פסק-דין בתיק א 18085/05

התובעת ילידת 3.7.47 נפגעה ביום 22.4.04 בתאונת דרכים.  אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעת - חברת הביטוח,  לפצות את התובעת. הצדדים חלוקים בשאלת שיעור הפיצוי.

התובעת סבורה כי הפיצוי המגיע לה הוא עולה כדי הסך של 1,266,138 ש"ח. לעומתה סבורה הנתבעת 2 כי הפיצוי הראוי הוא סך של 79,510 ש"ח. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה, לאור הצעת בית המשפט, נקבע התיק להוכחות שהתקיימו ביום 12/3/07. בדיון העידו התובעת ובן זוגה וניתן צו לסיכומים.  

הנכות הרפואית

בית המשפט מינה את פרופ' סלעי כמומחה בתחום האורטופדיה.  המומחה קבע כי לתובעת נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 23.5% לפי הפירוט כדלקמן:

15% נכות לפי סעיף 35 (1) ב-ג- מצב לאחר קיבוע שבר בברך עם השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה הכללי והתנועות . 10% נכות לפי סעיף 75 (1) ב'-ג' עקב צלקת מכאיבה ומכוערת בברך. נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת היא אפוא הנה בשיעור של 23.5%.

בנוסף לכך קבע פרופ' סלעי כי יש צפי להחמרה  ב - 8-10 שנים הקרובות וכי התובעת עלולה להיזקק לניתוח החלפת ברך שהוא ניתוח של שעתיים בהרדמה כללית עם אשפוז של שבוע, שיקום של 6 שבועות ועם סיכויי הצלחה של 80% ועם עלות שכר מנתח של 5,000 $ ארה"ב.

פרופ' סלעי לא נחקר משמע שאין למי מהצדדים השגות כלפי חוות דעתו. התוצאה היא שחוות דעתו מתקבלת כפי שהיא ללא שינוי. 

השפעת הנכות הרפואית על תפקודה של התובעת - הפגיעה התפקודית

טיעוני התובעת

לפני התאונה נשוא התביעה הייתה התובעת בריאה בגופה ובנפשה ועבדה כמטפלת בקשישים בחצי משרה כאשר בעלה פרנס אותה בעבודתו כנהג מונית. מאחר ובעלה חלה ולאחר מכן נעצר ואיבד את פרנסתו תכננה התובעת להגדיל את משרתה ולעבוד במשרה מלאה אולם התאונה גדעה תכנונה זה. בעקבות התאונה סבלה וסובלת התובעת מכאבים עזים ובמגבלות חמורות בתנועת הברך ונותרה שבר כלי. בעקבות הגבלות וכאבים אלו לא הצליחה לחזור לעבודתה ואינה עובדת כלל.

כתוצאה מהתאונה נפגעה בצורה קשה בכל חלקי גופה ובעיקר בברכה השמאלית אשר רוסקה. התובעת אושפזה בבית חולים רמב"ם שם אובחן שבר תוך מפרקי בברך שמאל. היא טופלה ע"י ניתוח להעמדה וקיבוע פנימי והועברה לאחר מכן לאשפוז שיקומי בבית חולים אלישע משם שוחררה ביום 14.6.04 (סה"כ: 52 ימי אשפוז). לאחר שחרורה מהאשפוז התובעת טופלה בעשרות טיפולים לרבות פיזיוטרפיה אך ללא הואיל. לשיטת התובעת הפגיעה בברכה כתוצאה מהתאונה הינה תפקודית במלואה. לאחר התאונה חלה ירידה ניכרת בכושרה של התובעת ללכת ולבצע את אותן פעולות אשר נהגה לבצע בלא כל מגבלה לפני התאונה והיא נאלצה להפסיק עבודתה הפיזית בטיפול בקשישים לחלוטין.  יש להוסיף לכך את דבריו של פרופ' סלעי  שהעריך כי התובעת אינה יכולה לעבוד בעבודה המצריכה עמידה או הליכה ממושכים או נשיאת משאות כבדים אלא עבודה קלה בישיבה.     

בנוסף לכך סבורה התובעת שבמצבה אין ספק כי כל פגיעה או נפילה נוספת עלולות להיות חמורות מאד מבחינתה ועקב כך היא מוגבלת קשות גם בביתה, שכן הינה מנועה מביצוע כל עבודה הדורשת הפעלה של הברך, קרי עמידה או נשיאת משאות. גם המומחה העריך כאמור כי קיים סיכון ממשי להחמרה קלינית ותפקודית היכול להגיע עד כדי אבדן מוחלט של ברכה של התובעת והזדקקות לכסא גלגלים.

לפיכך סבורה התובעת כי נכותה התפקודית עולה בשיעור ניכר על נכותה הרפואית כפי שנקבעה ע"י פרופ' סלעי, נכות זו תלך ותחמיר ככל שתתבגר ונכותה התפקודית לעבודתה עומדת על 100%.

טיעוני  הנתבעת

הנתבעות סבורות כי על אף נכותה הרפואית של התובעת, הרי שמבחינה תפקודית הנכות לא משפיעה על תפקודה כפי שהדבר מוצג על ידי התובעת.

הנתבעות סבורות כי הערכתו של פרופ' סלעי כי התובעת אינה יכולה לעבוד בעבודה המצריכה עמידה או הליכה ממושכת אין משמעה שהתובעת איבדה את כושר עבודתה במלואו. לכן פרשנותו של ב"כ התובעת לדברי המומחה כנכות תפקודית העומדת על 100% - הינה מרחיקת לכת.

עובר לתאונה, עבדה התובעת באופן חלקי, והשתכרה שכר בשיעור 996 ש"ח, שכר אשר לכל הדעות אינו גבוה. בנוסף, התובעת אינה בעלת מקצוע ייחודי אשר אינו בר תחליף. בנוסף, לתובעת 15% נכות אורטופדית בלבד, ומכאן שיכולה הייתה למצוא עבודה המתאימה למגבלתה כפי שעושים רבים במצבה. לעניין טענתה של התובעת בדבר רצונה להגדיל את היקף עבודתה, הרי שטענה זו לא הוכחה.

אין אפוא מניעה שהתובעת תקטין את נזקה ותחזור למעגל העבודה, במשרה שתאפשר לה לנצל את כישוריה, תוך כדי נכותה, היא אינה זכאית לפיצוי בגין מלוא התקופה בה טוענת לאי כושר.  הנתבעת סבורה כי נכותה התפקודית של התובעת הנה בשיעור נכותה האורטופדית דהיינו  15%.

הכרעה