פסק-דין בתיק א 18252/05

1.         בפני תביעה שטרית, לביצוע שיק מס' 105 ע"ס 35,000 ש"ח, המשוך לפקודת טריף רימון, אשר המועד הרשום בו כמועד פרעונו הינו 28.2.05 (להלן: " השיק"). השיק הוגש לביצוע ביום 17.5.05.

2.         הנתבעת טוענת, שהיא חתמה על השיק כ"שיק פתוח", ומסרה אותו לאחיה, הלון ח'ליל (להלן: " ח'ליל"), כי ההרשאה אשר נתנה לח'ליל היתה מוגבלת לסך של 3,000 ש"ח, להבטחת החזר הלוואה, אשר נטל ח'ליל מאחד בשם יוסף מוחמד טריף (להלן: " טריף"), וכי השיק מולא בניגוד להרשאה.

התובע טוען, שהוא אוחז כשורה בשיק, באשר קיבלו בתמורה ובתום לב, כשהוא שלם על פניו.

3.         בפי הנתבעת טענה מקדמית, והיא, כי בקשת הביצוע לא מולאה ולא נחתמה כראוי, ולפיכך מדובר בתביעה אשר אינה מגלה עילה, ומאחר שהתובע לא תיקן את כתב התביעה, דינה של התביעה מחיקה על הסף.

אינני מקבלת טענה זו;

אמנם, בקשת הביצוע לא תוקנה, אולם הנתבעת ניהלה הוכחות בפני, מבלי שטענה כי יש למחוק את התובענה על הסף. משכך עשתה, יש לראותה כמסכימה לדיון, ולטיעונים על פי השטר, אשר הוגש כראיה ועל פי שאר הראיות אשר הובאו, והיא מושתקת מלטעון  טענה זו.

ע"א 146/85 - גמליאל נ' מנורה. פ"ד מא(3), 746, אליו היפנה ב"כ הנתבעת התייחס לשלב של בקשת רשות להתגונן, ולכן אין הוא רלבנטי לענייננו, ראו מקרה דומה: ע"א (חיפה) 2267/01 - מ.מ.ה. סטייל קופורשיין נ' י.ת. בע"מ . תק-מח 2001(3), 3873 ,עמ' 3875.

4.         לגופו של עניין, יש לדון בשתי טענות.

האחת -  האם נפל בשטר פגם של חריגה מהרשאה, שאז רק אוחז כשורה יכול להיפרע ממנו.

השניה - האם התובע הינו אוחז כשורה.

חריגה מהרשאה -

5.         טענתה של הנתבעת, לפיה נמסר השיק על ידה, להבטחת תשלום הלוואה ע"ס 3,000 ש"ח בלבד, נתמכת במכתבו של עו"ד בסטוני מיום 17.2.04 (נספח ג' לתצהיר הנתבעת), אל טריף, ובו דרישה להחזר השיק, לאור כך שח'ליל (על פי הנטען במכתב), החזיר את ההלוואה, אשר להבטחתה ניתן השיק. יצויין כי יש למכתב זה ערך ראייתי, שכן הוא מראה, כי הטענה בדבר הגבלת ההרשאה עלתה עוד ביום 17.2.04, כשנה לפני המועד הרשום בשיק כמועד פרעונו (28.2.05).

לא הוגשה כל תשובה למכתב זה, הגם שטריף העיד שהוא קיבל את המכתב (עמ' 11 לפרוטוקול). במהלך חקירתו, אישר בנו של טריף, רימון טריף (להלן: " רימון"), אם כי לא מייד, שהוא היה זה אשר מילא בשיק את שמו, כשם הנפרע.

לאור כך, אני מקבלת את גרסת הנתבעת וקובעת, כי השיק מולא בניגוד להרשאה, ולפיכך על התובע להוכיח כי קיבל את השיק בתמורה ובתום לב.

אמנם, יכולה היתה הנתבעת להגביל את סחרותו של השיק, או אף לרשום בו את הסכום, אולם אין בכך שלא עשתה זאת, כשלעצמו, כדי להצביע על כך שגרסתה (המקובלת עלי), אינה אמת.

תמורה ותום לב -

6.         טענת התובע היא, כי בעת שרימון ישב בכלא הוא נתן לו סכומי כסף, המסתכמים לסך של 30,000 ש"ח, וכי השיק ניתן לו, בתוספת 5,000 ש"ח, עבור החזר הכספים וכפיצוי עבור הטובה אשר עשה התובע לרימון.

לא אוכל לקבל גירסה זו, אשר לא נתמכה בכל ראייה של ממש.

כל כולה של הגרסה באה מפי התובע, טריף ורימון, ואילו עדויותיהם של אלה היו רצופות סתירות וחסר בפרטים, אשר היה צפוי היה שהעדים יוכלו למסור.