פסק-דין בתיק א 184470/02

1.    תובענה זו הוגשה ב-23.6.2002 נגד מוקד שיווק מוצרי בריאות בע"מ (להלן: " מוקד" או " החברה") ונגד הנתבע, משה שני, כמי שערב לחובותיה לבנק, כשהבנק התובע (להלן: " הבנק"), מעמיד את סכום התביעה על 200,925.78 ש"ח.

בספטמבר 2002 ביקש הבנק לתקן את סכום התביעה והעמידו על 135,387.75 ש"ח. הבקשה הזו לא נומקה אך כפי שהתברר, סכום התביעה הופחת לאחר שבמסגרת הסדר עם הערב השני לחובות מוקד - הסדר שביצועו הושלם עוד לפני שהוגשה תובענה זו - שילם אותו ערב בגין חובה של מוקד, סכום של 90,000 ש"ח, והופטר מיתרת החוב.

מוקד לא התגוננה נגד התביעה, ובדצמבר 2002 ניתן נגדה פסק דין על סכום התביעה כפי שתוקן. הנתבע ביקש רשות להתגונן, אך בקשתו נדחתה וגם נגדו ניתן פסק דין על הסכום האמור. פסק דין זה בוטל בדצמבר 2004 על ידי ערכאת הערעור, ובהסכמת הצדדים ניתנה לנתבע רשות להתגונן כשתצהירו משמש כתב הגנה, ולבנק מועברת לצורך חילוטה ערבות בנקאית בסכום של 135,000 ש"ח, כמו גם פיקדון בסכום של 15,000 ש"ח שהנתבע נדרש להפקיד. בסך הכל קיבל הבנק  מהנתבע במסגרת פסק הדין מדצמבר 2004,  סכום של 150,000 ש"ח בגין חוב נטען של  135,000 ש"ח ליוני 2002.

השאלה עתה אפוא היא אם הנתבע זכאי להחזר כספים מהבנק על יסוד טענות ההגנה שהעלה, ואלה הן בתמצית:

הבנק הפר כלפיו את חובת הזהירות והנאמנות כשהעמיד למוקד מסגרת אשראי ואף אפשר לה לחרוג ממסגרת זו בסכומים ניכרים לאחר שהנתבע חדל להיות בעל מניות בה; חלק מהסכומים הללו נועדו לממן עסק אחר של מי שהיה לבעלים יחיד של מניות מוקד, ובזה הפך הנתבע הלכה למעשה לערב לחובותיו של אותו בעל מניות;

הבנק השתמש בכספים שקיבל ממכירת כלי רכב ששועבדו לטובתו בגין הלוואות שהחברה נטלה, לשם כיסוי יתרות החובה בעו"ש, במקום לכיסוי החוב בגין אותן הלוואות;

אחרי כל אלה עוד הגדיל הבנק לעשות והפטיר את הערב השני מחובות החברה תמורת תשלום של  90,000 ש"ח בלבד, וזה בהסדר שנעשה מאחורי גבו של הנתבע, ותוך התעלמות מכך שאותו ערב הוא האחראי הבלעדי לחוב החברה.

2.    מחומר הראיות עולות העובדות הבאות:

מוקד הוקמה בתחילת שנת 2000 כשבעלי מניותיה, הם הנתבע ואדם בשם יוסי ארי. השניים החזיקו במניות מוקד בחלקים שווים ביניהם כשיוסי ארי הוא המנהל ומורשה החתימה היחיד בחברה. לדברי הנתבע, הסידור הזה נעשה משום שלו הגיעו כספים מחברת הביטוח "מגדל" בהקשר לתכנית ביטוח חיים שפיתח, אך ביצוע התשלום כעמלות הצריך רישיון של סוכן ביטוח, ורישיון כזה היה ליוסי ארי שאתו כאמור הוקמה מוקד. הכספים מ"מגדל" הוזרמו אפוא תחילה לחשבון "מוקפא" של יוסי ארי באותו סניף, ומיד לאחר מכן לחשבון מוקד. מכיוון שקבלת כספים היה לפי גרסת הנתבע, הייעוד העיקרי של מוקד - עם פתיחת חשבונה בבנק במרץ 2000, לא התבקשה עבורה מסגרת אשראי כלשהיא, ובעלי מניותיה - הנתבע ויוסי ארי גם לא התבקשו לערוב לחובותיה.

ואולם ב-29.8.2000, נטלה החברה מהבנק 2 הלוואות למימון רכישת כלי רכב - האחת בסכום של 100,000 ש"ח, לפירעון ב-24 תשלומים חודשיים החל מ-3.9.2000 והשנייה - בסכום של 300,000 ש"ח כשהקרן אמורה להיפרע בתשלום אחד ב-3.10.2001. כלי הרכב שנרכשו על ידי מוקד, נרשמו על שם בעלי המניות בה, ומושכנו לטובת הבנק להבטחת ההלוואות שניתנו לחברה לשם מימון רכישתם.

בנוסף חתמו הנתבע ויוסי ארי, כבעלי המניות של מוקד, על כתב " ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום" להבטחת כל הסכומים שיגיעו לבנק ממוקד בקשר עם כל סוגי האשראים והשירותים הבנקאיים שינתנו למוקד. הנתבע טען בבקשת הרשות להגן שערבות בעלי המניות נדרשה רק בשל שתי ההלוואות הנזכרות - פרט לכך החברה לא נזקקה לכל אשראים וחשבון העו"ש שלה עמד אז ביתרת זכות - אבל הערבות שנחתמה נועדה לפי נוסחה להבטיח את כל סוגי החובות וההתחייבויות של מוקד - לא רק את ההלוואות הנזכרות, והנתבע אף חתם על טופס "הודעה לערב" שבו צוין כי הערבות הינה " לחוב קיים בנוסף להתחייבויות עתידיות כאמור לעיל". 

3.    בתחילת ינואר 2001 בא אל קיצו שיתוף הפעולה בין הנתבע ויוסי ארי במסגרת מוקד. לדברי הנתבע הוא החליט להתנתק מהחברה לאחר שהתברר לו שיוסי ארי משך מחשבונה כספים שאינם מגיעים לו. אי לכך, ב-4.1.2001 העביר הנתבע את כל מניותיו במוקד, ליוסי ארי. (פרוטוקול של מוקד והודעה לרשם החברות על דבר העברת המניות מצורפים לתצהיר הנתבע). 

הנתבע טוען שהודעה על העברת המניות במוקד ליוסי ארי נשלחה לבנק בפקס אבל מנהל הסניף, מר אוחיון מימון שהעיד לבנק, הצהיר בתשובה לשאלון שבתיקה של מוקד החייבת, לא נמצאו כל הודעות פקס והוא עצמו אינו זוכר הודעות כאלה, והנתבע לא הציג כל ראיה לכך שהודעה על העברת מניותיו אכן נשלחה לבנק.

עם זאת מר מימון אישר הן בתשובתו לאותו לשאלון והן בעדותו, שאכן הובא לידיעתו שהנתבע העביר את מניותיו במוקד ליוסי ארי ופרש מהחברה, אך לדבריו הדבר נודע לו מפי הנתבע בשיחה טלפונית, וזו התקיימה, לפי תשובותיו לשאלון, במרץ או ביוני 2001, ולפי תצהיר עדות ראשית - במאי או יוני אותה שנה. בחקירתו, חזר מר מימון ואישר שמדובר בכל זאת במרץ או ביוני 2001, הוא פשוט אינו זוכר בדיוק את מועד השיחה (פרוטוקול מ-30.4.2006, עמ' 7).

"לבחירה" בין מרץ או יוני, כפי שהתברר, יש חשיבות משום שאם לסוף חודש מרץ עמדה יתרת החוב בחשבון העו"ש של החברה על כ-46,000 ש"ח,  הרי בסוף חודש מאי החוב כבר עמד על כ-118,000 ש"ח ובסוף יוני על כ-140,000 ש"ח (דפי החשבון מצורפים לתצהיר הנתבע, אם כי משום מה לא בסדר רציף).

4.    מכל מקום, אם ביחס למועד בו נודע לבנק על דבר השינוי שחל בבעלות על מניות מוקד, אין בידי הבנק להציג גרסה חד משמעית לכאן או לכאן, הרי בקשר לערבות הבלתי מוגבלת בסכום של הנתבע לחובות מוקד, טוען הבנק נחרצות שהוא שמעולם לא קיבל מהנתבע הודעה על ביטולה. ואכן, למרות שהנתבע העביר את כל מניותיו במוקד כבר בתחילת ינואר 2001, הוא לא מצא להודיע לבנק על ביטול ערבותו לחובות שיווצרו מאותו מועד ואילך.

המחדל הזה של הנתבע, עורך דין במקצועו, הוא לא פחות מתמוה. הנתבע טוען אומנם שהחברה כלל לא צרכה אשראי ושהערבות הבלתי מוגבלת בסכום הייתה "ערבות ספציפית" שנדרשה מבעלי המניות של מוקד רק בשל ההלוואות שהחברה נטלה לצורך רכישת כלי הרכב - זה לכאורה מה שאמור להסביר את העובדה שהנתבע לא טרח להודיע על ביטול ערבותו - אלא של"ייחוד" של הערבות להבטחת אותן הלוואות, אין זכר בכתובים, ואף אין טענה מפורשת שכך סוכם עם הבנק.

5.    מדפי החשבון של מוקד (אלה צורפו לתצהיר הנתבע) עולה שמסגרת אשראי של 40,000 ש"ח הועמדה למוקד כבר ממחצית חודש פברואר 2001 - ולא ממרץ 2001, כפי שנטען על ידי הנתבע אשר קושר את העמדת המסגרת לידיעה של הבנק על דבר פרישתו ממוקד. כן עולה שהבנק החל להחזיר שיקים של מוקד עוד בחודש יולי 2001, אך בתחילת ספטמבר יתרת החובה בחשבון מוקד, עמדה בכל זאת על 161,000 ש"ח.

מחוות דעתו של רו"ח מימון, מטעם הנתבע עולה, שעד לחודש מרץ (כולל) זוכה חשבון החברה בכספים שהועברו דרך חשבון אחר בבנק, מחברת הביטוח מגדל, אך הזיכוי במרץ היה האחרון. מכאן ואילך, אין הזרמות של כספים מחברת הביטוח, ומנגד יש משיכות בשיקים ובהוראות קבע בסכום של כ-130,000 ש"ח (סעיף 4.2. לחוות הדעת).