פסק-דין בתיק א 17729/05

1.         התובעת אוחזת בשיק מספר 230 על סך 33,253 ש"ח משוך על חשבונו של הנתבע בבנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: השיק). השיק חולל באי-פרעון על ידי הבנק הנמשך ולכן הוגשה בקשה לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה בתיק הוצל"פ 02-13370-05-9. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר ולאחר שניתנה לו רשות להתגונן הועבר ההליך לפסים של דיון בסדר דין מהיר.

2.         בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר העלה הנתבע טענות מטענות שונות במישור הדיוני, אשר נזנחו על ידו בהמשך הדיון. לפיכך, יש לראותו כמי שויתר עליהן ואין צורך לדון בהן.

            לגוף העניין העלה הנתבע טענה לפיה מסירת השיק נעשתה על תנאי, כי יימסר שיק אחר על ידי החייבת האמיתית. הנתבע גם טען כי התובעת אינה אוחזת כשורה. גם טענה זו נזנחה, ובצדק. המדובר בצדדים סמוכים לעסקת היסוד ולכן שאלת אחיזה כשורה אינה מתעוררת.

3.         מנהל התובעת פירט בתצהירו את מערכת היחסים במהלכם נמסר השיק. מגרסתו אמנם עולה, כי השיק נמסר על תנאי ברם התנאי היה מסירת שיק אחר על ידי החייבת  ופרעונו בפועל.

4.         רוב העובדות אינן שנויות במחלוקת.

במועד הרלוונטי ניהלה התובעת עסק שסיפק סחורות לחברת מ.מ. נג'מי קבלני בנין בע"מ (להלן: החברה החייבת). הנתבע, מנהל חשבונות במקצועו, שימש באותה עת כחשב של החברה החייבת ונשא ונתן עם מנהל התובעת בכל הקשור להזמנת סחורות והתשלומים בעד מה שסופק לחברה החייבת.

החברה החייבת נקלעה לקשיים כספיים וחשבונה בבנק הוגבל. בשל כך הצטבר חוב של החברה החייבת לתובעת אשר הסתכם בחודש אוגוסט 2004 בסך 33,253 ש"ח. במצב זה פנה הנתבע למנהל התובעת, ביניהם שררו אז יחסי רעות, בבקשה לספק סחורה לחברה החייבת. הלה התנה זאת בתשלום החוב.

לגרסתו, פנה הנתבע למנהל החברה החייבת אשר ציין בפניו כי תקופת ההגבלה תסתיים בעתיד הקרוב וביקש כי ימסור שיק אישי על סכום החוב אשר יוחלף בשיק של החברה החייבת. הנתבע מסר אפוא למנהל התובעת שיק אישי שלו - הוא השיק נשוא הדיון - על סך 33,253 ש"ח. תחילה נרשם כמועד פרעון ה-20.11.04 ברם מועד זה תוקן ותחתיו נרשם כמועד חדש ה- 1.11.04. הנתבע לא נתן הסבר לשינוי תאריך הפרעון.

לטענת הנתבע נמסר השיק "לבטחון" ואמור היה לקבלו חזרה עם מסירת שיק של החברה החייבת. בפועל עם סיום תקופת ההגבלה נמסרו שלושה שיקים של החברה החייבת על סכום החוב להם צירף הנתבע ביוזמתו ריבית בגין האיחור בתשלום. הנתבעת הנפיקה חשבונית מס בגין הריבית (ראה מוצג נ/1 - העתקים של השיקים וחשבונית).

לטענת מנהל התובעת השיק אכן נמסר כאמור על תנאי ברם התנאי להחזרתו לנתבע היה פרעון השיק  שיימסר על ידי החברה החייבת.

השיק נשוא הדיון לא הוחזר לידי הנתבע והשיקים המשוכים על חשבון החברה החייבת חוללו באי-פרעון מחמת העדר כיסוי. חשבון הבנק של החברה החייבת הוגבל שוב ומן הסתם הפכה זו לחדלת פרעון.

5.         התובעת, האוחזת בשיק, נהנית מהחזקות שב פקודת השטרות [נוסח חדש] ביניהן החזקה של מסירה ללא תנאי . במקרה דנן אין מחלוקת כאמור, שהשיק נמסר על תנאי ברם קיימת מחלוקת ביחס לתנאי עצמו. על הנתבע מוטל הנטל להוכיח מהו התנאי במסירה וכי תנאי זה לא התקיים, כך שהחיוב השטרי לא קם.

6.         הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח כדבעי את גרסתו, כי התנאי היה מסירת שיק אחר של החברה החייבת בלבד, ולא פרעונו, כגרסת התובעת.

            אין חולק, שהנתבע היה עובד שכיר של החברה החייבת וכי מי שקיבל את הסחורה וחייב לשלם בעדה היא החברה החייבת. ואולם, אין מניעה כי מסיבות שונות יטול צד שלישי על עצמו את חיובו של אחר, כך שעצם היות החוב המקורי של החברה החייבת אינה בעלת נפקות ביחסים בין הנתבע לבין התובעת.

            בהיות גרסתם של הנתבע ושל מנהל התובעת בבחינת גרסה מול גרסה, לצורך ההכרעה די אם ייקבע, כי הנתבע לא הצליח להטות את הכף לטובתו. מאחר שנטל הראיה ונטל השכנוע מוטלים על כתפיו הרי שדי בעובדה שהמאזניים נותרו מעויינות כדי שהמחלוקת תוכרע לטובת התובעת.

עם זאת, ניתן לקבוע שקיימות ראיות המטות את הכף לטובת התובעת. הנתבע, אשר במסגרת תפקידו ידע אל-נכון מה מצבה הכספי של החברה החייבת ומה יכולת הפרעון שלה, היה מעונין, מטעמיו הוא, לקדם את ענייניה ומן הסתם זו הסיבה להיענותו לבקשת מנהלה למסור שיק משוך על חשבונו לכיסוי החוב. גרסת הנתבע כי מנהל החברה החייבת התחייב בפניו למסור שיק אחר במקומו ואז יוחזר לו השיק נכונה מן הסתם. ברם אין הסכמה זו מועילה לו, שכן נדרשה הסכמה ברוח זו בין הנתבע לבין מנהל התובעת, והסכמה זו לא הוכחה.

לא זו אף זו, נוכח תפקידו (חשב) סביר היה כי הנתבע יעלה על הכתב את ההסכמה הנטענת בנוגע לתנאי במסירה, והוא לא עשה כן.  גם שינוי תאריך הפרעון של השיק מתיישב עם גרסת מנהל התובעת כי השיק נמסר על מנת שייפרע במועד מסוים, שהוא מועד התשלום המוסכם.  אם אכן נמסר השיק שלא על מנת להפרע להבטחת מסירת שיק אחר של החברה החייבת אין הסבר מדוע שונה מועד הפרעון.

והעיקר, עצם העובדה שהשיק נותר בידי התובעת תומכת במסקנה שהתנאי במסירה היה פרעון השיקים  המשוכים על חשבונה של החברה החייבת. לולא כן, היה הנתבע, שכאמור עיסוקו בענייני כספים, דואג להחזרת השיק לידיו בד בבד עם מסירת השיקים של החברה החייבת.

זאת ועוד, בהעתק השיקים של החברה החייבת שמסר הנתבע לידי התובעת רשם הוא בכתב ידו " ע"ח שיק מס' (230) מפאדי...". מדוע יירשום "על חשבון" השיק שמסר ולא "במקום" השיק שמסר? רישום זה תומך במסקנה כי השיק נשוא הדיון נמסר על תנאי, והתנאי במסירה היה פרעון השיקים שמסרה החברה החייבת.