פסק-דין בתיק א 179741/02

1.    הנתבעת 1  (להלן: " החברה"), נוסדה ב-1991 ועד נובמבר 2001 ניהלה עסק של חנות למוצרי תאורה בקרית ביאליק. במשך השנים הללו ספקה התובעת ל חברה גופי תאורה, ויחסי המסחר ביניהן התנהלו על מי מנוחות, עד שבמהלך שנת 2001 חוללו באי פירעון שיקים של החברה בסכום של כ-95,000 ש"ח, ואף נותר "חוב פתוח" של כ-34,000 ש"ח בגין חשבוניות שכנגדן לא נמסרו לתובעת שיקים.

לעת הגשת התביעה לא נותרו בידי החברה נכסים והתובעת, שלא נטלה ערובות מהחברה ומבעלי העניין בה, מבקשת לחייב את הנתבעים 2 - 5 (להלן: " הנתבעים"), בחובה של החברה.

2.    מי הם הנתבעים 2-5.

הנתבע 4 מחזיק ב-70% ממניות החברה; רשום כמנהלה, והוא מורשה החתימה היחיד בה. אשתו, הנתבעת 5, מחזיקה ב-30% ממניות החברה, אך אינה מעורבת בעסקיה. היא מנהלת עסק משלה - חנות בגדים ולדבריה, היא מחזיקה במניות החברה משום שבעת היווסדה נדרשו שני בני אדם לשם הקמת חברה.

נתבע 2 הוא בנם של הנתבעים 4 ו-5. הוא ואשתו, הנתבעת 3, הועסקו במשך שנים כשכירים בחברה. בשל מחלתו, מיעט הנתבע 4 להופיע בחנות בשנתיים שקדמו לסגירתה, ובתפעול השוטף של החנות עסקו הנתבעים 2 ו-3.

ב-13.1.02, זמן קצר לאחר שנסגרה החנות של החברה, יסד הנתבע 2 חברה חדשה בשם דומה, והוא מנהל במסגרתה באותה כתובת עסק דומה או אפילו זהה, לעסק הקודם. אשתו הנתבעת 3 עובדת אתו בעסק זה. התובעת חושדת שהעסק החדש "ניזון" ממלאי הסחורה אשר נותר בעסק של החברה.

3.    אשר לחוב -

הנתבעים אינם חולקים על גובה החוב אך טוענים שהשיקים בסכום כולל של כ- 95,000 ש"ח,  אשר מצורפים לכתב התביעה, "מקורם" בעסקות ישנות, והם בעצם שיקים שהוחלפו בשיקים אחרים עוד בחודש ינואר 2001.

הגרסה  לפיה מדובר בשיקים מוחלפים, הועלתה דווקא על ידי התובעת הן בכתב התביעה והן בתצהיר העדה מטעמה, הגב' סטפי קמחי.

אלא שהתובעת "מדברת" על שיקים שהוחלפו בתחילת חודש יולי 2001, היינו כ-6 חודשים לאחר שהמועד שבו נוקבים הנתבעים, ואף מסבירה שאירוע דומה של החלפת שיקים התרחש מספר שנים קודם ועבר בשלום: "לפני מספר שנים גב' עופרה התקשרה וביקשה לדחות תשלומים. באתי לקראתה, ועשינו פרישה יותר ארוכה והם שילמו לי. עבדנו כך הרבה זמן" (פרוטוקול מ-17.3.2004 עמ' 6).

התובעת לא צרפה את תעודות המשלוח או לפחות חשבוניות אשר מתייחסות לחוב שאותו נועדו לפרוע השיקים הללו, אך כבר על פניו ברור שגרסתה בעניין המועד בו הוחלפו השיקים אינה יכולה לעמוד - למצער לא ביחס ל- 8 מתוך 20 שיקים, ולו משום שתאריכי פירעונם של אלה חלים עודלפני חודש יולי 2001.

כפי שנראה להלן, הגרסה של התובעת בעניין מועד החלפת השיקים, אינה מתיישבת עם העובדות שהוכחו, גם ביחס לשאר השיקים.

קודם כל, בעניין הזה עולה מהחקירה הנגדית של העדה גרסה שונה מזו שבתצהירה, או לפחות גרסה מעורפלת.

בחקירה נגדית אמרה תחילה: "בפעם השניה שהיא ביקשה, אמרתי שאני לא יכולה, שהמצב קשה וביקשת (צ"ל: "ביקשתי" - נ.ר.) שתשלם רק כשהם הגיעו עם כרטיסי אשראי הסכמתי" (שם, עמ' 6) .

כזכור, הפעם הראשונה שבאה בקשה כזו מאת החברה, הייתה לדברי העדה מספר שנים קודם לכן.

אחר כך משנשאלה שוב אם הדבר אירע 8 חודשים לפני שבוצעו העסקות בגינן ניתנו השיקים השיבה: " עבדתי איתם רצוף 10 שנים, אני לא בדקתי אחורה. אני לא זוכרת בדיוק", וזה כשבכתב התביעה ובתצהיר ציינה העדה במפורש את החודש שבו הוחלפו השיקים.

שנית, מדפי החשבון של החברה בבנק לאומי עולה, שב-31.5.2001 סורבו על ידי הבנק בבת אחת 21 שיקים של החברה - מתוכם שני שיקים לפקודת התובעת. באותו יום נשלחה ל חברה הודעה על החלת הגבלה לפי חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981, מה שאומר שהחשבון הוגבל בסמוך לתחילת המחצית השניה של חודש יוני 2001.

אין זה סביר שלאחר שחשבונה הוגבל, עדיין הוציאה החברה שיקים ועוד למועדי פירעון בחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר ואלה הם המועדים אשר נקובים ביתר השיקים  המצורפים לכתב התביעה.

יתר על כן, התובעת לא יכלה שלא לדעת על דבר הגבלת החשבון משום שאם ב-31 למאי, שני השיקים שלא כובדו, חזרו עדיין בציון אכ"מ וכך גם השיק שזמן פירעונו ב-15.6.01,  הרי ב-20.6.01 כבר חזר שיק בציון: " החשבון מוגבל". הרי לא יתכן שהתובעת הסכימה לקבל שיקים משוכים על חשבון מוגבל.