פסק-דין בתיק א 18296/05

מבוא

1.         התובעת, נועה פאר (להלן: "התובעת"), ילידת 1982, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 3.8.01.

הנתבעים אינם כופרים בחבות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה והנכות

2.         ממקום התאונה, פונתה התובעת, לבית חולים קפלן, שם אובחנה כסובלת משבר סובקונדילרי של הלסת התחתונה מימין.

התובעת עברה ניתוח, במהלכו בוצע קיבוע בין לסתי, בעזרת קשתות וחוטי מתכת.  התובעת שוחררה עם המלצה לכלכלה רכה, שטיפות פה מרובות, חופשת מחלה למשך 6 שבועות וביקורת במרפאת פה ולסת. בהמשך, התלוננה התובעת גם על כאבים בגב התחתון, עם הקרנה לרגל ימין.

3.         להערכת נכותה של התובעת, מונו מומחים בתחומי האורטופדיה ופה ולסת.

4.         ד"ר דרור עובדיה, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו כי בבדיקה נמצאו רגישות בעת מישוש החלק התחתון של עמוד השדרה המותני, באזור חוליה L5 והגבלה קלה, בכיפוף לפנים של עמוד השדרה המותני.

            ד"ר עובדיה העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 5%, בגין ההגבלה בטווחי התנועה של עמוד השדרה המותני.

            אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבעים כי לאור רישום רפואי משנת 1999, בדבר תלונות על כאבי גב תחתון, לאחר תאונת דרכים קודמת שארעה לתובעת בנובמבר 1999, קיים ספק בדבר הקשר בין מצבה של התובעת, לבין התאונה נשוא התביעה. ד"ר עובדיה, התייחס במפורש, בחוות דעתו, לתעוד הרפואי האמור וציין כי אין ברישומים כל אזכור לגבי הגבלה בטווחי התנועה. בנסיבות אלה ומשד"ר עובדיה, לא זומן לחקירה, לא ראיתי לסטות מקביעותיו, הן בעניין שיעור הנכות והן בדבר הקשר בין הנכות לבין התאונה נשוא התביעה.

5.         ד"ר יצחק הורוביץ, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום הפה והלסת, ציין בחוות דעתו כי התובעת "מתלוננת על כאבי ראש וקשיים באכילה של מזון נוקשה. מידי פעם פתיחת הפה כאילו נתקעת, האוזניים נסתמות לה, שומעת נקישות במפרקים ומתלוננת על בליטה באזור מפרק ימין". ד"ר הורוביץ ציין כי כתוצאה מהחבלה, נגרם נזק לרקמות הסובבות את מפרק הלסת ונותר שינוי קל בזוית ובעמדת הראשיש, בתוך המפרק. ד"ר הורוביץ העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 20%, לפי סעיף 73 (2) א' 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

            ד"ר הורוביץ, הוסיף וציין בחוות דעתו כי התובעת תזקק, מדי פעם,  לטיפולי פיזיותרפיה ובתשובות לשאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי ב"כ הנתבעים, ציין כי טיפולים פיזיותרפיים, יכולים לשפר את המצב, אך לא תמיד עוזרים וכי "אצל הנ"ל היה שבר בצוואר הקונדיל ושינוי אנטומי זה לא ניתן לשינוי ותיקון... נראה לי שלאור המגבלות, הממצאים הקליניים והרנטגניים מדובר בשבר עם העתקה של ראש העלי וכתוצאה הפרעה פונקציונלית קשה (שעלולה בד"כ להחמיר עם הזמן והגיל)" (תשובות לשאלות הבהרה, מיום 10.6.05, סעיפים 4 ו- 6). בתשובות לשאלות הבהרה נוספות, ציין ד"ר הורוביץ כי טיפול פיזיותרפי, יכול לשפר את המצב, אך השיפור, אם מתרחש, הוא זמני וכי "בד"כ ההפרעה לאחר נזק כזה מחמירה עם הגיל" ובהמשך: "... אם אני צריך לשפוט לפי נסיוני נכות תשאר לה תמיד... יתכן שאף תחמיר" (תשובות לשאלות הבהרה, מיום 7.7.05, סעיפים 5 ו- 8).

6.         לאור טענה בדבר החמרה במצבה של התובעת וטיפולים רפואיים נוספים שעברה לאחר מתן חוות דעתו של ד"ר הורוביץ, לרבות פניה לחדר מיון, בבית חולים שיבא, ביום 18.2.07, עקב תלונה של "לסת תפוסה", התובעת נבדקה בשנית, על ידי ד"ר הורוביץ.

בחוות דעתו העדכנית, מיום 28.6.07, ציין ד"ר הורוביץ כי בבדיקה נמצאה רגישות של שרירי הלעיסה משמאל, ללא רגישות מעל מפרקי הלסת. ד"ר הורוביץ ציין כי אינו מוצא החמרה במצב וכי: "כל שקרה וכל הממצאים מחזקים את האבחנה הקודמת ומתן 20% נכות מתאים למצבה. אפיזודות כאלה של נקיעה, היתקעות הלסת והצורך לשחררה, פיזיותרפיה מדי פעם, הם כולם חלק מתמונת מצבה".

7.         ד"ר הורוביץ, לא זומן לחקירה. יחד עם זאת, טוענת ב"כ הנתבעים כי על אף שהמומחה לא נחקר, על בית המשפט לבחון את החומר הרפואי ולהסיק מסקנות שונות מקביעות המומחה. ב"כ הנתבעים מפנה לרישומים בתיקה הרפואי של התובעת, במרפאת פה ולסת, בבית חולים שיבא, מימים 9.3.03 ו- 13.4.03, בדבר פתיחת פה, טובה יותר, מזו שנמצאה על ידי ד"ר הורוביץ, בבדיקתו. כן טוענת ב"כ הנתבעים כי לאור העדר תלונות בדבר קשיים בלעיסה, יש לקבוע כי מצבה של התובעת, מתאים יותר, לתקנה 73 (2) א' 2, המקנה 10% נכות, בגין פגיעה בינונית בלסת התחתונה, עם הפרעות קלות בלעיסה. ב"כ הנתבעים, הוסיפה וטענה כי על אף שהתובעת הופנתה על ידי הרופאים המטפלים, לביצוע טיפולי פיזיותרפיה של הלסת, לא הוצג תעוד בדבר ביצוע טיפולי הפיזיותרפיה האמורים ויש לקבוע כי באי ביצוע הטיפולים, פעלה התובעת, בניגוד לחובת הקטנת הנזק.

            בנסיבות העניין, לא ראיתי לקבל טענות ב"כ הנתבעים.

            מעבר לכך שד"ר הורוביץ, לא זומן לחקירה, כך שחוות דעתו לא נסתרה ולא עורערה, הרי שראיתי להתחשב בכך שהתובעת שבה ונבדקה, לאחרונה, על ידי ד"ר הורוביץ אשר לא ראה לסטות מחוות דעתו וציין כי מצבה של התובעת, מתאים ל- 20% נכות.

עוד יש לציין כי במסמכים הרפואיים, מתועדות תלונות בדבר כאבים, רגישות עזה למישוש ובעיות בלעיסה והתובעת אף העידה כי הינה סובלת מקשיי לעיסה, המתבטאים בכך שאינה מסוגלת ללעוס סוגי מזונות קשים והינה נדרשת, לחתוך את מזונה, לחתיכות קטנות.

            אשר לטיפולי הפיזיותרפיה, מעבר לכך שהתובעת העידה כי הינה מבצעת את התרגילים שהומלצו בפניה, באופן עצמאי, בתדירות של פעמיים בשבוע (עמ' 5 לפרוטוקול), הרי שד"ר הורוביץ, ציין בתשובות לשאלות הבהרה, כי טיפולי הפיזיותרפיה, לא תמיד עוזרים ובכל מקרה, לא יהא בהם כדי להפחית מנכותה הצמיתה של התובעת, אשר עלולה אף להחמיר, בחלוף השנים.

8.         סופו של יום, ראיתי לאמץ את חוות דעת המומחים הרפואיים ולקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת, הינה בשיעור של 5%, בתחום האורטופדי ו- 20%, בתחום הפה והלסת ובסך הכל, נכות משוקללת, בשיעור של 24%.

            הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות