פסק-דין בתיק א 18222/05

כללי

1.         סכסוך בין משכיר לשוכר בשכירות מוגנת על עצם קיומה של זכות הדיירות המוגנת והחובה לשלם דמי שכירות בעקבותיה עומד ביסוד תובענה זו. ואולם, בשונה מרוב התובענות בהן עילת התביעה מושתתת על חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר) הרי שבמקרה דנן המשכיר הוא הטוען כי לדייר זכויות דיירות מוגנת ואילו הדייר טוען היפוכו של דבר.

2.         התובעים, הבעלים מכח ירושה של בניין המצוי ברחוב נורדאו 24 פינת רחוב חיים 6 בחיפה שבקומת הקרקע שלו חנות בשטח כ-40 מ"ר אשר חזיתה לרחוב נורדאו (להלן: הבעלים והמושכר בהתאמה), הגישו תובענה זו בה נתבעים פינוי המושכר בעילת נטישה, תשלום חוב דמי שכירות בסך 40,000 ש"ח על בסיס 200 דולר (במטבע ישראלי) לחודש החל מיום בו לטענתם הוחזרה החזקה בו לידי הנתבע (ה-1.4.02) ועד למועד הגשת התובענה וכן תשלום דמי שכירות מיום זה ועד הפינוי בפועל.

3.         אין חולק כיום, כי החזקה במושכר הוחזרה לבעלים אם כי הצדדים חלוקים על מועד החזרתה, כך שנותרה להכרעה התובענה הכספית בלבד. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית הסכימו בעלי הדין כי התובענה תוכרע בפסק דין מנומק ללא צורך בחקירת עדים.

העובדות

4.         ביום 15.2.64 נכרת חוזה שכירות בין הבעלים המקורי של המושכר לבין הנתבע לפיו שכר את המושכר בשכירות מוגנת. מטרת השכירות לפי החוזה ניהול עסק של מכירת נברשות חשמל.

5.         בשנת 1989 הגישו הבעלים נגד הנתבע תביעת פינוי המושכר בעילת נטישה (ת"א 3254/89 של בית משפט זה). ביום 16.2.90, עוד בטרם החל הדיון בתובענה, הגיעו הצדדים לידי הסכמה, אשר קבלה תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה), לפיה יושכר המושכר בשכירות חופשית משותפת של הבעלים והמשכיר לתקופה בת עשר שנים כאשר דמי השכירות החודשיים יחולקו ביניהם בחלקים שווים. בעניין זה נקבע  ".. שכל אחד מן הצדדים יהא זכאי לקבל ישירות לפקודתו, מהשוכר החופשי, את מחצית דמי השכירות.." (סעיף 2(ב) להסכם הפשרה).

6.         כן סוכם כי אם יווצרו במהלך השכירות המשותפת פרקי זמן ללא שוכר יחזור המושכר בתקופה זו לידי הבעלים עד למציאת שוכר חלופי מבלי שתקופת הפסקת השכירות תבוא במניין עשר השנים של שכירות משותפת.

7.         עוד סוכם בסעיף 5(א) להסכם הפשרה כי " בתום תקופת השכירות החופשית יהיה הדייר זכאי לקבל החזקה בחנות ולשוב לנהל בחנות, כדייר מוגן, עסק למכירת נברשות ומנורות בלבד, וישלם דמי שכירות כמפורט להלן". בסעיף 5(ב) נקבע כי במקרה של פטירת הדייר (הנתבע) ".. תבוא במקומו כדייר לצורך הסכם זה אלמנתו.." ואם בעת פטירתו לא תהא האלמנה בין החיים יבואו במקומו ילדיו. בהמשך גם נקבע בסעיף 5(ג) להסכם הפשרה כי "... דמי השכירות המוגנים הראשוניים של החנות  כאמור בס"ק א לעיל לא יפחתו משיעור 30% מדמי השכירות החופשיים כפי שיהיו לאחרונה סמוך לפני תום תקופת ההשכרה המשותפת".

8.         במועד בלתי ידוע (למסמך אין תאריך) לקראת תום תקופת השכירות המשותפת הגיעו הצדדים לידי הסכמה נוספת, אשר היוותה תוספת להסכם הפשרה (להלן: התוספת), לפיה הסכימו על הארכה בת שנתיים של  תקופת השכירות המשותפת, עד ליום 16.2.02.

            ביום 21.8.01, לאחר השכרת המושכר לצד שלישי, הביע הנתבע בכתב את הסכמתו לשכירות ולתנאיה (הפחתת חלקו בדמי השכירות החופשית לשליש בלבד) ולהארכת הסכם הפשרה והתוספת ".. עד תום תקופת שכירות זו.." שהסתיימה ביום 31.3.02. כן הסמיך את בא כח הבעלים לנכות מחלקו בדמי השכירות 10% בצירוף מע"מ כשכר טרחת עורך דין.

9.         אין חולק כי בתום תקופת השכירות המשותפת, כולל ההארכות,  פונה המושכר (למעשה ננטש עוד קודם לכן על ידי השוכר האחרון). מאז עמד המושכר בשוממותו עד למועד בו נטלו הבעלים את החזקה בו, כמפורט להלן.

10.        לגרסת הבעלים (גם באמצעות בא כוחו, שנתן תצהיר) היה קשר טלפוני בינו לבין הנתבע והאחרון ידע היטב כי המושכר עומד לרשותו. בשום שלב שהוא לא ציין בפניו הנתבע כי אין לו עניין במושכר ומבקש להחזירו לבעלים. נהפוך הוא. הוא העלה הצעות מהצעות שונות, אשר נדחו, על מנת למכור את חלקו לבעלים. הנתבע לא הכחיש גרסה זו מפורשות, טען כי הצעותיו למכירת זכויותיו הועלו קודם לכן ולא זכר שיחה מסוימת בינו לבין בא כח הבעלים.

11.        הנתבע גם לא זכר כי קבל מכתב מאת בא כוח הבעלים הנושא תאריך 29.1.03 ובו הודעה על סיום תקופת השכירות המשותפת ועל עובדת חזרתו למעמד של דייר מוגן החל מיום 1.4.02 בדמי שכירות בסך 200 דולר (שליש מדמי השכירות החופשיים האחרונים). מכתב זה, אשר נשלח בדואר רשום, לא זכה להתייחסות.

12.        ממועד משלוח המכתב ועד ליום הגשת התובענה דנן ביום 7.11.05 לא פנו הבעלים או בא כוחם לנתבע בקשר למושכר.

13.        נוכח הצהרת בא כח הנתבע בישיבת קדם משפט מיום 17.10.06 נטלו הבעלים לטענתם את החזקה במושכר החל מיום 30.10.06. לטענת הנתבע כבר בעת הגשת התובענה ולמעשה עוד קודם לכן לא החזיק במושכר. מכל מקום, החל מיום 30.10.06 גם הבעלים מסכימים כי החזקה במושכר מצויה בידם.

כתבי הטענות

14.        בכתב התביעה נתבע כאמור פינוי המושכר וחוב כספי בגין אי-תשלום דמי שכירות. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי מאז שנת 1990, אז הוסכם על השכירות המשותפת, לא החזיק במושכר.

15.        עוד הוסיף הנתבע, כי בתום תקופת השכירות המשותפת האחרונה הוחזרה החזקה במושכר לידי הבעלים, שמחובתם היה לזמנו על מנת להחזיר את החזקה לידיו. משלא עשו כן הרי נותרה החזקה בידם. עוד הוסיף בכתב ההגנה כי בשיחה טלפונית שקיים עם בא כח הבעלים הבהיר את האמור לעיל ובכל מקרה מוכן לוותר על זכויותיו במושכר.