פסק-דין בתיק א 1784/01

1.         הנתבעת היא חברה אשר ייצגה שלוחות של אוניברסיטאות זרות בארץ.

ביום 1.11.98 התקשרו הנתבעת והתובעת בהסכם (להלן: "ההסכם"), להקמה והפעלה של סניף ללימודים אקדמאים בפתח תקווה (להלן: הסניף").  כפי שיפורט להלן, ההסכם היה מבוסס על כך שהנתבעת (שכונתה בהסכם " החברה"), תהיה אחראית לצד האקדמי של הלימודים, בעוד התובעת (שכונתה בהסכם " המינהלת"),  אחראית לצד הניהולי והשיווקי.

            על פי ההסכם, רווחי הסניף היו אמורים להתחלק בין הנתבעת לבין התובעת, כך שהנתבעת תקבל 60% מהרווחים והתובעת תקבל 40% מהרווחים.

2.         הצדדים חלוקים ביניהם באשר לאופן חישוב רווחי הסניף.

            המחלוקת העיקרית מתייחסת לשאלה האם לצורך חישוב הרווח, יש לנכות רק את הוצאותיו הישירות של הסניף (זו עמדת התובעת), או שיש לפעול על פי הדוחות הכספיים של הנתבעת, ולנכות מההכנסות גם חלק יחסי מהוצאות ההנהלה והכלליות של הנתבעת (זו עמדת הנתבעת).

3.         יובהר, כי במהלך תקופת ההסכם, חל שינוי בפעולת הנתבעת, כמי שייצגה שלוחות של אוניברסיטאות זרות בישראל.

            כך, לפני ההתקשרות בהסכם, פעלה הנתבעת, שהיתה משנת 1994 ואילך חברה ציבורית, כחברה מצליחה, אשר אחוז רווחיה עמד על כ-25% לאחר מס.

            ואולם, בשנת 1998, תוקן חוק המועצה להשכלה גבוהה התשי"ח - 1958,  בתיקון מס' 11 - שכונה "תיקון השלוחות". התיקון הביא לכך שממנו ואילך נאסר, באופן מיידי, על מוסדות המבטיחים להעניק תואר אקדמי, לפעול, אלא בכפוף לקבלת רשיון מהמועצה להשכלה גבוהה.

            בעקבות התיקון, נשללו מהנתבעת לתקופה של שנתיים, רשיונות של תוכניות "צ'מפליין קולג'", אותן הפעילה הנתבעת, ונאסר עליה לרשום תלמידים חדשים לתוכניות לימוד אלה (ר' ס' 30-36 לתצהיר עדותו הראשית של מר פולק מטעם הנתבעת).

            כתוצאה מהאמור לעיל, נפגע המוניטין של הנתבעת, והיא נאלצה במשך תקופה ארוכה להוסיף ולתחזק חלק מהסניפים שלה, בלי יכולת להוסיף ולרשום תלמידים חדשים. פעילותה בגין התלמידים הקיימים, לא זו בלבד שלא הסבה לה רווח, אלא אף גרמה לה להפסדים כבדים.

            בסופו של דבר, לאור השינויים החוקיים האלה, נסגר הסניף, ותלמידיו עברו לסניף הנתבעת בתל אביב לשם סיום הלימודים שלהם.

            הנתבעת טוענת כי לא יתכן כי בתקופה כזו, בה לה נגרמים הפסדים כבדים, תתבע ממנה התובעת שותפות ב"רווחים".

4.         למעשה, בבסיסה של המחלוקת הפרשנית, עומדת מחלוקת לגבי מהות ה"שותפות" בין הסניף - התובעת, לבין הנתבעת. התובעת טוענת כי אף שהסניף לא היה "משק סגור" - שכן הוא נזקק לנתבעת לצורך הפעלתו, הרי שהוא היה "יחידת רווח" עצמאית ונפרדת מהנתבעת. התובעת טוענת כי ענייניו הכספיים של הסניף התנהלו בצורה עצמאית, מנותקת מענייניה הכספיים של הנתבעת. הסניף אמנם קיבל שירותים מהנתבעת, שבגינם הוא היה מחויב לשלם לה במסגרת ההתחשבנות ביניהם, אולם הסניף לא היה שותף של הנתבעת - הוא לא היה שותף להכנסות שלה, ולכן לא היה צריך גם לשאת יחד עם הנתבעת בסיכונים שכרוכים בהפעלתה, ובהוצאות העקיפות שלה שאינן קשורות ישירות להפעלת הסניף.

5.         טענת הנתבעת הינה כי לא יתכן שהתובעת תמשיך לגרוף רווחים מפעילות שהפכה להיות הפסדית לחלוטין, ושהיא כלל אינה נוטלת בה חלק. הנתבעת טוענת כי "במקום להתחלק עם הנתבעת ברווחים (או בהפסדים), מבקשת התובעת לעצמה רווחים המהווים הפסדים של

התובעת" (ס' 29 לתצהיר העדות הראשית של מר פולק).

6.         על מנת להכריע במחלוקת בין הצדדים, יש לפרש את ההסכמה ביניהם לגבי חלוקת הרווחים בהתאם להסכם ביניהם.

בס' 7.1 להסכם, מגודרים רווחי הסניף כך:

             " כל ההכנסות לרבות הכנסות מימון, ובניכוי הוצאות מימון".

7.         אין חולק כי חרף האמור בסעיף, הוצאות המימון אינן ההוצאות היחידות שניתן לנכות מהכנסות הסניף. אין חולק כי יש לנכות הוצאות נוספות, לפחות את כל ההוצאות הישירות של הסניף שהוצאו על ידי הנתבעת (ר' עדותו של מר אשתר, עמ' 7 לפרוטוקול הראשון). לכן, האמור בסעיף אינו יכול לשמש עוגן פרשני מוצק לצורך בירור אומד הדעת המשותף של הצדדים להסכם, ויש לפנות לאמצעי עזר אחרים, נוספים, לצורך פרשנות המונח "רווחי הסניף" בהסכם.