פסק-דין בתיק א 18259/03

1.         האם ניתן לחייב את נתבע מס' 2, ששימש כמנכ"לה של נתבעת מס' 1 בתקופה הרלוונטית של תביעה זו, בחוב שאותו חבה נתבעת מס' 1 לתובעת? זו השאלה העומדת לדיון בענייננו.

2.         העובדות הצריכות לעניין הינן כדלקמן:

ביום 15.7.03 הזמינה הנתבעת מס' 1 חב' שף הים (1994) בע"מ ( להלן "שף הים" או "הנתבעת" ) מאת התובעת סחורה בסכום כולל של 23,954.08 ש"ח. הסחורה סופקה במהלך חודש 7/03 בשני משלוחים, ותמורתה שולמה באמצעות שני צ'יקים, הראשון בסך של 13,688 ש"ח זמן פרעון 14.10.03, והשני בסך של 10,266 ש"ח זמן פרעון 17.10.03.

3.         נתבע מס' 1 מר שעיה טנצר ( להלן "מר טנצר" או "הנתבע"" ) שימש בתקופה הרלוונטית של תביעה זו כדירקטור וכמנכ"ל זמני של שף הים, ובנוסף, היה בעל מניות עיקרי, מנכ"ל ודירקטור בחברת "פוד קלאב" ( להלן "פוד קלאב" ).

פוד קלאב  היתה בעלת השליטה בשף הים והחזיקה ב-50.1% ממניותיה. כמו כן, היתה לקוחה עיקרית שלה. 

למען ההבהרה יצויין כי הנתבע לא היה בעל מניות ישיר בפוד קלאב, אלא הוא החזיק ב- 33% ממניותיה של חברת אחזקות, שהחזיקה ב-61% ממניות פוד קלאב.

4.         בחודש 8/03, לאחר אספקת הסחורה, נוכחה התובעת לדעת כי חשבונה של שף הים הוגבל בבנק. כמו כן, נודע לתובעת בדיעבד כי ביום 21.7.03 מונה לשף הים כונס נכסים בתיק פש"ר 1822/03 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

            התובעת הציגה את הצ'יקים בבנק והם סורבו מהסיבה "חשבון מוגבל", וכל פניותיה אל הנתבעת לסילוק החוב לא נענו.

5.         התובעת טוענת כי בעקבות מעורבותו האישית של מר טנצר והבטחותיו לעמוד בתשלום, היא הסכימה לספק את הסחורה לנתבעת. כן טענה כי מר טנצר נהג בחוסר תום לב בניהול המשא ומתן והציג בפניה מצג שווא באשר למצבה הכלכלי של שף הים ויכולתה לעמוד בהתחייבויותיה, על כן היא עתרה לחייב אותו באופן אישי בתשלום החוב מכח אחריותו האישית כאורגן בנתבעת ו/או מכח העילות של הרמת מסך.

הנתבעת שף הים, נכנסה להליך של כינוס נכסים וההליכים נגדה עוכבו.

6.         דיון

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות הגעתי למסקנה כי התקיימו התנאים לייחוס חובה של שף הים כלפי התובעת, לנתבע מר טנצר, וחיובו באופן אישי בתשלום החוב נשוא התביעה.

7.         בטרם אפרט את הנימוקים למסקנתי הנ"ל אסיר מבפני טענה שהועלתה על ידי הנתבע ולפיה לא הוכחה ההתקשרות החוזית הנטענת בין התובעת לבין הנתבעים, וכי לא הוכח שהסחורה אכן סופקה לנתבעת על ידי התובעת, על פי הנטען.

            טענה זו דינה להדחות וטוב היה עושה ב"כ הנתבע אם לא היה מעלה אותה כלל ולא היה מקדיש לה חלק נכבד בסיכומיו.

הנתבע מר טנצר הציג תמליל הקלטה של שיחה טלפונית שהתנהלה בינו לבין מנהל השיווק של התובעת מר מרק קינן ( נ/2 ). ההקלטה בוצעה שלא בידיעתו של מר קינן ובה נשמע האחרון אומר כי המשלוח הראשון של הסחורה כבר סופק לנתבעת וכי המשלוח השני יסופק ביום ראשון, וביקש ממר טנצר להכין עבור התובעת צ'יקים בהתאם. מר טנצר הבטיח באותה שיחה להכין צ'יקים בהתאם. יודגש כי תוכנה של שיחה זו אושר בתצהיר עדות ראשית של מר טנצר ( ראה סעיפים 9-12 לתצהירו שסומן נ/1 ).

בנוסף, בחקירתו הנגדית, לא הכחיש מר טנצר את קבלת הסחורה, אלא טען כי הסחורה שנתקבלה מהתובעת מהווה כמות שולית בהשוואה לכמות החודשית הנצרכת על ידי שף הים ( ראה עדותו בעמ' 12 ש' 17- 21 לפרוטוקול ). מהאמרה הנ"ל משתמעת הודאה מפורשת לקבלת הסחורה על ידי הנתבעת.

ואם לא די בכך הרי שני הצ'יקים שנמסרו לתובעת על ידי הנתבעת מקימים חזקת תמורה על פי סעיף 29 (א) לפקודת השטרות. אמנם, הנתבע העלה טענות שונות בעניין תקפותן של  החתימות המתנוססות על הצ'יקים, אולם טענותיו הנ"ל הועלו בצורה סתמית, ללא כל תימוכין ו/או ביסוס.

אשר על כן, הנני קובעת כי התובעת הוכיחה את ההתקשרות החוזית בינה לבין הנתבעת ואספקת הסחורה לנתבעת על פי ההתקשרות הנ"ל.

8.         אחריותו האישית של הנתבע