פסק-דין בתיק א 183858/02

התובע, יליד 1973, עותר לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו באירוע מיום 24.7.00 עת נפגע, לטענתו, משאיפת גזים רעילים במהלך עבודתו.

הנתבעת 1 היא מעסיקתו של התובע, ועוסקת בייצור והמרת דלקים במועד הרלבנטי. הנתבעת 2 היא מבטחתה בפוליסת ביטוח מעבידים.

האירוע נשוא התובענה הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי (ולשם הקיצור: המל"ל) כתאונת עבודה, ולתובע נקבעה נכות צמיתה בתחום הריאות, חלקה תוצאת האירוע וחלקה יוחס למצבו הרפואי עובר לאירוע.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעות את האירוע ונסיבותיו, הנזקים הנטענים והקשר הסיבתי ביניהם.

הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם בתחום הריאות: פרופ' שפיצר מטעם התובע וד"ר סתיו מטעם הנתבעות. כן הוגשה חוות דעתו של פרופ' ברודמן, מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו, ומסמכים. כן נתבקש פרופ' ברודרמן ליתן עדות על חוות דעתו.

מטעם הנתבעות הוגשו מסמכים.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי:

1. התובע, יליד 8.11.73, עלה לארץ מברית המועצות בשנת 1990 עם אימו ואחיו (תצהיר התובע ובעמ' 3 לפרוטוקול מיום 10.12.06). לעת האירוע התגורר באריאל, כיום מתגורר בנצרת עילית, נשוי + 1.

2. התובע עבר קורס טבחות בשנים 95-96, עבד כטבח בבית מלון ובמסעדות במשך כ- 10 שנים, כמאבטח בכמה תקופות, כפועל ייצור ברב בריח ובמפעל עדינויפל, עבר קורס מחשבים וניהול רשתות בשנת 2003 (עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול), "והיום אני עובד במפעל אלקט' מלפני שנתיים ואני מרוויח שכר מינימום." (עדות התובע בעמ' 9 לפרוטוקול).

3. עבר רפואי רלבנטי: התובע סבל מאסטמה מילדות, ועובר לעלייתו ארצה טופל ב"זריקות אסילין + סלוטר בטיפול ע"י טיפות" (ר' הודעת התובע מיום 9.11.98 - נ/3 ובניגוד לעדותו בחקירה נגדית לפיה לא קיבל טיפול טרם עלייתו ארצה בעמ' 4 לפרוטוקול). עם עלייתו ארצה טופל בוונטולין, אשר שיפר את מצבו: "כאשר התגייסתי לא סבלתי בפועל מהתקפים" (נ/3). התובע התגייס בפרופיל 97, במהלך שירותו הצבאי החריפה מחלת האסטמה ממנה סבל, הוא חזר להשתמש בוונטולין על בסיס יומי וכן "בקוטייד בתרסיס" (ר' נ/3) והפרופיל הרפואי הורד ל- 45 "בגלל אסטמה" (עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 10.12.06). עדותו זו נתמכת ברישום הועדה הרפואית לשינוי כושר בריאותי מיום 21.8.93, שנערך במסגרת שירותו הצבאי של התובע, ולפיו סובל מאסטמה מילדות, מטופל תרופתית ובעל פרופיל 45 (ת/1). התובע שוחרר מהצבא מוקדם מהמועד הקבוע לשיחרור וזאת "בגלל בעיות כלכליות במשפחה" (עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול).

4. בספטמבר 1998, עובר לאירוע נשוא התובענה, נפגע התובע בריאותיו במסגרת עבודתו כעובד ייצור ברב בריח, "בעת ששטפתי דסקיות (בעבודה) בתוך חומר כימי, שאפתי אדים של החומר שגרמו לקוצר נשימה, וסחרחורות" (ר' נ/1). לאחר האירוע לא חזר לעבודתו זו, פנה לקורס במסגרת המל"ל ולאחר חודשים מספר השתלב בעבודת אבטחה (עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול).

5. בזמנים הרלבנטיים לתובענה, הועסק התובע על ידי הנתבעת 1 כפועל ייצור במפעלה. העסקתו זו החלה במאי 1999, בתחילה כשומר מטעם חברת שמירה (עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול) ולאחר מכן כפועל ייצור. העסקתו זו נמשכה בפועל עד ליום האירוע (24.7.00), לאחריו שהה בתקופת אי כושר שבסופה פוטר (סעיף 3 לתצהיר התובע. מכתב פיטורין צורף כנספח ו' לתיק מוצגי התובע). התובע לא נשאל ולא נבדק רפואית עובר להעסקתו (ס' 8 לתצהיר התובע).

6. עיקר עבודת התובע היתה בקרה וטיפול במתקן טרמי, ריאקטור, ששימש לחימום שמן משומש, תוך אידויו למרכיביו והזרמתם של אלו למיכלים שונים, שם עוברים תהליכים כימיים לייצובם כבנזין וסולר (עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול). פתח הריאקטור כלל 2 דלתות, פנימית וחיצונית, שניתן היה לפתוח כשהטמפרטורה היתה מגיעה ל- 250 מעלות ולחץ מסויים (עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול). שאריות החומר הנותרות בתוך הריאקטור קוררו, יובשו ופונו כפסולת לרמת חובב (עדות התובע בסעיף 4 לתצהירו ובעדות בעמ' 6 לפרוטוקול).

7. פינוי הפסולת, הבוצה, נעשתה באמצעות פועל אחר ולא התובע ("ברוב המקרים לא הייתי נכנס לריאקטור" עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול). לצורך פינוי הבוצה סופקה מסכת חמצן שחוברה בסמוך לריאקטור ואשר היתה מיועדת לאותו עובד שנכנס לריאקטור (עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול).

8. במועד הרלבנטי מצויות היו במפעל הנתבעת 1 מערכות התראה / הגנה  שונות, כגון מערכת גלאים לגילוי גזים, אזעקה, התראה שחוברה למחשבי המפעל, ואף חיישנים לגילוי גז מסוג H2S ב- 3 רמות (עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול). כן היו קיימים נהלי עבודה בקשר עם פתיחת דלת הריאקטור והכניסה אליו ("כן, היו דרישות שהיינו צריכים למלא לפני שפותחים דלת. היה מכשיר שמדד לחץ וטמפרטורה וזהו" עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול), ובמקרה של ריכוז גזים גבוה המיכשור היה מצפצף ואז נדרש התובע לאוורר ולשאוף גזים החוצה על ידי מפוחים (עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול).

9. המפעל לא סיפק לתובע וליתר העובדים מסכות המגנות בפני חשיפה לגזים רעילים: "בזמן שהאירוע היה היו לי בגדי עבודה, נאלצתי להביא מהבית מסכת אב"כ אישית של הצבא כי לא סיפקו לנו מסכות. השתמשתי בה עד שנגמר המסנן ואז החזרתי את זה הביתה. הודעתי למנהל הבטיחות ומנהל המפעל יעקב סופרי(ן) הוא ידע על זה הוא ראה אותנו עובדים בלי מסכות ועובדים עם מסכת אב"כ. גם עובדים אחרים הביאו מסכות אב"כ מהבית. כשנגמר המסנן החזירו הביתה. אז הביאו לנו מסכה שמסננת אבק לא גזים" (עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול).

10. התובע לא קיבל תדרוך לגבי הסכנות בעבודה והחומרים בהם מדובר (ס' 7 לתצהיר התובע ובעדותו: "המפעל היה בהרצה, תוך כדי עבודה למדנו על המתקנים והטיפול בהם. לא קיבלנו הכשרה לתפקוד המפעל." בעמ' 6 לפרוטוקול).

11. ביום 24.7.00, עת עבד התובע במשמרת בוקר, נתבקש התובע ואחראי המשמרת בשם אדם ביקר לפתוח את הריאקטור, זאת בטרם ירדו מעלות החום לטמפרטורה והלחץ הנכונים ובמטרה לזרז את תהליך פינוי הריאקטור מהבוצה. למרות שאחראי המשמרת התרה במנהל המפעל, מר סופרין, על קיומם של לחץ וטמפרטורה גבוהים, הורה מר סופרין לפתוח את הריאקטור. לאחר פתיחת הריאקטור נתגלתה דליפת גז מסוג H2S וגזים נפיצים, וכעדות התובע: "בהתחלה לא ידענו מהיכן יצאו הגזים. המפוח שהיה אמור לשאוב את הגזים מתוך הריאקטור היה בתקלה, אני משער שזה מאזור המפוח" (עמ' 8 לפרוטוקול). התובע ומר ביקר הפעילו מפוחים על מנת לפזר את הגזים וניסו לאתר את מקור הדליפה, פעולות במהלכן נחשף התובע לגזים רעילים והחל לסבול מחולשה, קשיי נשימה, בחילה ועייפות (סעיפים 12 ו- 13 לתצהיר התובע). וכדברי התובע ב"הודעה על פגיעה בעבודה" במסגרת המוסד לביטוח לאומי: "היתה דליפת גזים, חיפשנו את מקור הדליפה וכתוצאה מכך נפגעתי משאיפת גזים" (נ/2). על אירוע הדליפה הודיעו התובע ומנהל המשמרת ביקר למנהל המפעל מר סופרין, טלפונית (עדות התובע בעמ' 8 ו- 9 לפרוטוקול).