פסק-דין בתיק א 18212/05

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 106,269 ש"ח.

מר יעקב עובדיה (להלן: "התובע") הינו בנה של הגב' לתיפה עובדיה. לטענתו, לפני מעל ל - 15 שנה, אמו העניקה למר מועלם כדורי ז"ל (להלן: "כדורי") הלוואה בסך 100,000 ש"ח. הלוואה זו כללה שני תנאים. התנאי הראשון היה כי כדורי ישלם לה את הריבית על ההלוואה בסך 1,550 ש"ח כל 20 לחודש. התנאי השני היה כי כל שנה ימסור לידיה של גב' עובדיה שיק בסך ההלוואה והיא תהיה זו שתחליט מתי להפקידו לפי רצונה ובכך תסתיים עסקת ההלוואה.

בצורה זו, פעלו כדורי ואמו של התובע במשך שנים ארוכות וללא כל בעיות. מדי פעם, היה שולח כדורי את ילדיו להעביר את דמי הריבית לאמו של התובע. בסביבות חודש יוני 2004, שילם כדורי לאימו של התובע על חשבון ההלוואה סך של 10,000 ש"ח. משכך הוציא כדורי שיק חדש בסך 90,000 ש"ח לפקודתו של התובע וזאת על פי בקשת אמו המבוגרת שהעבירה לידיו את הטיפול בנושא. השיק שמסר כדורי היה על שם "מוסך כדורי - מועלם כדורי". בנוסף, סוכם כי דמי הריבית יפחתו לסך של 1,350 ש"ח בלבד.

בחודש אוגוסט 2004 כדורי נפטר.  עקב כך, פנה התובע למוסך אשר היה זה מידיעתו כי הוא בבעלות המנוח ואחיו. שם, פגש את אחיו של המנוח, מר רחמים מועלם (להלן: "רחמים"). התובע טען כי דיבר עם רחמים לעניין ההלוואה וכיצד היא תמשיך להיות מוחזרת לאחר פטירתו של כדורי. רחמים השיב כי ימשיך לקיים את תנאי ההלוואה אולם "בגלל המצב" יוכל לשלם לתובע רק 800 ש"ח ריבית בכל חודש. התובע, הסכים לכך בלית ברירה ובמשך חודשיים קיבל מרחמים 800 ש"ח דמי ריבית. אולם, לאחר ששוב פנה אליו בכדי לבדוק האם המצב יוכל לחזור לקדמותו, נתקל התובע לשיטתו בתשובות חמקניות. עקב חשש כי השיק לא ייפרע בעתיד, החליט להפקיד את ההמחאה בחשבונו. ההמחאה אכן חוללה כפי שחשש התובע ומשכך הגיש אותה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

במהלך פעולותיו אלה, גילה התובע להפתעתו מספר פרטים. ראשית, מספר תעודת הזהות שהיה רשום על השיק לא היה מספר זהותו של כדורי, אלא של אחיו, מר דוד כדורי (להלן: "דוד"). שנית, דוד התנגד לביצוע השטר בטענה כי החתימה על השטר אינה חתימתו. שלישית, במהלך הדיון בבקשת ההתנגדות לביצוע שהגיש דוד, גילה התובע כי השיק של המוסך היה למעשה של חשבון בו כל ששת האחים לבית כדורי היו מורשי חתימה.

עקב כל הסיבות שפורטו לעיל הגיש התובע תביעה כנגד דוד, רחמים וכן כנגד האדונים מועלם דניאל, נתן וניסן (להלן בהתאמה: "דניאל", "נתן" ו - "ניסן"). בנוסף, הגיש התובע תביעה זו כנגד בנו של כדורי, מר מועלם זהר (להלן: "זהר"), יורשו היחידי. תביעה זו כוללת את קרן ההלוואה בסך 90,000 ש"ח וכן את דמי הריבית שלא שולמו עד יום הגשת כתב התביעה המתוקן, קרי מאי 2005.

דוד טען בכתב הגנתו כי איננו מכיר מכל וכל בהלוואה שניתנה לכדורי ולא ידע עליה. כמו כן, טען כי הוא לא חתם על השיק וכי השיק נמשך שלא בידיעתו. כמו כן, השם הכתוב כבעל החשבון אינו תואם לשמה של השותפות בין האחים וכן מספר הזיהוי של האחים דומה למעט הספרה האחרונה ומשכך ייתכן כי מספר הזיהוי של דוד נרשם על השיק בטעות או בתוך כוונת מרמה. אם כך או אם כך, הרי שדוד לא השתמש בחשבון דנן משנת 2000 אז נמסר לו כי החשבון הוגבל. מכיוון שכל האחים, לרבות כדורי היו מורשי חתימה בחשבון הנ"ל, הרי שלא יכול היה לדעת על משיכת השיק.

בנוסף, הרי שדוד גם לא ידע למה נועדה ההלוואה שנלקחה עוד בתחילת שנות התשעים וקיים חשש ממשי לכך שהכספים בכלל  נועדו לשימושו האישי של כדורי ולא עבור העסקים המשותפים.

 רחמים, נתן, דניאל וניסן הגישו כתב הגנה משותף בו העלו אף הם טענות של חוסר יריבות וחוסר עילה. ראשית, דניאל לא עבד במוסך במשך שנים ארוכות. הוא היה עובד בקיוסק. משכך, לא רק שלא לקח כל חלק בשותפות האחים על המוסך, הרי שאין זה מידיעתו כיצד השתמש כדורי בהלוואה שנטל.

בנוסף, חזרו הנתבעים על הטענה שפורטה בהגנתו של דוד לעניין כותרת השיק וכו'. לעניין העובדה שרחמים שילם לתובע סך של 800 ש"ח דמי ריבית, נאמר כי הדבר בוצע כאשר לא היו מצויים בידיו כל הפרטים. רחמים האמין כי המוסך יימסר לידו. זאת, בנוסף לכך שלא היה ברור מה היו החובות שהשאיר אחריו כדורי, האמין כי יוכל לשלם את ההלוואה באם יצטרך כאשר המוסך ינוהל על ידו.

רחמים לא התחייב לפדות את ההלוואה או לשלם את דמי הריבית כפי שטען התובע, אלא הסכים למצב "ביניים" זמני, עד שהפרטים הדורשים פירוט יובהרו. לאחר שהתגלה כי כדורי השאיר אחריו חובות בסך למעלה משבעה מליון ש"ח, כאשר המוסך על כל גרורותיו משועבדים, הבין רחמים כי לא יוכל להחזיר איזה שהוא חוב שנשאר על ידי אחיו הבכור.

זהר, אף הוא לא קשור להלוואה דנן אלא נקלע למצב זה עקב העובדה כי הוא היה יורשו היחידי של אביו. גם זהר לא ידע על גודל החובות שהושארו על ידי כדורי אלא עד לאחר מותו. לטענתו, אם הכספים הועברו לשימוש המוסך הרי שאחיו של כדורי חייבים בחוב ומשכך דעתו כדעת התובע. מצד שני, באם חייב העיזבון הרי שאין לחייבו אישית אלא עד גובה השווי שקיבל מן העזבון וזאת לפי חוק הירושה. משכך, לא ניתן לרדת לנכסיו הפרטיים.

דיון

אין לו לדיין אלא את אשר רואות עיניו וליבו נכון עמו נוכח התנהגותם של הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט.

לדידי, לאחר שעברתי על כתבי הטענות, שמעתי את עדויות בעלי הדין ועברתי על המסמכים ושאר הראיות שהוצגו בפני, מצאתי לנכון לחייב את נתבע 6 בחלק מהתביעה דנן עד גובה הירושה וזאת מכל הטעמים שיירשמו להלן.

תביעה זו החלה את דרכה כבקשה לביצוע שטר. נטל ההוכחה במצב זה מועבר על כתפי הנתבע. זאת מן הטעם שהזוכה הוא המחזיק בשטר. משכך, לא היה על התובע להביא כל ראייה נוספת אשר תתמוך בטענותיו. אולם, ברגע שהתביעה הועברה מלשכת ההוצאה לפועל לבית משפט השלום והוגש כתב תביעה מתוקן הכולל את כלל הנתבעים שבפני, היה על התובע לחזק את טענותיו בעדויות ומסמכים שבכתב ולעמוד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו. כפי כשבכל הליך תביעה שיגרתי,  התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". משכך, תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

לדידי, התנהלות התביעה בתיק זה לא הביאה  את התובע לנטל הנדרש בכדי להוכיח שיש לו עילה כלשהיא כנגד נתבעים 1-5.

ההלוואה דנן ניתנה לכדורי בתחילת שנות התשעים, לידיו של כדורי. הכסף לא נמסר לאחיו ולא לידי בנו. משכך, אין כל יכולת לקבוע כי הכספים הועברו למוסך אותו ניהל יחד עם האחים. עם רגע הגשת התביעה, כל שמקשר בין התובע ובין המוסך הינה העובדה כי על השיק שנמסר לידיו כתוב המילה "מוסך". ודוק: אפילו לא כתוב על השיק את שם השותפות או שם המוסך בצורה נכונה. כפי שהובהר באמצעות כתבי הטענות והחקירות הנגדיות, הרי שהיה לכדורי גם עסק שמתווך ומשכיר מספרי מוניות. הזמן שעבר מרגע מתן ההלוואה ועד היום הזה מונעים לדעת לאן נותבו כספי ההלוואה.

טוען ב"כ התובע המלומד כי כל האחים חייבים בחובותיו של כדורי שכן כולם שותפים במוסך ומשכך חייבים הם את כספי ההלוואה. סבורני, כי דין  טענה זו להידחות. כדורי שלט ביד רמה במוסך ובכל עסקי המשפחה, מבלי להתייעץ וללא מתן דיווח לשאר האחים. התובע לא הצליח להוכיח כי שאר האחים ידעו על ההלוואה. נהפוך הוא, התובע היה זה שניגש אל המוסך, דיבר עם רחמים ועדכן אותו לעניין קיומה של ההלוואה. אם  לא היה עושה כן, יתכן ורחמים לא היה יודע עליה כלל.

יצויין כי מהות התביעה נסובה סביב מהות ההלוואה ולא על קיומה. הוכח בפני כי הייתה הלוואה. כמו כן, נהיר לכל כי הריבית עמדה על 1,550 ש"ח לחודש - 18.5% לשנה. אולם, השאלה העיקרית שנשאלת, למי יועדה ולאן הלך הכסף.