פסק-דין בתיק א 17945/02

1.       ביום 8.2.2001 ניתן כנגד התובע פסק דין בהעדר הגנה, בתביעה שהוגשה נגדו בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בעקבות כך, פנה התובע אל הנתבע, עורך דין במקצועו, על מנת שזה יטפל בעבורו בביטול פסק הדין והגשת כתב הגנה.

2.       לטענת התובע, נהג הנתבע ברשלנות בבקשה לביטול פסק הדין שהגיש בשמו, והביא לכך שהבקשה נדחתה ופסק הדין נותר על כנו. בהתאם לפסק הדין חויב התובע לשלם לאחד שטיין אפרים (להלן: "שטיין") סך 14,488 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,173 ש"ח.

בתביעתו המונחת בפניי, עתר התובע לחייב הנתבע לשלם לידו פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב רשלנותו המקצועית. הפיצוי הנתבע כולל בין היתר את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל שנפתח בעקבות פסק הדין, וכן שכ"ט עו"ד, הוצאות ועגמת נפש בסך כולל של 51,300 ש"ח.

3.       אין חולקין כי עובר להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, הגיש הנתבע לביה"ד לעבודה כתב הגנה בשם התובע, וזאת ביום 25.2.2001. הנתבע אישר, הן בתצהירו והן בחקירתו בפניי, כי במועד זה ידע זה מכבר כי בתיק ניתן פסק דין בהעדר הגנה. משכך, לא ברור על שום מה ראה להגיש בכל זאת כתב הגנה מקום שהתיק כבר נסתיים בפסק דין שריר וקיים. ההסבר שנשמע מפיו כאילו חרף פסק הדין סבר כי הליכי הגישור בתיק יתקיימו ובקש להביא את טענות התובע בהליך זה, אינו מתקבל על הדעת. ברי כי באותו שלב התיק היה סגור לאחר שניתן בו פסק דין, ולכן לא היה כל יסוד לסברתו של הנתבע שאף על פי כן יתקיימו בו הליכי גישור.

4.       בשלב מאוחר יותר, ביום 6.3.2001, הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין.

עיון בבקשה מלמד כי היא רצופה משגים וטעויות מתחילתה ועד סופה. אפתח בכך שלבקשה לא צורף תצהיר מעם התובע על מנת שיתמוך בטענות העובדתיות שהועלו בה. אין בידי לקבל את ההסבר שנשמע מפי הנתבע בחקירתו הנגדית, כאילו מדובר בהחלטה טקטית. החובה לתמוך בקשה מעין זו בתצהיר, מעוגנת בתקנות ואינה נושא לשיקולים טקטיים מכל מין שהוא. בהחליטו לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, שניתנה ביום 25.3.2001, הפנה בית הדין לכך שהבקשה אינה מלווה בתצהיר כנדרש.

5.       בבקשה נטען כי לראשונה נודע לתובע על קיום התביעה נגדו רק ביום 15.2.2001 כשהגיעה לידו הזמנה לישיבת פישור שנועדה ליום 5.3.2001. עוד נאמר כי משהתייצבו התובע ובא כוחו (הנתבע) לישיבת הגישור נמסר להם לתדהמתם כי הדיון בוטל מאחר וכנגד התובע (הנתבע שם) ניתן פסק דין בהעדר הגנה. כמו כן צוין כי לתובע לא מובן כיצד זה ניתן פסק דין ללא שקיבל לידיו כלל את התביעה.

          על אף שבבקשה שערך טען הנתבע כי לראשונה נודע לתובע אודות ההליכים כנגדו רק כאשר קיבל לידיו ההזמנה לישיבת הגישור שנועדה ליום 5.3.2001, הרי שלבקשה עצמה הוא צרף אישור מסירה המתייחס להזמנה לישיבת גישור קודמת שנועדה ליום 15.1.2001 ואשר נמסרה לאחד ולרי, כשבצד שמו נרשמה המלה "עובד". בבקשה גופא לא התייחס כלל הנתבע לאותו אישור מסירה.

6.       הכלל בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה הנו שאם הביטול מתבקש מחמת כך שדבק פגם בהליך ההמצאה וההזמנה לא הגיעה לידי המבקש, אין לבית המשפט שיקול דעת ושומה לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק ex debito justitiae(ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פד ח' 395).לעומת זאת, אם לא דבק פגם כאמור, נתון המבקש לחסדיו של בית המשפט המכריע בבקשה על פי שקול דעתו. בבואו להכריע בבקשה מעין זו יציב לעצמו בית המשפט שתי שאלות - האחת מהי הסיבה למחדל שבשלו לא הוגש כתב הטענות במועד ומהם סיכוייו של המבקש להצליח בהגנתו. עוד מורה ההלכה הפסוקה כי מבין שתי השאלות, השאלה השניה היא המכרעת בעוד חשיבותה של הראשונה משנית (ראו: רע"א 8292/00  יוספי נ' לוינסון ואח' , תק-על 2001(1), 1120). 

7.       בענייננו, למקרא הבקשה מתקבל הרושם כי טיעוניו של הנתבע כוונו להצביע על פגם שדבק בהליך ההמצאה (ראו סעיף 4 לבקשה). משכך, חייב היה להתייחס לאישור המסירה שצרף לבקשתו ולהבהיר מדוע המסירה לאותו ולרי שכונה "עובד" אינה בגדר מסירה כדין ולפרט באופן מפורש כי הלה אינו מוכר לתובע וכי ההמצאה לידיו אינה המצאה כדין. לא ניתן היה להתעלם כליל מאישור המסירה שצורף על ידי התובע מבלי להתייחס אליו, שהרי מעצם צירופו אתה למד כי נתקבל בידי התובע.

בית הדין לעבודה, בהחלטתו לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין התייחס לעובדה זו והפנה לכך שביום 15.12.00 בוצעה מסירה לעסקו של המבקש כאשר צורף גם כתב התביעה. עוד נאמר כי האמור בבקשה אינו אמת בלשון המעטה שכן המבקש ידע על קיום הדיון בפני נציגי הפישור ביום 15.1.2001 ואף צירף את הזימון לבקשה לביטול פסק הדין.

מכאן שככל שטענות הנתבע כוונו להצביע על פגם בהליך ההמצאה, הרי שלא זו בלבד שלא צרף תצהיר לאימות העובדות, ולא זו בלבד שלא הציג גרסה מפורטת להסביר את פשר המחדל, אלא שצירף מסמכים שאינם עולים בקנה אחד עם טיעוניו מבלי ליתן לכך את הדעת.

8.       בעדותו בפניי טען הנתבע כי לא דבק פגם באישור המסירה וכי טענתו כוונה לכך שכתב התביעה לא הגיע לידי התובע ולידיעתו, על אף ההמצאה שנעשתה. משכך, הרי שבקשתו נתונה לשיקול דעת בית המשפט. בנסיבות אלו שומה היה עליו לפרט את טענות ההגנה שבפי התובע, וזאת בגוף הבקשה ולצרף תצהיר לאימות העובדות המבססות ההגנה.

אין בידי לקבל את טענת הנתבע כאילו לא היה צורך להתייחס לטענות ההגנה משום שכבר הוגש על ידו כתב הגנה. כאשר ניתן פסק דין בהעדר הגנה, שומה על המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו טובים להצליח בהגנתו. משניתן פסק דין באותן נסיבות, אין לסמוך על כך שבית המשפט יבדוק את נבכי התיק שכן נקודת המוצא במקרה כגון זה הנה שלא קיים כתב הגנה בתיק, אחרת לא היה ניתן פסק הדין. זאת ועוד, טענות ההגנה, כמו יתר הטענות העובדתיות, צריכות היו להיות מפורטות בתצהיר על מנת שניתן יהא לחקור את המצהיר ולאפשר לבית המשפט להעריך ולהתרשם מרצינותן.