פסק-דין בתיק א 1792/99

1. עילת התביעה :

בכתב התביעה נאמר כי התובעת היא חברה העוסקת ביבוא שיווק והפצה של מוצרי מזון (להלן: " התובעת או פוד קלאב").

בשנת 92' התקשרה התובעת בהסכם עם עוף הגליל בע"מ (להלן: " עוף הגליל או הנתבעת") שהיתה אז, לטענת התובעת, בעלת מפעל קטן ליצור מוצרי עוף בשם עופקל שהיא הנתבעת 2 (להלן: " עופקל").

אותו הסכם התייחס למספר מוצרי עוף מוגדרים של עוף הגליל (להלן: " ההסכם" או " הסכם 92'").

פוד קלאב רכשה מעוף הגליל את מוצרי העוף ושיווקה ומכרה אותם תחת מותג של פוד קלאב.

לפוד קלאב לא היתה בלעדיות על פי אותו הסכם.

התובעת הגדירה את ההסכם כעסקת Private Label  .

התובעת טענה כי במהלך השנים שינו הצדדים באופן מהותי את ההתקשרות ביניהם על פי ההסכם, והעסקה הפכה למיזם משותף או למעין מיזם משותף.

לדברי התובעת, זנחה עופקל את מוצרי העוף הקודמים לטובת ייצור מוצרי עוף אשר פותחו במשותף על ידי התובעת ועל ידי עופקל.

התובעת הדגישה כי תרומתה לייזום ופיתוח המוצרים החדשים, היתה גדולה מזו של עופקל.

המוצרים נשוא המיזם המשותף שווקו תחת מותג משותף.

עוד נאמר כי על פי המיזם המשותף לא היו הנתבעות 1-2 רשאיות למכור מוצרי עוף מתוצרתן לכל גורם אחר פרט לתובעת אלא בהסכמתה.

כמו כן, נטען כי בנסיבות המיוחדות של העסקה דובר בהתקשרות ארוכת טווח, אשר לטענת התובעת כונתה על ידי הצדדים "ברית דמים" או "חתונה קתולית".

אותה התקשרות לא הועלתה בצורה מסודרת על הכתב, אולם ניתן ללמוד עליה, לדברי התובעת, ממכתבים ומהתנהגות הצדדים אשר פורטו בכתב התביעה.

התובעת טענה כי המיזם המשותף היווה הצלחה מסחרית מסחררת. בעוד שלפני ההתקשרות בהסכם 92' היתה עופקל יצרנית מוצרי עוף קטנה שהיו לה מספר מוצרים בעלי איכות ירודה, הרי שמוצרי המיזם המשותף כבשו עד מהרה את השוק.

התובעת טענה כי עניינה של התביעה היא נסיונן של הנתבעת 3 (להלן: " תנובה")

אשר שולטת בענף העוף בכללותו והנתבעות 1-2 להשתדל ולגזול מהתובעת את נכסי המיזם המשותף.

תנובה רכשה לאחרונה מחצית מבעלות המפעל של עופקל אשר הפכה בינתיים ליישות משפטית נפרדת.

הנתבעות הסכימו כי עופקל תפסיק לספק את מוצרי המיזם המשותף לפוד קלאב ותנובה תיכנס לנעליה של התובעת.