פסק-דין בתיק א 177800/02

יסודה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שארעה ביום 22.7.01, בה היו מעורבים רכב מסוג יונדאי המבוטח באמצעות התובעת והנהוג ביד עת/1, עם רכב מסוג דייהטסו הנהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח באמצעות הנתבעת 2.

הצדדים חלקו הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

אשר לאחריות

לטענת התובעת, כעולה מעדות הנהגת מטעמה, עת/1, נפגע היונדאי מאחור ונהדף לעבר הרכב שלפניו, וכתוצאה מכך ניזוק הן בחלקו האחורי והן בחלקו הקדמי.

הנתבעים הודו בפגיעה מאחור, אולם כפרו בהדיפה. דא עקא שלא הובאה כל עדות מטעמם שיש בה כדי לסתור את גרסת התביעה, ולפיכך מצאתי לקבוע כי האחריות לתאונה ולנזקי היונדאי הן בחלקה האחורי והן בחלקה הקדמי, נופלים לפתחן של הנתבעות.

אשר לגובה הנזק:

מטעם התובעת בדק את הרכב השמאי פרידמן מיד ובסמוך לאחר התאונה, ועל פי חוות דעתו נגרם לרכב נזק בשיעור של 19,844 ש"ח. כמו כן אומר השמאי בחוות דעתו כי לו היה  הרכב מתוקן בפועל, היתה נגרמת ירידת ערך בשיעור של 6.5% מערכו (55,000 ש"ח), שהם 3,575 ש"ח. סך הכל 23,419 ש"ח.

הנתבעת כפרה בגובה הנזק ולגרסת השמאי אורן יעקב מטעמה, סך כל הנזק עומד על 11,735 ש"ח בשני המוקדים, ואילו ירידת הערך תעמוד על סך של 5.5%.

לציין כי שמאי הנתבעת נתן חוות דעתו על יסוד התמונות שהוצגו בפניו, שכן הרכב נמכר במצבו הניזוק, מאחר והתובעת הגיעה להסדר עם המבוטח, לפיו ינוכה מערך הרכב 5%, הפיצוי למבוטח ישולם על בסיס אובדן להלכה, ואכן שולם סך של 51,523 ש"ח, ואילו הרכב נמכר במצבו הניזוק בסך של 24,750 ש"ח.

לאור המחלוקת שבין השמאים, מונה השמאי אגרנט כמומחה מטעם בית המשפט להכריע במחלוקת זו.

בחוות דעתו אישר למעשה השמאי את חוות דעת השמאי פרידמן מטעם התובעת,  למעט 500 ש"ח שהוגדרו כשונות, ואילו את ירידת הערך העריך השמאי אגרנט בשיעור של 8%.

עד כאן היו הדברים יפים. דא עקא שיצא קצפו של ב"כ הנתבעים למקרא פיסקה בחוות דעת השמאי אגרנט, לפיה פנה לשמאי פרידמן על מנת שזה יעביר אליו את כל התמונות שצילם, וכן תחקר את מר פרידמן לגבי בדיקת הרכב וממצאיו, שכן כאמור זה השמאי היחיד שראה ובדק את הרכב בפועל.

אשר לשמאי אורן, אומר מר אגרנט כי לא פנה אליו מאחר ומחוות דעתו למד כי זו נערכה על יסוד צילומים בלבד, ולפיכך אין בידו לשפוך אור מעבר למראה העיניים בצילומים.

בשל כך נדרשתי לשמיעת  חקירתם של שלושת השמאים בבית המשפט.

אין בדעתי להיכנס במסגרת פסק הדין למחקר השוואתי שבין חוות הדעת, כפי שהאריכו ב"כ הצדדים, אולם, עם כל הכבוד שהנני רוכשת לב"כ הנתבעים ולשמאי מטעמו, ולאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של השמאי אגרנט, שכאמור מונה כמומחה מטעם בית המשפט, מצאתי לקבל חוות דעתו של זה.

לציין כי אליבא דכל השמאים , במידה והרכב מתוקן עשויים להתגלות נזקים סמויים שלא ניתנים לבדיקה טרם פירוק הרכב בשיעור של 15% נוספים, ולכך יש השלכה בדבר שיקולי התובעת לפצות את המבוטח באופן בו פיצתה, קרי, על בסיס אבדן להלכה, ואין בכך כדי להביאני למסקנה כי דרך פיצוי זו הינה בבחינת הגדלת הנזק ו/או תשלום על ידי מבטח שלא בתום לב.

עוד אציין כי לא מצאתי פגם בהתנהגותו של השמאי אגרנט, ולא הובאה בפני בדל ראיה על ידי הנתבעים כי במקרה שבנדון היה בפנייתו לשמאי פרידמן, כפי שציין בהגינותו הרבה בחוות דעתו, משום טעם לפגם. השמאי אגרנט הסביר בחקירתו מדוע פנה לשמאי פרידמן, שכאמור נתן חוות דעתו על יסוד מראה עיניים ולא על יסוד תמונות, על מנת לברר עימו את שראה בעיניו, בנזק לחזית הרכב (מעבה, מזגן, מצנן וכיוצא בזה), שלגביהם נטען בחוות דעתו של השמאי אורן כי אלו הוצגו. שאלה כזו לא יכול היה מר אגרנט להפנות לשמאי אורן שהתבסס כאמור על התמונות שהיו מונחות גם בפני אגרנט. לו נכונה היתה הטענה כפי שטוען ב"כ הנתבעים, כי עסקינן בקנוניה בין השמאים אגרנט ופרידמן, כל שהיה על המומחה לעשות הוא להשמיט פסקה זו מחוות דעתו שהגיש לבית המשפט ולצדדים, והדברים היו נשארים בחדרי חדרים.

אולם דווקא בשל הגינותו כי רבה הקפיד השמאי אגרנט לפרט בחוות דעת מטעמו את כל הפעולות שביצע לצורך עריכת חוות הדעת, ולא מצאתי להטיל כל דופי לא בהתנהגותו ולא בממצאיו.

אשר לטענה בדבר הגדלת הנזק - גם זו דינה להידחות.

כאמור, גם השמאי אורן בחקירתו מאשר כי עם פירוק הרכב עשויים להתגלות נזקים עקיפים שאינם נראים לעין בבדיקה חיצונית בשיעור של עד 15%, ומכאן שהפיצוי במקרה שבנדון על דרך של אבדן להלכה ומכירת שרידי הרכב, אין בה כדי להביאני למסקנה כי בפיצוי מופרז עסקינן, ולא הוכח בפני כי התובעת שילמה למבוטח זה שלא בתום לב, תוך העדפתו שלא כדין, כפי שכבר נקבע בע.א 7148/94, הכשרת הישוב נ' חברת השמורה, פד"י נ' (4) עמ' 567 ובעמ' 569).