פסק-דין בתיק א 181237/02

התשתית העובדתית.

בתקופות הרלבנטיות לתביעה זו, התובעת ביטחה את רכבו של מר שושן חיים, רכב מסוג מיצובישי סופר לנסר (להלן: " רכב המיצובישי"). לטענת התובעת, הנתבע 1 היה הנהג ו/או המחזיק של רכב מסוג טיוטה; הנתבע 2 היה הבעלים של רכב זה; והנתבעת 3 ביטחה את השימוש ברכב הטויוטה (להלן: " הטויוטה").

ביום 12/5/2001 סמוך לשעה 12:30 חנה רכב המיצובישי בחנית נכה מוסדרת ברח' עמיחי ברמלה. באותה עת נהג הנתבע 1 בטויוטה ברח' משה דיין ברמלה וביצע פניה שמאלה לרח' עמיחי, תוך ביצוע הפניה פגע בקדמת רכב המיצובישי והדפו לרכב נוסף שנהדף אף הוא.

לטענת התובעת, הדבר נבע כתוצאה מנהיגה רשלנית של הנתבע 1 שנהג במהירות מופרזת ובחוסר זהירות.

כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים לרכב המיצובישי, אשר הוערכו על ידי המומחה מטעם התובעת בסך של 31,524.3 ש"ח וכן מפאת גובה הנזק הוכרז הרכב כאובדן כללי ושרידיו נמכרו. בהתאם לתנאי הפוליסה בין התובעת למבוטחה, שילמה התובעת למבוטחה סך של 30,675 ש"ח וכן נשאה בשכ"ט השמאי בסך של 425 ש"ח. בגין מכירת שרידי המיצובישי, קיבלה התובעת סך של 3600 ש"ח. סך כל נזקי התובעת עומדים על 27,500 ש"ח, אשר נכון ליום התביעה עומדים על 29,830 ש"ח. עם התשלום למבוטחה, עברה לתובעת הזכות לקבל שיפוי. התובעת פנתה בדרישה לנתבעים לשלם לה סכום התביעה, אך לא נענתה בחיוב.

הנתבעת 3 הכחישה את טענות התובעת. לטענת הנתבעת 3 יש להורות על דחייתה התביעה מחמת כך שבמועד ארוע התאונה הנטען כלל לא היתה לנתבעים 1 - 2 או למי מהם כל פוליסת ביטוח תקפה אצלה וכי הפוליסה מכוחה לכאורה קמה עילת התביעה לתובעת, בוטלה ע"י הנתבעת 3 עוד ביום 15/4/2001 כחודש לפני מועד התאונה הנטען בשל פיגור בתשלום ו/או אי כיבוד הוראות הקבע ע"י הנתבעת 2, וזאת לאחר שנמסרו לה ו/או למי מטעמה הודעות כדין על כוונת הנתבעת 3 לבטל הפוליסה, באם לא יוסדר חוב תשלום דמי הביטוח עד 21 יום קודם לביטולה, בהתאם לדרישת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח. משכך, מאחר ונמסרה הודעה כדין לנתבעת 2, והיות וחלפו למעלה מ- 15 יום ממועד ידיעתם על ביטול הפוליסה ועד לקרות התאונה, הרי שגם על פי סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ביטול הפוליסה היה כדין ונכנס לתוקפו קודם למועד התאונה. נוסף על כך, מיום ביטול הפוליסה ועד למועד התאונה, מעולם לא חודשה הפוליסה ולא הוצאה כל פוליסה אחרת לרכב הטויוטה והוא נותר ללא כיסוי ביטוחי מטעם הנתבעת 3 במועדים הרלבנטיים לתובענה.

בנוסף הכחישה הנתבעת 3 את הנזק הנטען.

תחילה לא הגישו הנתבעים 1 -2 כתב הגנה, וניתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה. בשלב מאוחר בוטל פסק הדין בהסכמה, והנתבעים 1 - 2 הגישו כתב הגנה והודעה לצד ג' כנגד הנתבעת 3.

הנתבעים לא הכחישו את תאור התאונה, אך הכחישו כי נגרמה מחמת חוסר זהירותו ואחריותו של הנתבע 1. בנוסף הכחיש את שיעור הנזק. כמו כן טוען הנתבע 1 כי טענות הנתבעת 3 בדבר אי קיומו של ביטוח אינן נכונות, וכי עליה לשאת בתשלום לתובעת ככל שהיא זכאית לו.

הנתבעים הגישו גם הודעה לצד ג' כנגד הנתבעת 3. לטענתם היה לרכב אצלה ביטוח מקיף עפ"י פוליסה שהופקה בתאריך 21/12/2000. שולחי ההודעה פיגרו בתשלומי הפרמיה למשך שלושה חודשים, עקב קשיים כלכליים והפוליסה בוטלה ביום 15/4/2001. שולחי ההודעה פנו לסוכן הביטוח שלהם, מר דוד כהן (להלן: " הסוכן") וביקשו לשלם את הפיגורים ולחדש את הפוליסה. לאור זאת על פי ההסדר שנערך בין שולחי ההודעה לבין הצד השלישי, בתיווכו של סוכן הביטוח, הפקידו שולחי ההודעה לחשבונו של סוכן הביטוח סך של 2000 ש"ח על פי דרישתו, וכן היו אמורים להעביר אליו שיק דחוי משוך לתאריך 1/6/2001 על סך 1000 ש"ח, לחתום על הצהרה כי בתקופת הפיגור לא היתה לרכב הטויוטה תאונה ו/או תביעה ולחדש את הוראת הקבע. הסדר זה הובא לידיעת שולחי ההודעה בשיחת טלפון שקיבלו מהסוכן. בהתאם לכך הבינו כי עליהם להפקיד מיידית 2000 ש"ח לחשבון הסוכן, והודיעו לי כי הם עושים כן מייד. את נוסח ההצהרה והוראת הקבע היו אמורים שולחי ההודעה לקבל מהסוכן, לחתום ולהחזיר אליו ואת השיק הדחוי לשלוח בדואר. לדאבונם בדיעבד התברר כי הסוכן לא העביר את הסכום הנ"ל לנתבעת 3. ביום 12/5/2001 ארעה התאונה ונשלחה הודעה על התאונה גם לנתבעת 3 וגם לסוכן. הצד השלישי מצידו הודיע לשולחי ההודעה כי הפוליסה בוטלה ביום 15/4/2001 ולכן הוא דוחה את תביעתם בגין התאונה. לטענת שולחי ההודעה, עפ"י ההסדר שהגיעו עם הסוכן, הרי שבמועד הפקדת סך ה- 2000 ש"ח חודשה הפוליסה. לעניין יתר שלושת התנאים- שליחת השיק הדחוי- במועד התאונה טרם הגיע זמנו ויתר התנאים, לטענתם, אינם תנאים מהותיים וגם לא רלוונטים וכן הסוכן לא שלח אליהם את ההצהרה לחתימה וגם לא את טופס הוראת הקבע. לטענתו, התנהגות הצד השלישי הינה התנהגות בחוסר תום לב ונסיון להתחמק מתשלום.

הצד השלישי הגיש כתב הגנה מטעמו הכחיש את טענות שולחי ההודעה כנגדו. הצד השלישי חזר על טענותיו עניין ביטולה של הפוליסה וטען כי הפוליסה בוטלה כחודש לפני התאונה וכי לא נערך בינה לבין המודיעים כל הסדר, ואם וככל שנערך הסדר עם הסוכן בנסיון להחיות את תוקף הפוליסה, הרי שזה נערך על דעת הסוכן בלבד ללא ידיעתה או הסכמתה ולא חלים עליה בעניין זה הוראות חוק השליחות וזאת לאחר שהצד השלישי שלחה מכתבי ביטול כדין למודיעה 2 ולסוכן. נוסף על כך, לא יכלה לדעת קיומו של הסדר כאמור שבפועל גם לא התממש וממילא אינו מחייבה לא מכוח הפוליסה ולא מכוח כל דין.  לחלופין טוענת כי בכל מקרה כשל נסיון החייאת הפוליסה בהתאם לפרטי ההסדר על כל סעיפיו, ולפיכך לא מתקיימת כל חבות של הצד השלישי כלפי המודיעים.

הצדדים הסכימו ביניהם על הגשת תצהירו של הנתבע 1 ללא חקירתו, על קבלת חוו"ד השמאי ללא חקירה, וכן על כך שאין מחלוקת לעניין האחריות.

המחלוקת העיקרית הינה בין הנתבעים 1 - 2 לנתבעת 3, שגם נתבעה ע"י הנתבעים 1- 2 בהודעה לצד ג'.  כאמור חווה"ד של השמאי של התובעת לא היתה שנויה במחלוקת ולא נתבקשה חקירתו, ולא שאלת האחריות.

לאור זאת אין חולק כי על התביעה כנגד הנתבעים 1-2 להתקבל במלואה, והשאלה היא חבותה של הנתבעת 3.

לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שבפני, אני קובעת כי התביעה מתקבלת וכן ההודעה לצד ג'.

השאלות שבפנינו הן:

1)       האם הפוליסה בוטלה כדין? ואם יש להשיב לכך בחיוב, נשאלת השאלה:

2)       האם הוחייתה הפוליסה?

האם הפוליסה בוטלה כדין ?