פסק-דין בתיק א 18116/04

לפני תביעה כספית לתשלום סך 36,000 ש"ח המהווים נזק נטען עקב מעשים המיוחסים לנתבע.

לגרסת התובעים, הנתבע הינו שכנם וגר קומה מעליהם בבנין משותף בו לכל דייר חניה המוצמדת לדירתו ורשומה בלשכת רישום המקרקעין ככזו.

כמו-כן נטען שהיו לנתבע מס' רכבים ושהיה "משתלט" לטענת התובעים, על חניות לא לו.

באותו בנין גר גם דייר שנפטר בינתיים ושמו חיים אליהו (ז"ל) ועימו גר גם בן דודו ואשר גם להם היתה חניה פרטית ומוצמדת.

ה"ה בן חיים העניקו את חנייתם לתובעים ובשל כך פנו לנתבע וביקשו ממנו שלא יחנה את רכבו בחניה זו.

הנתבע שהדבר לא מצא חן בעיניו איים, לטענת התובעים, כי יפגע בהם וברכבם ואכן לאחר שנרכש ע"י התובעים רכב חדש, התגלו עליו שריטות חזקות ימשני צידיו, עקב כך נאלצו למכור את הרכב והזמינו רכב חדש מאותו סוג אך גם הפעם חזרו השריטות על עצמן ולטענת התובעים עקב מעשי ונדליזם מצד הנתבע.

ע"מ להוכיח את המעשים והנזקים התקינו התובעים מצלמת וידאו נסתרת אשר הנציחה את מעשי הנתבע. התובעים הגישו תלונה במשטרה, הוגש כתב אישום כנגד הנתבע אשר במסגרת עסקת טיעון הודה בביצוע העבירות לרבות חבלה ברכב, עקב ההודאה קבע בית המשפט כי המעשים נעשו ע"י הנתבע ובהתחשב בנסיבות ובהמלצות שירות המבחן, נדון ל- 150 שעות שירות לתועלת הציבור זאת ללא הרשעה והכל עפ"י פסק הדין שצורף לכתב התביעה.

בכתב הגנתו טען הנתבע כי הנזקים שנגרמו לרכב "הראשון" לא נגרמו על ידו ואין ראיה כי גרם להם מה גם שחוות דעת השמאי נערכה 10 חודשים לאחר שהרכב נמכר.

הנתבע מודה כי לגבי הרכב "השני" שמספרו 50-383-38 גרם הוא שריטות בחלקו האחורי בכנף הימני אך עקב מעשים אלו נגרם נזק מזערי שאותו הוא מערך ב- 1,000 ש"ח לכל היותר.

כמו-כן נטענות טענות באשר להגדלת נזק, ניפוח חשבוניות והכללת פריטים שאינם מהענין.

בדיון שהתקיים בפני ביום 7.3.05 הסכימו הצדדים למתן פסק דין על דרך סעיף 79א' לאחר שהצדדים יהיו רשאים להגיש תצהירים, סיכומים ואסמכתאות משפטיות.

כבר בשלב זה יש לומר שהתובעים צירפו לסיכומים מטעמם עותק מתסקיר קצין המבחן של הנתבע, עקב כך הוגשה תלונה ונפתחה חקירה מטעם מבקר בית המשפט, התסקיר הוכנס למעטפה חתומה ובשום שלב שהוא לא עמד בפני ולא עיינתי בו.

כמו-כן אתעלם מכל טענה והפניה בסיכומי התובעים שקשורים לתסקיר שהינו מסמך חסוי.

לסיום ענין יש מקום לומר שאם סברו התובעים כי התסקיר הוא מסמך מהותי הנדרש לבירור התביעה שלפני, היה מקום כי יפנו לב"כ הנתבע לקבל את הסמכתו/עמדתו וכן יפנו לביהמ"ש בבקשה מתאימה.

התביעה שלפני הינה תביעה אזרחית, הנטל להוכיחה מוטל על כתפי התובעים ומאזן ההסתברות הנדרש הוא כפי שנדרש במשפט אזרחי.

עפ"י כתב האישום שלפני, תיקונו ביום 8.7.04 במסגרתו נמחקה הסייפא לעובדה 2, הוכחה לפני פגיעה במזיד ברכב התובעים שנעשתה בליל 25.5.05 ואשר כללה שריטת הרכב השייך לתובעים בחלקו האחורי ימני.

השריטה אותה גרם בזדון הנתבע לרכב התובעים תועדה רק לאחר כ- 7 או שמונה חודשי "מעקב והקלטה" ואין סמיכות זמנים בין המעשים לרכב הראשון והשני, חוות הדעת שהוגשה בנוגע לנזקי הרכב "הראשון" נערכה כ- 10 חודשים תמימים לאחר מכירתו ובכך יש כדי להחליש את טענות התובעים, מאידך בזכרון הדברים נרשם שברכב יש "שריטות חזקות" ובשל כך ניתן להסיק כי במועד המכירה היו שריטות משמעותיות בגוף הרכב, גם אם לא כל אלה המופיעות בחוות דעת השמאי.

בגין השריטות שנגרמו לרכב "הראשון" לא ניתן היה להאשים את הנתבע במשפט פלילי היות ואין כל ראיה פוזיטיבית לכך שהללו נגרמו על ידו.

לצורך מאזן ההסתברות במשפט אזרחי ניתן לבסס קשר שכזה נוכח התממשות התחזית וההערכות והקלטת הנתבע כשהוא מבצע בדיוק אותו מעשה, באותו מקום ולרכב השייך לתובעים, כנראה בגלל אותה מערכת יחסים עכורה.