פסק-דין בתיק א 18518/05

בפני תביעה שהוגשה בהליך של "סדר דין מהיר" על סך 49,922 ש"ח. בבסיסה בקשת התובעת להרים את מסך ההתאגדות וליחס לנתבעים  2-4 את חובות  הנתבעת מס' 1, אשר לא התגוננה כלל ונגדה ניתן פס"ד בהעדר, אשר ספק האם ניתן לגבותו כלל, לאור הפסקת פעילות נתבעת 1.

טענות התביעה -

התובעת, חברת תלמה נסיעות בע"מ (להלן:"חברת הנסיעות") הנה חברה פרטית אשר עיסוקה במתן שירותי נסיעות ותיירות עסקיים. לטענתה נתבעים 1-4 השתמשו בשירותיה ובגינם חבים לה סכום בסך 49,922 ש"ח .

נתבעת 1 (להלן: "חברת דטה") הינה חברה פרטית אשר נוסדה בשנת 2000.  נתבע 2 (להלן: "אריה") ונתבע 3 (להלן: "עמית") הנם בעל מניות בחברת דטה. נתבע 4 (להלן: "אלכס") שימש כדירקטור בחברה.

טוענת חברת הנסיעות כי כשנה וחצי סיפקה לחברת דטה ולנתבעים 2-4 שירותי נסיעות ותיירות לרבות הנפקת כרטיסי טיסה ליעדים ברחבי העולם. 

לטענתה הנתבעים הוציאו מעת לעת הזמנות לכרטיסי טיסה אשר בעקבותיהם כרטסה חברת הנסיעות את כרטיסי הטיסה ושלחה לנתבעים את החשבונית בגינם. במהלך 2003 הלך ונצבר חוב בגין ההזמנות, אך מתוך תקווה שהעניין יוסדר ולאור מערכת היחסים בין הצדדים, נענתה התובעת לבקשות הנתבעים למתן ארכות לתשלום.

חברת דטה  שלחה המחאה לכיסוי חלק מזערי מהחוב אך המחאה זו על סך 1,868 חוללה ביום 2.11.03.  

טוענת חברת הנסיעות כי ניהלה מול חברת דטה ונציגיה מספר רב של שיחות לשם הסדרת התשלום אך ללא הועיל ונכון ליום הגשת התביעה סיפקה חברת הנסיעות כרטיסים בשווי 49,922 ש"ח אשר בגינם הוצאו חשבוניות לחברה כדרישת תשלום.

חברת הנסיעות טוענת כי נתבעים 2-4 נושאים באחריות אישית כלפי התובעת מאחר והנתבעים בהזמינם כרטיסי טיסה לשימושם האישי באמצעות החברה עשו שימוש באישיות המשפטית של החברה במטרה להונות או לקפח את התובעת בהתאם. על כן יש לחייב את הנתבעים באחריות אישית מכוח סעיף 54(ב) לחוק החברות או מכוחו של כל דין .

טוענת חברת הנסיעות כי נתבעים 2-4 , המשיכו להזמין כרטיסי טיסה בחברת הנסיעות , תוך לקיחת התחייבויות כספיות נוספות וזאת למרות שלא פרעו התחייבויות קודמות ובהיותם מודעים לבעיית תזרים המזומנים של החברה. 

לדידה, פעולותיהם אלו של נתבעים 2-4 בשם החברה מהווים פעולה בחוסר תום לב תוך הצגת מצגי שווא בדבר כניסתם למשא ומתן לצורכי פשרה מול חברת הנסיעות.

טענות ההגנה   

נתבעים 2-4 טוענים כי מעולם לא היו ערבים לחובות חברת דטה ואין ולא הייתה יריבות בינם לבין חברת הנסיעות. יתרה מכך טוען מר עמית,  כי אין ולא הייתה יריבות בינו לבין חברת הנסיעות מאחר והינו בעל מניות ותו לא.

עוד טוענים הנתבעים בנוגע לנסיעות שבוצעו כי מדובר בנסיעות שבוצעו במסגרת תפקידם בחברה ולצרכיה העסקיים בלבד. מה גם שהטיסות הנ"ל נועדו להגשמת מטרותיה העסקיות של החברה ונועדו בין היתר על מנת להמשיך את פעילות החברה כדי שתמשיך להתקיים כחברה פעילה.

מסכימים הנתבעים כי ביקשו מהתובעת מתן ארכה לתשלום, אך לטענתם בקשת הארכה נעשתה במסגרת תפקידם ומתוך ציפייה לגיטימית, כי החברה תהא מסוגלת לשאת במלוא התשלומים.

לטענתם, התובעת הייתה מודעת לקשייה הכלכליים של החברה והיא כמותם קיוותה כי מצבה הכלכלי של החברה ישתפר ואז יזכו הם לגמולם.

אשר על כן, טוענים הנתבעים כי אין ליחס להם את חובות החברה.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון