פסק-דין בתיק א 18180/03

התובעת טוענת כי רכבה נסע בדרך, בנתיבו, כאשר לפתע סטה רכב הנתבעות, אשר נסע בכיוון הנגדי, לנתיב נסיעת רכב התובעת, פגע בו חזיתית וגרם לנזק.

הנתבעות אינן מכחישות את עצם סטיית רכבן לנתיב הנגדי הוא נתיב נסיעת רכב התובעת, ואולם טוענות כי כתם שמן, שהיה על הכביש בנתיב נסיעת רכבן, הוא שגרם לאיבוד שליטה על הרכב, לסטייתו לנתיב רכב התובעת ולתאונה. דהיינו הנתבעות טוענות כי לא חלה עליהן אחריות בגרימת התאונה, אלא ב"גורם זר מתערב".

אין מחלוקת בנוגע לקיומו של כתם שמן על הכביש, בכיוון נסיעת רכב הנתבעות.

גם אין מחלוקת כי בעת התאונה ירד גשם ראשון והכביש היה רטוב מגשם.

המחלוקת היחידה היא בשאלה האם כתם השמן ניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנהגת ברכב הנתבעות (אשר סטתה לנתיב רכב התובעת ופגעה בו) לתוצאה המזיקה.

על מנת להכריע במחלוקת שמעתי את עדויות שני הנהגים, גם עיינתי ובחנתי עדויות בוחני התנועה: מר מליחי ומר גובאני, הודעות לחברות הביטוח, הודעות במשטרה, עדות בוחן המשטרה מר אביסרור ודו"ח פעולה שערך, חוו"ד שמאי ותמונות נזק ועוד.

בסופו של יום, לאחר עיון, שיקלול ואיזון של כלל חומר הראיות,הגעתי למסקנות הבאות:

רכב הנתבעות נסע בנתיבו, בתוך שיירת מכוניות.

הנהגת נדרשה לבלום את הרכב בגלל האטה או עצירת רכב שנסע בנתיבה, לפניה.

טענתה כי הרכב שלפניה נעצר עקב חבלה או תאונה לא הוכחה משאיש מהעדים לא ראה כי בתאונה בין שני כלי הרכב נשוא התובענה, היו מעורבים צדדים נוספים.

כתוצאה מהבלימה, החליק רכב הנתבעות, סטה וגרם לתאונה.

בסמוך למקום התאונה ובמרחק כ - 30 מ' לפניו (בכיוון נסיעת רכב הנתבעות), היה כתם שמן על הכביש.

לא למותר לציין כי בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעות נסעו כליי רכב נוספים, אף לא אחד מהם היה מעורב בתאונה, או החליק במקום התאונה או בסמוך לו.

נטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר "גורם זר מתערב" דהיינו קיומו של כתם השמן כגורם לתאונה, רובץ לפתחן של הנתבעות ועליהן להוכיח כי בנסיבות המקרה, לא יכלה הנתבעת 1, כנהגת סבירה, למנוע את התאונה.

ואולם גם בקבלי את טענת הנתבעות כי רכבן החליק וסטה משעלה על כתם השמן, אין להתעלם משאר הנתונים העולים מעדויות הצדדים שהם נהיגה על כביש רטוב, ראות לקויה, כביש בירידה, בעקומה מתמשכת ימינה, בלימה פתאומית.

הלכה פסוקה היא כי ההחלקה כשלעצמה אינה מהווה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג, ואולם, לכאורה, היא מצביעה על אי נקיטת  אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג.

רשלנות הנהג יכולה להתבטא בדרכים שונות: נהג במהירות מופרזת לתנאי הדרך המסויימים, במיוחד בהכנסו לסיבוב בכביש, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מידיי בהתחשב בתנאי הכביש, או שהפנה את ההגה בתנועה חדה וכו'.

(ראה ע.פ 237/55 ,פ"ד ט (2) 1869; ע.פ 84/85 פ"ד מ' (3) 148, בס' 12).

במקרה הנדון ידוע כי לפני שהחליק הרכב וסטה, בלמה הנתבעת 1 בלימת חירום, בעקבות רכב שנעצר לפניה בנתיבה.