פסק-דין בתיק א 18420/03

מבוא

1.                   תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

            התובעת, מיכל לביא (להלן: "התובעת"), ילידת 1984, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 10.8.00 (להלן: "התאונה").

            הנתבעים אינם כופרים בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

2.                   ממקום התאונה, פונתה התובעת, לבית חולים "סורוקה", כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת. התובעת אושפזה במחלקת טיפול נמרץ ילדים ואובחנה כסובלת משברים בגולגולת עם שטף דם אפידורלי, שברים בצוואר, חבלות בפנים, בחזה ובריאה.

3.                   התובעת נבדקה על ידי מומחים רפואיים, מטעם בית המשפט בתחומי האורטופדיה, נוירולוגיה, א.א.ג. ופה ולסת.

4.                   ד"ר מריו אייכנבלט, אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו כי התובעת סבלה משבר בחוליה C1 ושבר בזיז הקוצי של חוליה C7, עם תזוזה מינימלית. בבדיקת התובעת, נמצאה הגבלה קלה בחלק מהתנועות הצוואריות ורגישות מקומית מעל שרירי הצוואר. ד"ר אייכנבלט, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 10%, בגין הגבלה קלה של תנועות עמוד השדרה הצווארי.

5.                   פרופ' אלדד מלמד, אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי, ציין בחוות דעתו כי התובעת סבלה מזעזוע מח, שברים בגולגולת, בארובת עין שמאל והמטומה אפידורלית פרונטלית קטנה. פרופ' מלמד ציין כי הבדיקה הנוירולוגית, נמצאה תקינה וכי את תלונותיה של התובעת בדבר כאבי ראש תדירים, עייפות, חולשה כללית, נדודי שינה וקשיים בריכוז ובזיכרון, יש לייחס לתסמונת שלאחר חבלת ראש וזעזוע מח, במעורב עם תגובה נפשית פוסט - טראומטית. פרופ' מלמד העריך את  נכותה של התובעת, בשיעור של 10%, לפי סעיף 34 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

6.                   ד"ר מרדכי הימלפרב, המומחה בתחום א.א.ג., ציין בחוות דעתו  כי בבדיקות שמיעה הודגם ליקוי שמיעה תחושתי-עצבי, באוזן שמאל ומכיוון שקיימת עדות לשבר פרונטו-טמפורלי משמאל, הרי שיש לייחס ליקוי שמיעה זה, לפגיעה תולדת התאונה. הנכות בגין הירידה בשמיעה, הוערכה  בשיעור של 5%.

            אשר לתלונת התובעת בדבר טנטון, ד"ר הימלפרב, ציין כי התלונה הופיעה לראשונה, כשנתיים וחצי לאחר התאונה, לפיכך, אין לייחסה לתאונה, מה גם שלא מדובר בטנטון תמידי.

ד"ר הימלפרב, הוסיף וציין כי התובעת התלוננה על סחרחורות וחוסר שיווי משקל בהליכה וכי בבדיקת E.N.G, נמצאה חולשת מבוך של 100% משמאל. ד"ר הימלפרב ציין כי פגיעה פריפרית במערכת הוסטיבולרית, עוברת, בדרך כלל, תהליך טבעי של פיצוי - קומפנסציה וכי בבדיקה יציבה, נמצא תפקוד תקין של מערכת שיווי המשקל עם השענות יתר על מערכת הראיה.  הנכות בגין הפגיעה הוסטיבולרית, הוערכה בשיעור של 5%, לפי סעיף 72 (4) (ב) 1 (מותאם) לתקנות.

7.                   ד"ר שלמה ברק, המומחה בתחום פה ולסת, ציין כי כתוצאה מהתאונה, נשברו 4 שיניים מתוכן, שן אחת, נעקרה. הנכות בגין אובדן שן טבעית, הוערכה בשיעור 0.25%.  ד"ר ברק אישר את ההוצאות שהוצאו בעבר, בגין טיפולי השיניים שהתובעת קיבלה במרפאת מכבי  והעריך את עלות הטיפולים העתידיים.

8.                   המומחים הרפואיים לא זומנו לחקירה וקביעותיהם לא נסתרו.

            בנסיבות העניין, אין בידי לקבל טענת הנתבעים כי קיימת חפיפה בין חווה"ד של פרופ' מלמד ושל ד"ר הימלפרב, בהתייחס לפגיעה במערכת שיווי המשקל שכן בעוד שהנכות שנקבעה על ידי פרופ' מלמד מתייחסת, באופן כללי, למצב שלאחר זעזוע מח, הרי הנכות בתחום א.א.ג., נקבעה באופן ספציפי, בגין הפגיעה הקלה במערכת הוסטיבולרית שנמצאו לה תימוכין, בבדיקת E.N.G ובבדיקת היציבה.

9.                   נכותה המשוקללת של התובעת, מסתכמת , על כן, בשיעור  של 27.2% נכות.

הנכות התפקודית

10.               אשר להבחנה בין המושגים, "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו-"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב
(3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט, כתוארו אז, אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו : "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית..." (שם בעמ' 799 - 800).