פסק-דין בתיק א 18175/03

התשתית העובדתית .

התובעת הינה שותפות העוסקת במכירת חומרי בניה ואינסטלציה.

הנתבעת 1 היא חברה קבלנית העוסקת בבניית מעליות, והנתבעת 2 היא חברה העוסקת בבניית מעליות. מר דוד מקובר הוא מנהל ובעל מניות בנתבעת 1 וכן מנהל בנתבעת 2. הגב' רבקה מקובר היא בעלת מניות בנתבעת 2, והנתבע 3 הוא בנו של מר דוד.

לטענת התובעת, רכשה ממנה הנתבעת 1 סחורות, ולא פרעה חובה בגינן.

לטענת התובעת, הוקמה הנתבעת 2 על מנת להתחמק מתשלום חובות של הנתבעת 1 אשר המשיכה למשוך שיקים מחשבונה, גם לאחר הקמתה של הנתבעת 2. לטענת התובעת, כנגד מר דוד מקובר נפתח תיק הוצל"פ בגין שיק שמשך לתשלום חובות הנתבעת 1 לתובעת אולם, כל הליכי ההוצל"פ שנקטה התובעת העלו חרס, מאחר ומר דוד מקובר הבריח את נכסי הנתבעת 1 והכספים שבבעלותה ובבעלותו לאחרים, וביניהם הנתבעת 2 והנתבע 3, והגיש בקשה לראש ההוצל"פ להכיר בו כמוגבל באמצעים. בדיון שהתקיים הצהיר מר דוד מקובר כי הנתבעת 1 אינה פעילה והוא אינו מקבל כספים בגין עבודות. כמו כן הגיש בנו, הנתבע 3, תובענה להצהיר כי המיטלטלין שמצויים בדירה ברח' מקובר 19 שייכים לו, ולטענת התובעת, תביעתו נדחתה. כן התברר לתובעת כי הנתבע 3 הצהיר בפני בית המשפט בהליך התנגדות לביצוע שטר כי הוא ניהל את כל המערך הפיננסי של הנתבעות 1 ו- 2 דרך חשבון הבנק הפרטי שלו. לטענת התובעת, גרם לה הנתבע 3  אובדן הכנסות, באשר הוא קיבל את כל הכספים המגיעים למי מהנתבעות 1 ו- 2 לחשבונו הפרטי ובכך מנע מהתובעת היכולת לגבות את החוב בגין רכישות הנתבעת 1 ממנה. עוד טוענת התובעת כי הנתבע 3 חב כלפיה בהיותו משתף ו/או מסייע לאי פרעון החוב לתובעת ע"י הנתבעת ו/או מר דוד מקובר, וזאת מכוח פקודת הנזיקין, גרם הפרת חוזה וחוק החוזים. כן טוענת התובעת כי הנתבע 3 גרם לעיכוב נכס שלא כדין לפי סעיף 49 לפקודת הנזיקין ו/או גזל בכך שהוא זה שלמעשה נטל הכספים של החברה בבעלותו של מר דוד מקובר בעוד שהחברה ומר דוד מקובר חבים לתובעת כספים. לטענת התובעת מדובר בתרמית והטעיה ופעולות להברחת נכסים, שנעשו תוך רישום כוזב במסמכי תאגיד. לטענתה מדובר בעשיית עושר ולא במשפט של הנתבעים, כך שהנתבעים יצרו חובות תוך מצג שווא והטעייה כאילו מדובר בחברות פעילות והפועלות באופן תקין, כאשר בפועל כל הכנסותיהן הועברו לחשבונו הפרטי של הנתבע 3.

על מנת שיינתן לתובעת אשראי היה מנהל התובעת, מר דוד מקובר, מביא לתובעת, בין השאר, שיקים של בעלי דירות, להוכיח פעילות החברה. מר דוד מקובר והנתבעות 1 ו- 2 נתנו הרשאה לנתבע 3 לקבל את כל הכספים המגיעים להן ולנהל את כל כספיהן דרך חשבונו הפרטי. הנתבע 3 חייב אפוא, לטענת התובעת, בחובות החברה וכן בחובות מר דוד מקובר בגין רכישות הנתבעת 1. לטענתה, הנתבע 3 הוא למעשה שולח ו/או שלוח של הנתבעות 1 ו- 2 ושל מנהליה ובעלי מניותיה וחב במעשי הנתבעים. הנתבע 3 אחראי גם לכיסוי החובות מכוח חוק החברות, שכן ניהל את כספי החברה בחשבונו הפרטי ולפיכך הוא בעל זכויות בחברה ובכספים המגיעים לחברה בפועל, מבלי שהדבר יהא רשום במקום כלשהו. מדובר אפוא בתרמית ושימוש לרעה במסך ההתאגדות וכל זאת תוך נסיונות להבריח את כספי החברה אל הנתבע 3. יש בכך הפרה של חוק החברות והחובות הקבועות בו לעניין דיווח על פעולות החברה, מנהליה ואורגניה תוך רישומים כוזבים במסמכי התאגיד.

לאור זאת מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם את החוב בסך של 50,494 ש"ח.

הנתבעת 1 וכן הנתבעים 2 ו-3 הגישו כתב הגנה בהם הכחישו את טענות התובעת.

לטענת הנתבעים, התיק שנפתח בהוצאה לפועל, נפתח כנגד מר דוד מקובר אישית. לטענת הנתבעים כתב התביעה אינו מגלה כל עילה שמכוחה ניתן לחייב את הנתבעים בסכום הנתבע בהוצאה לפועל ממר דוד מקובר באופן אישי. הנתבעים מכחישים קיומו של חוב של הנתבעות כלפי התובעת וטוענים כי מעולם לא הוגשה תביעה כנגד הנתבעות 1 ו/או 2 אשר הנתבעים או מי מהם עשה פעולה כלשהי לחמוק מתשלומה.

לטענת הנתבעים, מר דוד מקובר לא הצהיר כי הנתבעת 1 אינה פעילה. כן טענה הנתבעת 1 כי לא הוברח נכס כלשהו מנכסיה. כמו כן טענה כי אינה חייבת דבר לדוד מקובר ולתובעת אין נגדה פסק דין איזה שהוא. כמו כן טענה כי הנתבעת 1 אינה מחזיקה נכסים השייכים למר דוד מקובר או נכסים שהיא מעלימה מהתובעת.

הנתבעים לא הכחישו את הטענה כי דוד מקובר הגיש בקשה להכיר בו כמוגבל באמצעים וכי הנתבע 3 הגיש תובענה להכריז על המיטלטלין בדירה כשלו. לטענת הנתבעים, לא הגישה התובעת תביעה כלשהי נגד הנתבעות 1 ו/או 2 ואין כל חוב שנתבע אשר הנתבעים פעלו כדי למנוע גבייתו ו/או הבריחו כספים למנוע גבייתו.

לטענת הנתבעים 2 ו- 3, התקינו הנתבעות מעליות בבתים, הוציאו הוצאות לשם התקנתן וגבו כספים. הנתבע 3 שימש רק כגזבר של הנתבעת 1.

לטענת הנתבעת 1, ניהל הנתבע  3 במשך שנה, את מערך הכספים של הנתבעת 1 ללא תמורה. הניהול היה חוקי, מצא את ביטויו בספרי החברה, וכספי החברה לא הועלמו או הוברחו. לטענת הנתבעים הוא אף לא קבע למי יבוצעו התשלומים, אלא רק דאג לכך שהחשבון יתנהל בצורה מסודרת. כל פעולות הנתבע 3 נעשו לטובת הבאים במגע עם הנתבעת 1 ולא בכדי להבריח מאומה מרכושה. כן נטען כי הנתבע 3 לא שימש שולח או שלוח של הנתבעות. 

התובעת הגישה כתב תשובה בהתייחס לכתב ההגנה של הנתבעת 1. לטענתה, מנהל הנתבעת דוד מקובר הוא גם מנהל הנתבעת 2 ומטעם זה בלבד חלה עליו הידיעה גם בנוגע לטענות נגד הנתבעת 2. שנית, הנתבע 3 הוא בנו, ולפי הצהרתו של הנתבע 3 בבית המשפט, אביו, דוד מקובר, הוא שביקש ממנו לנהל את המערך הפיננסי. עוד טוענת התובעת כי מהדברים שאמר מר דוד מקובר בדיון בהוצל"פ יש ללמוד כי מר דוד מקובר אינו מתפרנס מהנתבעת 1 אלא ההפך הוא הנכון, הנתבעת 1 תחת ניהולו מצויה בהפסדים, כי אינו עובד בנתבעת 1 שבבעלותו, והכנסתו היחידה היא ממשכורתו של אשתו. בשאלון אחר כלל לא הזכיר את הנתבעת 1 וטען כי אין לו הכנסות. בבקשה לאיחוד תיקים בהוצל"פ אמר כי אינו מושך משכורת מהנתבעת 1 מאחר ולחברה אין אמצעים וכי אין לו כל הכנסה. עם זאת מעולם לא צירף דו"ח מס הכנסה.

התובעת חוזרת וטוענת כי דוד מקובר הוא המנהל ובעל המניות היחיד בנתבעת 1, ומתוקף היותו מנהל ובעל מניות יחיד נתן שיק אישי שלו, כבטחון לתשלום חובותיה של הנתבעת 1. הנתבעת 1 רכשה מהתובעת מוצרי בניה וחובה הגיע אצל התובעת לסך של 36,424 ש"ח. הנתבעת 1 מסרה לתובעת שיקים לכיסוי החוב, אולם אלו חזרו בשל "אי כיסוי מספיק". מנהל הנתבעת 1 התחמק מתשלום החוב שמקורו בשנת 2001. משראתה התובעת כי אין כל סיכוי להיפרע מהנתבעת 1, עשתה שימוש בשיק של מנהל הנתבעת 1, שהופקד אצלה כשיק בטחון וערבות אישית לחוב הנתבעת 1, והגישה את השיק לפרעון אך גם שיק זה חזר בשל אי כיסוי מספיק. לפיכך הגישה התובעת את השיק לביצוע בהוצל"פ, אך גם נסיון זה עלה בתוהו שכן מר דוד מקובר לא שילם את השיק וביקש להכריז עליו כמוגבל באמצעים. לטענת התובעת, לאור הצהרות מנהל הנתבעת 1 וכן הנתבע 3 בפני בית משפט, התברר לתובעת כי כל הכנסות הנתבעת 1 לא הועברו לחשבונה של הנתבעת 1 אלא לחשבונו האישי של הנתבע 3.

ביום 1/2/2004 הגישו הנתבעים בקשה למחיקת כתב התשובה, בין היתר, בשל כך שיש בו משום הוספת עילה והרחבת חזית. ביום 25/2/2004 ניתנה החלטת כב' השופטת נ' גרוסמן שדחתה את הטענה וקבעה כי כל שיש בכתב התשובה הוא רק הרחבה מסויימת של עובדות שהתשתית להן הונחה כבר בכתב התביעה. 

ביום 21/2/2005 הורתה כב' השופטת גרוסמן על מחיקת הגנתה של הנתבעת 1, מחמת אי ציות לצווי בית המשפט ואי גילוי מסמכים. ביום 8/3/2005 ניתן פסק דין כנגד הנתבעת 1.

פסק דין זה מתייחס אפוא לתביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3.

התובעת הגישה תצהיר של מר יצחק דדון ששימש בתקופה הרלבנטית כמנהל בתובעת. בשלב מאוחר יותר הגישה תצהיר של הגב' לוי יונה. הנתבעים 2 -3 הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, בהם התייחסו לטענות התובעת בכתב התשובה. הנתבעים 2 -3 הגישו תצהיר של מר דוד מקובר ותצהיר של הנתבע 3.