פסק-דין בתיק א 17660/05

תביעה זו היא תביעה של התובעות בטענה, שהוטעו להתקשר בהסכם להשקעה בנתבעת 1 בהתבסס על מצג שווא של הנתבעים 2 ו-3, שקדם לחתימה על ההסכם, ולפיו יש "שותף אסטרטגי" גדול מחו"ל ליזמות עסקית לרכישת קרן פנסיה, שהובילו הנתבעים.         

רקע עובדתי

1.      התובעות שהן גם הנתבעות שכנגד (להלן: " התובעות"), הן חברות העוסקות בתחום השקעות, כאשר התובעת 1 עוסקת גם בתחום של יעוץ, ומנהלה הינו מר אלישע שחמון, והתובעת 2 עוסקת גם בתחום האחזקות, ומנהלה הינו מר אבי פריד.

2.      הרקע לתביעה זו הינו כי במהלך שנת 2004 תכנן משרד האוצר למכור שלוש קרנות פנסיה ותיקות אשר נמצאו תחת ניהול מיוחד וזאת במסגרת מכרז, אשר יפורסם על ידי שר האוצר. מטרת משרד האוצר הייתה כי קרנות הפנסיה ימכרו לגופים אשר ישתתפו במכרז ואשר יעמדו בקריטריונים אשר יפורסמו במכרז. מכרזים אלו עוררו עניין רב אצל גופים מוסדיים ופיננסיים בישראל ובחוץ לארץ ובמיוחד בין חברות הביטוח בישראל. הנתבעת 1 (להלן: " החברה") הוקמה ביום 6.2.04 על ידי שני מייסדיה: הנתבע 2, ד"ר שלמה חזן (להלן: " ד"ר חזן") והנתבע 3, איתן לסרי (להלן: " מר לסרי") (להלן ביחד: " היזמים"). מטרת החברה הייתה להתארגן לצורך רכישת אחת מקרנות הפנסיה, אשר יוצעו למכירה במכרז. ד"ר חזן הינו מומחה למערכות פנסיוניות, יועץ בכיר לארגונים ציבוריים ופרטיים בנושאי ביטוח וקרנות פנסיה, ושימש כסגן המפקח על הביטוח. מר לסרי הינו יועץ אסטרטגי לקשרי ממשל והמגזר העסקי והיה יועצו לשעבר של ראש הממשלה אריאל שרון. ד"ר חזן ומר לסרי פעלו להשגת המימון הנדרש והקמת החברה ולהתארגנות למכרז ולאחר מכן למציאת גוף אסטרטגי או גופים פיננסיים רציניים בארץ ובחוץ לארץ אשר יוכלו לעמוד בתנאי המכרז.

3.      ד"ר חזן ומר לסרי צירפו כחברים לצוות ההקמה את גברת ציפי סמט, לשעבר המפקחת על הביטוח, פרופסור יהודה כהנא, מומחה בתחום האקטואריה ופנסיה ופרופסור בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב ואת פרופסור יאיר זימון, יועץ כלכלי בכיר ופרופסור לכלכלה ומימון באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן צורפו לצוות: משרד רואי חשבון סומך חייקין, עו"ד יעקב נאמן, עו"ד יוסי כ"ץ, רו"ח רמי מימון ועו"ד אמיר רסקה. חברי צוות ההקמה קיבלו כל אחד 200 מניות בחברה, למעט 400 מניות לפרופסור יהודה כהנא. מניותיו של עו"ד כ"ץ ניתנו לו באמצעות חברה אחרת.

4.      הנחת העבודה של היזמים, בעקבות נסיונם ובעקבות דברים שנאמרו על ידי אנשי האוצר בכנס, הייתה כי משרד האוצר ירצה לראות בשוק הביטוח הפנסיוני "שחקן חדש", גורם זר שייכנס לשוק, וייתן לו בכך עומק וגיוון, ולשם כך יינתנו במכרז לגופים זרים "העדפה מתקנת". לפיכך מירב המאמצים של היזמים הופנו למציאת משקיע זר שכזה (חברת ביטוח זרה, בנק או גוף השקעות זר). ההזמנה להשתתף במכרז פורסמה על ידי האוצר ביום 27.6.04. ולאחר הפרסום  התברר כי משרד האוצר חזר בו למעשה מכוונתו ולא נתנו בתנאי המכרז "העדפה מתקנת" לגוף זר שיתמודד במכרז.

5.      בין החברה לתובעות נוצר קשר אשר הוביל להסכם אשר נחתם ביום 20.6.04 (להלן: " ההסכם"), בסמוך לפני פרסום מסמכי המכרז, ולפיו התובעות יעמידו לרשות החברה סך של 50,000 דולר בשקלים בתמורה ל 5% ממניות החברה במועד החתימה על ההסכם ו- 50,000 דולר בשקלים נוספים בתמורה לשני אחוזים ממניות החברה עד ליום 2.7.04 (לאחר פרסום מסמכי המכרז). בנוסף נקבע כי החברה תיתן לתובעות אופציה להשקעה של עד 15 מליון ש"ח בהתחייבויות וערבויות למכרז. יש לציין כי קודם לחתימת ההסכם בין הצדדים חתמו התובעות על הצהרת סודיות ביום 15.6.04.

6.      לאחר חתימת ההסכם והעברת הסכום הראשון טענו התובעות כי הסתבר להן שהנתבעים נמצאים רק בשלב ראשוני של העבודה ולא בשלב מתקדם, כפי שסברו מלכתחילה ושלחו ביום 7.7.04 מכתב ובו הודעה כי בגין אי עמידת הנתבעים בתנאי ההסכם, על אף שהועבר לחברה התשלום הראשון, רואות עצמן התובעות כמשוחררות מכל התחייבות וכי ההסכם בטל מעיקרו. באותו מכתב טענו התובעות, כי התברר להן שאין בידי החברה כל מסמך או מכתבי כוונה של חברות אסטרטגיות המעוניינות להיות שותפות במיזם במכרז ולכן הן רואות עצמן כמשוחררות מהתחייבויותיהן וכי הכספים שקיבלה החברה יחשבו כהלוואה הניתנת לפרעון מיידי. התובעות דרשו ביום 18.8.04 כי הכספים יוחזרו להן, דרישה, אשר נדחתה על ידי הנתבעים.

טענות התובעות

7.      בכתב התביעה טוענות התובעות כי הן הוטעו על ידי הנתבעים ולכן יש לבטל את ההסכם משום שהן התקשרו בהסכם אך ורק עקב הטעיה ומצגים לא נכונים ולפיהם הייתה קיימת כבר פעילות ושותף אסטרטגי בעת החתימה על החוזה ובפועל לא היה הדבר כך. התובעות טוענות כי לו היו יודעות על המצב לאשורו, הרי שלא היו נכנסות לעסקה זו כלל. לכן הם מבקשות כי בית המשפט יקבע כי ההסכם בוטל כדין וכי משבוטל ההסכם כדין חייבת החברה להשיב לתובעות את הסכומים שקיבלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אשר לד"ר חזן ולסרי, הרי לטענת התובעים הם חבים להשיב את הסכומים מאחר והמצגים הועברו על ידם וההשקעה בחברה נעשתה עקב שמם, הקשרים שלהם והמצגים שלהם. לפיכך התובעות תבעו סך של 235,000 ש"ח (קרן) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

טענות הנתבעים

8.      הנתבעים טוענים ראשית, כי יש לסלק על הסף את התביעה כנגד ד"ר חזן ומר לסרי, אשר אין כנגדם כל עילה של ממש, למעט היותם בעלי מניות של החברה. אשר לתביעה כנגד החברה, החברה טענה כי מטרת הקמתה הייתה ליצור צוות של אנשים רציניים, מקצועיים כל אחד בתחומו, אשר יכינו את הקרקע להתמודדות על רכישה של אחת מקרנות הפנסיה וזאת באמצעות גוף אסטרטגי גדול מחוץ לארץ. החברה ציינה כי זיהתה אצל משרד האוצר "העדפה מתקנת" ורצון לראות בשוק הביטוח הפנסיוני "שחקן חדש", גורם זר שיכנס לשוק ויתן לו בכך עומק וגיוון הכל כך חסרים בענף. לאור העובדה כי החברה זיהתה אותו רצון של משרד האוצר, הופנו מירב המשאבים והמאמצים מצידה למציאת גוף אסטרטגי שכזה (משקיע זר, חברת ביטוח זרה, בנק ו/או גוף השקעות זר). החברה טוענת כי למרות הכוונה הראשונית הזו, בסמוך לפרסום מסמכי המכרז ולאחר לחץ כבד של חברות הביטוח בישראל, שהשפעתן כידוע גדולה, השתנה הכיוון של משרד האוצר ומסמכי המכרז שפורסמו כללו הגבלות רגולטוריות, שהרתיעו את כל משקיעי החוץ הפוטנציאלים מלהשתתף במכרז.

9.      החברה טוענת עוד, כי בניגוד לנטען על ידי התובעות לא הוצגו לה מצגים כפי שנטען, אלא נהפוך הוא, התובעות ידעו היטב כי לחברה דרוש משקיע קטן אשר יממן את פעילות החברה עד למציאת משקיע אסטרטגי. כל שנאמר למנהלי התובעות הוא כי נעשו פניות וגישושים לגופים בחוץ לארץ, ברם הדבר עוד ב"חיתוליו". לפיכך החברה טוענת כי התובעות רצו לרכוש לעצמן נתח מקבוצה, אשר תזכה באחת מקרנות הפנסיה הגדולות בישראל וזאת במחיר אפסי של 100,000 דולר, לאור הרווחים הצפויים לאחר זכייה במכרז שכזה, וזאת ללא סיכון. משקיע חייב לשאת בסיכון מסוים אשר היה ברור לתובעות. לפיכך הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעות בהוצאות.

10.  החברה הגישה תביעה שכנגד התובעות בתביעה לסכום של 242,083 ש"ח בטענה כי התובעות העבירו רק מחצית מסכום התחייבותן על פי ההסכם ולכן הן עדיין חייבות לחברה את הסכום של 50,000 דולר. התובעות הגישו כתב הגנה ובו דחו את התביעה באותן טענות המפורטות בכתב התביעה שהגישו.

ההסכם

11.  ביום 20.6.04 נחתם ההסכם במשרדיו של מר שחמון. ההסכם הינו על עמוד אחד ונושא תשעה סעיפים. ב"והואיל" השני להסכם, נכתב: " והואיל והחברה (התובעות-ע.ר.) פנתה לאלטרנטיבה (החברה-ע.ר.) והציעה להשתתף במימון פעילותה של אלטרנטיבה בקשר למכרז". ההסכם קובע כאמור את דרך ההשקעה בתמורה למניות החברה וכן כי החברה תעשה כל מאמץ כדי לשלב את התובעות בקבוצה, אשר תתמודד על רכישת אחת מקרנות הפנסיה שימכרו באמצעות המכרז באחוזים שיסוכמו בין החברה, החברה המיועדת להיות בעלת גרעין השליטה בקרן והתובעות. עוד נכתב במפורש בסעיף 5 להסכם כי הקצאת המניות בחברה והסכום שאמורות התובעות לתת על פי ההסכם " אינם מותנים בהצלחת הצדדים להרכיב קבוצה שתתמודד במכרז ו/או בהצלחת הקבוצה לרכוש את אחת הקרנות".

12.  אין ספק, שההסכם אינו מזכיר במילה מצגים או התחייבויות של החברה בדבר משקיעים זרים או בדבר השלב שבו נמצאים המגעים של החברה עם אותם משקיעים. יש לציין שלמרות האמור במפורש בסעיף 22 לתצהיר מר שחמון, דהיינו כי "ניסוח החוזה בוצע על ידי הנתבעים בלבד ולי או לאבי פריד לא היה כל נגיעה בניסוח החוזה ולא שינינו אותו" (ההדגשה הוספה - ע.ר.), הרי שבחקירה הנגדית הודו גם מר שחמון וגם מר פריד כי הם הכניסו שינויים בחוזה והוסיפו סעיפים (ראו עמוד 39 לפרוטוקול וכן עמוד 40 לפרוטוקול ועמוד 7 לפרוטוקול).

13.  נראה לי כי לו אכן היתה התחייבות ומצג מצד הנתבעים לקיומו של משקיע אסטרטגי, כפי שטענו התובעים, צריך היה נושא זה להיות כתוב בהסכם במפורש. יתר על כן, על פי עדות התובעים מדובר היה בנושא מהותי ועקרוני מבחינתם ולכן העובדה שלא נכתב בחוזה, למרות שלמר שחמון ולמר פריד היו ההזדמנויות לתקן את ההסכם אומרת דרשני ומעמידה בספק את עדותם ופוגעת ביכולתם להוכיח את תביעתם.

טענת ההטעיה