערכו לאחר רכישת המגרש הופרו ויצרו מחלוקת. הנני מקבלת הטענה כי המחלוקת הינה בין התובעים לבין בעלי הזכויות שנותרו, אשר בגינם שילמו התובעים , ככל ששילמו, תשלומי יתר. צדדים אלו אכן מנהלים ביניהם הליכים משפטיים ואולם אם אין  לתובעים ממי להיפרע, במחלוקת האחרת, אין חסרון הכיס של האחד, יוצר עילות תביעה כנגד האחר.