פסק-דין בתיק א 179222/02

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ,(להלן: "החוק"), בגין שתי תאונות דרכים שארעו, על פי הנטען, לתובע, חג'ג' חיים, (להלן: "התובע").

התאונה הראשונה, אירעה, על פי הנטען, ביום 19/9/00, (להלן: "התאונה הראשונה") והתביעה בגינה, הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, מבטחת המשאית בה עשה התובע שימוש, בעת אירוע התאונה, (להלן: "הפניקס"). 

התאונה השניה, אירעה, על פי הנטען, ביום 22/9/01, (להלן: "התאונה השניה") והתביעה  בגינה, הוגשה כנגד הנתבע 2, נהג הרכב בו ישב התובע כנוסע (להלן: "הנהג") והנתבעות 3 ו-4, מבטחות השימוש ברכב.

הצדדים חלוקים, הן בשאלת עצם אירוע כל אחת מהתאונות והן בשאלת גובה הנזק.

התאונה הראשונה

2.         בסעיף 2 לתצהיר עדותו הראשית, (להלן: "התצהיר"), פירט התובע את נסיבות אירוע התאונה הראשונה, כדלקמן: "נסעתי למושב יציץ כדי לבקר את אימי, ובעת הירידה מהמשאית, החלקתי במדרגות המשאית ונפלתי".

במסגרת חקירתו הנגדית, העיד התובע כי נסע לבית הוריו במושב, על מנת לקחת את רכבו של אחיו וכי: "הגעתי לבית ההורים בדיוק בכניסה להכניס את המשאית, היה ברזל שמונח, ברזל גדול, שאי אפשר היה להיכנס הייתי חייב לרדת ולהזיז את הברזל כדי להיכנס עם המשאית. איך שפתחתי את הדלת, מעדתי ונפלתי", (עמ' 6 לפרוטוקול).

כשנשאל התובע, האם קבע עם אחיו, להיפגש בבית ההורים, השיב: "הוא לא ידע שאני צריך להגיע, אף אחד לא ידע שאני צריך להגיע", (עמ' 6 לפרוטוקול), בהמשך, כאשר נשאל התובע, כיצד רכבו של אחיו שהתגורר במזכרת בתיה, ימצא בבית ההורים במושב, השיב בניגוד לדבריו קודם, כי התקשר לאחיו ותאם איתו, להיפגש בבית ההורים. עוד הוסיף התובע והעיד כי אח אחר, שלמה חג'ג', היה אותה עת בבית ההורים וכי: "שלמה היה בחוץ כשנפלתי. הוא ניגש אלי, ראה אותי ובא אלי בריצה והרים אותי. הוא לקח אותי לבית. הוא שפך עלי מים", (עמ' 7 לפרוטוקול).

כן העיד התובע כי אינו זוכר, אם התקשר לאחיו שהיה צריך להגיע על מנת למסור לו את הרכב וכי אינו זוכר, מתי ואיך, הגיע לביתו, לאחר התאונה, (עמ' 8-7 לפרוטוקול).

3.         עדותו של התובע, באשר לנסיבות אירוע התאונה הראשונה, הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין.

סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי בית המשפט, לא יפסוק בהליך אזרחי על סמך עדות יחידה של בעל דין, אלא אם יתן טעם ויפרט הנמקתו, על שום מה מוכן הוא להסתפק באותה עדות יחידה, ראה לעניין זה: ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2)77, 87.

בענייננו, אומר כבר עתה כי לא אוכל לקבוע ממצאים עובדתיים, בדבר אירוע התאונה הראשונה, על סמך עדותו היחידה של התובע, אשר התגלו בה סתירות ופרצות שלא ניתן לישבן.

4.         אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובע כי אישור המשטרה, (נספח ת/1 לתצהיר) או כי ההודעה על תאונת דרכים שנמסרה על ידי התובע לפניקס, נ/1, תומכים בעדותו ובגרסתו של התובע, בדבר פגיעתו בתאונת דרכים, כנטען.

ראשית, יצויין כי אישור המשטרה, אין  בו אלא כדי לאשר הגשת תלונה או הודעה על אירוע תאונה ואין בו כדי להוות ראיה, לעצם קרות התאונה.

אשר להודעה שנמסרה לפניקס, נ/1, מדובר בהודעה שנמסרה ביום 5/10/00, למעלה משבועיים לאחר התאונה ובה נאמר: "החניתי את הרכב ליד המושב. הרכב היה מונע. ירדתי מהרכב, ותוך כדי ירידה נפלתי על הראש וקיבלתי מכה... ישבתי בצד והמתנתי להחלשות הכאבים, עליתי לכבות את הרכב, והלכתי הביתה לרחובות, לקחתי כדורים לכאבי ראש ושהתחילו כאבי ראש חזקים, הלכתי לקופת חולים...". גרסה זו, אינה מתיישבת עם עדותו של התובע, בחקירתו הנגדית שכן בעוד שבהודעה מסר התובע: "החניתי את הרכב", בעדותו ציין כי  בטרם נכנס לחצר בית הוריו, היה ברזל שחסם את דרכו והוא ירד מהמשאית בכדי להזיזו. כמו כן, בניגוד לדברי התובע כי המתין בצד להחלשות הכאבים ונסע לביתו, העיד התובע, בחקירה נגדית כי אחיו, שפך עליו מים וכי לאחר התאונה, נכנס לבית ההורים.

עוד יש לציין כי בניגוד לגרסה המפורטת בתצהיר ובתצהיר הנוסף, ת/6, כי מטרת הנסיעה, הייתה לבקר את האם, המתגוררת במושב, בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי נסע למושב, על מנת לקחת רכב של אחיו ועדותו זו, באשר למטרת הנסיעה, כאשר מדובר באח שאינו מתגורר במושב, נסיבות התיאום עם האח והעובדה שבסופו של דבר, האח לא הגיע למקום, למרות שהתובע לא זכר לומר אם התקשר אליו לבטל את הפגישה, תמוהה ביותר.

5.         עוד יש לציין כי התובע, פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי, ביום 26/9/00 ובתעודת חדר המיון שצורפה כנספח ת/7 לתצהיר, נרשם: "לפי דבריו, לפני 10-7 ימים... ונפל ממשאית ונפגע".