פסק-דין בתיק א 184097/02

הרקע

התביעה שלפני מתייחסת לתאונת דרכים, שאירעה ביום 04.01.01 בקצה רחוב דיזנגוף, לכיוון כביש התערוכה. התובעת, הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן - התובעת), שילמה תגמולי ביטוח למבוטחתה, והגישה תביעת תיחלוף זו, מכח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, על סך 9,776 ש"ח. לטענת הנהגת ברכב התובעת, הגב' רות ברק (להלן - הנהגת), היא נסעה ברחוב התערוכה ממערב למזרח. לאחר שחצתה את הרמזור של הצומת בין הרחובות דיזנגוף והתערוכה, ונסעה מספר מטרים נוספים, לעבר הפינה עם רחוב אוסישקין, שמעה שתי מכות. לדבריה, במהלך הנסיעה היא קיבלה מכה ושמעה "בום" וכעבור זמן קצר ביותר, שניה או שתיים, חשה מכה נוספת. היא לא יצאה מרכבה לאחר התאונה, שכן איבדה את ההכרה, אך אין מחלוקת כי הרכב שהיה ראשון מאחורי רכב התובעת הוא רכבו של הנתבע 1, מר סרגיי קורוטייה (להלן - סרגיי) ומאחוריו היתה המונית של הנתבע 3, מר דניאל קלי (להלן - קלי).

מלכתחילה הוגשה תביעה כנגד סרגיי ואליהו חברה לביטוח בע"מ, בטענה שסרגיי פגע ברכב התובעת מאחור ואליהו ביטחה את רכבו. כעבור זמן קצר הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, והוסף קלי כנתבע נוסף. התובעת טענה כלפי שני הנהגים כי שניהם פגעו ברכב התובעת מאחור. אליהו חברה לביטוח בע"מ נמחקה לאחר שהתברר כי לא היה כיסוי ביטוחי אצלה.

הדיונים והעדויות

לדיון קודם לא התייצב מי מהנתבעים וב"כ התובעת ציין, כי לא הצליחו לאתר את סרגיי ויתכן שעזב את הארץ. התברר שקלי לא זומן לדיון ולכן הדיון נדחה.

בדיון ביום 1.1.08 התייצבה נהגת התובעת, התייצב קלי ולגבי סרגיי הודיע ב"כ התובעת, כי אינו יודע אם נמסר לו כתב התביעה. אם כן - יבקש פסק דין בהעדר הגנה, אם לאו - יבקש למחוק את התביעה נגדו.

לפיכך, נשמעו רק עדויותיהם של הנהגת ושל קלי. הנהגת העידה , כאמור, כי שמעה וחשה מכה, ולאחר מכן - מכה נוספת. היא ציינה שאינה יכולה לומר איזה משתי המכות היתה חזקה יותר, שכן לאחר המכה הראשונה נבהלה מאד. היא ציינה, שהמכה הראשונה היתה חזקה והיא אינה זוכרת את ההמשך. לאחר הארוע לא יצאה מרכבה והיא פונתה באמבולנס מהמקום. הנהגת העידה במשטרה מספר ימים לאחר התאונה ושם ( ת/2) ציינה כי שמעה שני "בומים" - מכות, וקיבלה מכה ברכב מאחור, שלאחריה חשה ברע.

קלי העיד בפני, כי חצה את צומת דיזנגוף במהירות של 25-30 קמ"ש וכשחצה את הצומת ראה את הרכב המסחרי (רכבו של סרגיי) עומד. הוא מיד בלם, אך ברכבו יש מערכת ABS ולוקח לרכב זמן לעצור. לכן פגע ברכב שלפניו. לטענתו, הוא ירד מהרכב לראות מה קרה ונוכח שלרכבו כמעט לא קרה דבר - נזק קל במכסה המנוע (שתוקן בעלות של 300 ש"ח), ולרכב של סרגיי נגרם כיפוף בטמבון האחורי. לעומת זאת, המכה הקדמית ברכב של סרגיי היתה חזקה מאד ("שלא נדע מצרות", כהגדרת קלי). לדבריו, סרגיי הוא שגרם ל"בום" החזק עליו דיברה הנהגת. קלי הורשע על פי הודאתו באי שמירת מרחק וחויב לשלם קנס. בהודעתו במשטרה ( נ/1) סיפר קלי שכאשר נכנס לרחוב התערוכה ונסע כ-20 מטר, שמע חבטה לפניו, ורכב מסחרי התנגש ברכב שנסע לפניו. לדבריו, מיד בלם אך הכביש היה רטוב והוא החליק מעט ונגע בפגוש האחורי של הרכב המסחרי (שורות 5-9). עוד אמר במשטרה שברכבו נגרמה פגיעה קלה במכסה המנוע וברכב של סרגיי היתה מעיכה קלה בטמבון האחורי. בחקירתו הנגדית עומת קלי עם תצהיר שמסר בבקשה לביטול פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד (התצהיר סומן ת/3), שם אמר שלא נגרם כל נזק לרכבו, וגם לא לחלק האחורי של רכב סרגיי. הוא הסביר שאמר זאת כי "זה לא נזקים מי יודע מה". הוא אמר שאינו זוכר היכן תיקן את המונית ואין לו אסמכתא לתיקון. לדבריו, לא חשב שיגיע לבית המשפט 7 שנים אחרי התאונה.

הודעתו של סרגיי במשטרה הוגשה אף היא, בהסכמת ב"כ התובעת וקלי ( נ/2). שם טען סרגיי שעצר בפקק מאחורי רכב התובעת ואז הגיע קלי ופגע בו, והדפו על רכב התובעת. סרגיי גם טען שהנזק העיקרי לרכבו הוא הנזק מאחור, ומקדימה יש לו נזק קל בלבד. אציין, כי בהעדר עדות של סרגיי בבית המשפט, משלא נחקר בחקירה נגדית ומשלא התאפשר לי להתרשם ממנו, אינני מייחסת משקל ל נ/2.

טיעוני הצדדים

בסיכומו של הדיון, טען ב"כ התובעת, כי יש למצוא את קלי אחראי לכל נזקי התובעת, או לפחות לרוב המוחלט שלהם. זאת, מאחר שהוכח שהוא פגע ברכב של סרגיי וגם נגרמו נזקים לשני כלי הרכב, בניגוד לדבריו בתצהירו ת/3. בנוסף, קלי הורשע באי שמירת מרחק. לטענת התובעת, גם בבית המשפט וגם לשוטרות שהגיעו למקום סמוך לאחר התאונה אמר, שלא זו בלבד שלא הצליח לבלום בגלל מערכת ה-ABS, אלא שזו קידמה אותו לעבר רכבו של סרגיי. לדבריו, הנהגת ציינה שקיבלה שתי מכות ולא יכלה לציין איזה מביניהן היתה החזקה יותר. מאחר שקלי הודה שאכן פגע ברכבו של סרגיי, יש להגיע למסקנה שהוא אחראי לכל הנזק.

קלי טען, כי הוא אכן בלם, אך לא הצליח לעצור כליל. לדבריו, פגיעת רכבו ברכב סרגיי היתה קלה מאד ונזקי התובעת נובעים מהפגיעה המוקדמת של רכב סרגיי ברכבה. לדבריו, חבל מאד שסרגיי לא נמצא, כי אילו יכול היה לחקרו, היה מוכיח שסרגיי גרם לנזקי התובעת. לדבריו, כדי שהוא יהדוף עם המונית את סרגיי, שנהג ברכב מסחרי, על רכב התובעת ויגרום לנזקים הנטענים, המונית היתה צריכה להיות מושבתת.

הכרעה

נטל ההוכחה של כל רכיבי התביעה מוטל על התובעת. לטענתה, כל נזקה נגרם בשל פגיעתה של המונית של קלי ברכבו של סרגיי, שנהדף על רכב התובעת. לחילופין, עיקר הנזק נגרם מהמכה השניה, בה פגע קלי בסרגיי והדפו בשנית לעבר רכב התובעת. אין כל ראיות התומכות בטענות אלה:

לפנינו עדות הנהגת, המדברת במפורש על שתי מכות, כשלאחר הראשונה, שנגרמה על ידי רכבו של סרגיי, אינה זוכרת מה קרה, משום שזו היתה מכה חזקה ( עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 1.1.08, שורות 18-19) והיא נבהלה. היא זוכרת שהיתה עוד מכה, אך אינה זוכרת את עוצמתה.

אין מחלוקת שקלי פגע ברכב סרגיי.

לאור עדותו של קלי ולאור עדות הנהגת - אין מחלוקת שסרגיי פגע ברכב התובעת ראשון, באופן עצמאי, עוד בטרם נפגע מרכבו של קלי.

אין מחלוקת, כי עקב פגיעתו של קלי בסרגיי, חשה הנהגת מכה נוספת.

לאור דברי קלי, שלא נסתרו, הנזק בקדמת רכבו וגם הנזק בחלק האחורי של רכב סרגיי - היה קל יחסית. אמנם, העובדה שקלי לא הביא קבלה על התיקון שתתמוך בטענה זו, או צילומים של הנזק, פועלת לרעתו, אך מאידך, ההסבר שנתן - כי 7 שנים לאחר התאונה לא שמר על המסמכים - מתקבל על הדעת.

יש לזכור גם, שמלכתחילה הוגשה התביעה רק נגד סרגיי, ונטען שהוא זה שגרם לנזקי התובעת, לבדו. קלי הוסף רק בהמשך. עתה, משלא הצליחה התובעת לאתר את סרגיי, הושם כל הדגש על קלי. אילו עלה בידי התובעת לזמן את סרגיי, או להביא הוכחה לגבי הנזקים שנגרמו לרכבו, על מנת שניתן יהיה להשוות את הנזק במוקד הקדמי לנזק במוקד האחורי - ניתן היה ללמוד על תרומת כל אחד משני הנהגים לנזקי התובעת. הדבר לא נעשה, ועובדה זו פועלת לרעת התובעת.

בתחילת הדיון טען ב"כ התובעת (אף שהדברים לא נרשמו בפרוטוקול), שיש לראות בשני הנהגים מעוולים במשותף שגרמו ל נזק שאינו ניתן להפרדה. אף שזנח טענה זו בסיכומיו, אבחן גם אותה. לדעתי, אין מדובר בנזק שאינו ניתן לחלוקה, או לכל הפחות, התובעת לא הוכיחה שמדובר בנזק שאינו ניתן לחלוקה. כאשר מדובר על נזק שאינו ניתן לחלוקה, מדובר על פגיעות שנגרמו על ידי מספר גורמים, ביחד, או בזה אחר זה, כאשר - למרות נסיון לעשות כן - קשה לייחס למי מהפוגעים נזק מסוים, או לאיזה מהפגיעות את התוצאה המזיקה. כלשון כבוד השופט ברנזון בע"א 22/75 אדרי נ' עזיזיאן, פ"ד ל(1) 701: "שני נהגים אשמים בהתנגשות כלי רכבם וכתוצאה מכך נגרם נזק, להולך רגל או לנוסע, שלא ניתן לפצלו ולחלקו בין הנהגים" (עמ' 705 לפסק הדין).