פסק-דין בתיק א 1760/02

1.         ביום 3.8.00 נחתם הסכם (נספח א'1 לתצהיר התובעת, להלן: " ההסכם") בין התובעת לבין הנתבע 1 (להלן: " לאור"), מכוחו מכרה התובעת את דירתה שברח' שדרות ניצה 14/23 בנתניה (להלן: " הדירה") ללאור. באותו מועד נחתם בין הצדדים גם נספח להסכם (נספח א'2 לתצהיר התובעת, להלן: " התוספת להסכם").

בהסכם נקבע מחיר הדירה, ונקבעו מועדי תשלום התמורה.

בהתאם להסכם, היתה החזקה בדירה אמורה לעבור לידי לאור שנתיים לאחר חתימת ההסכם - קרי ביום 3.8.02.

2.         לאור קבל מהנתבע 2 (להלן: " הבנק") הלוואת משכנתא לצורך מימון חלק ממחיר הדירה. הבנק היה אמור לשלם חלק מסכום ההלוואה ישירות לבנק לאומי למשכנתאות שהדירה היתה ממושכנת לזכותו, ואילו את יתרת הסכום, היה הבנק אמור לשלם באמצעות שיק לתובעת.

אולם, בתוספת להסכם הסכימו הצדדים לשנות את אופן התשלום של חלק מהתמורה, שצוין בס' 6ד' להסכם. הצדדים התייחסו לאותו חלק מהתמורה שלאור יהיה אמור לקבל בהלוואה מהבנק. התובעת ולאור הסכימו כי מי שיהיה זכאי לקבל את תמורתו של השיק השני שהבנק יתן לתובעת, הוא לאור, וכי התובעת מסכימה, לכן, במעמד קבלת השיק השני מהבנק, להוציא שיק בנקאי נגדי לפקודת לאור, על הסכום שהוסכם בין הצדדים בתוספת להסכם. 

הצדדים להסכם לא הודיעו לבנק על הסכמתם בתוספת להסכם להעביר חלק מסכום ההלוואה מהתובעת ללאור.  

3.         אין חולק כי לאחר חתימת ההסכם, שילם לאור לתובעת סכומי כסף שונים - אם כי לא בהתאם ללוח התשלומים וללוח הזמנים שנקבע בהסכם (ר' פירוט הסכומים ששולמו לגרסת התובעת, בס' 13 לתצהיר העדות הראשית מטעמה מיום 27.10.05).

בחודש אפריל 2002 או בסמוך לכך, עזב לאור את הארץ.

בידיה של התובעת נותרו במועד זה שתי המחאות שלא נפרעו מעולם: המחאה על סך 102,500 ש"ח שמועד פירעונה 3.8.2002, והמחאה על סך 120,000 ש"ח, שמועד פירעונה 3.2.2003.

4.         התובעת טענה כי לאור הפר את ההסכם, וכי כתוצאה מכך, היא הודיעה לו ביום 28.4.02 כי היא מבטלת אותו (הודעת זו צורפה כנספח ה' לתצהיר התובעת, והיא תכונה להלן: " הודעת הביטול").

5.         המחלוקת העיקרית בין התובעת לבין לאור, מתייחסת לשאלה האם הפרלאור את ההסכם, באופן שזיכה את התובעת לבטלו. באופן יותר ספציפי - מתייחסת המחלוקת לשאלה האם לאור שילם לתובעת את כל התשלומים שהיה עליו לשלם לה עבור הדירה, שאם כן - לאור לא הפר את ההסכם ולתובעת לא היתה זכות לבטלו.

6.         שני עניינים עיקריים שנויים במחלוקת עובדתית בין הצדדים ביחס לתשלומים על חשבון ההסכם:

הראשון- האם שילם לאור סך של 70,000$, שהוא התשלום הראשון שהיה עליו לשלם לתובעת על חשבון ההסכם? התובעת טוענת כי חרף האמור בהסכם ובתוספת להסכם, הסכום הנ"ל לא שולם לה מעולם על ידי לאור.

השני - כפי שהובהר לעיל,  חלק מהסכומים שהועברו לתובעת על ידי הבנק, נמסרו על ידיה בו ביום ללאור. על כך אין מחלוקת. השאלה היא האם תשלומים אלה נמסרו ללאור על ידי התובעת כהלוואה - ללא קשר למכירת הדירה מכוח ההסכם. זוהי גרסתו של לאור, ממנה עולה כי הוא שילם לתובעת את התמורה עבור הדירה, וכי התובעת התקשרה איתו בעסקה נפרדת, עסקת הלוואה.

מנגד, התובעת טוענת כי אין מדובר בעסקת הלוואה נפרדת, אלא בפריסה של חלק מהתשלומים שהיה על לאור לשלם לה על חשבון מחיר הדירה. מאחר שאין חולק שלאור לא שילם לה את כל התשלומים הנ"ל, הרי שהוא לא שילם את מלוא התמורה עבור הדירה.

עניינים אלה יידונו בפירוט להלן.

התשלום הראשון בסך 70,000$

7.         לאור טוען כי התובעת אישרה בחתימתה הן על ההסכם והן על התוספת להסכם, כי היא קיבלה ממנו סכום של 70,000$ במועד חתימת ההסכם. בנוסף, לטענתו, התובעת מעולם לא תבעה את קבלתו של סכום זה. גם הודעת הביטול של התובעת לא התייחסה לנושא של התשלום על סך 70,000$. התובעת אף לא קבלה מלאור שיק על סכום זה, למרות שלטענתה הוא היה אמור לשלם לה אותו במועד מסירת החזקה. לטענת לאור, בכל העסקאות האחרות שהוא עשה, הוא מסר שיקים מעותדים על חשבון תשלומים עתידיים. לכן, לאור טוען כי הוכח שהתשלום בסך 70,000$ שולם על ידיו לתובעת במזומן במועד ההתקשרות בהסכם.

מנגד טוענת התובעת, כי לאור לא שילם לה את הסכום הנ"ל. לטענתה, למרות שהיא אישרה זאת בהסכם, הרי מוסכם גם על לאור כי הצדדים לא נהגו בדיוק בהתאם למה שנקבע בהסכם. התובעת מוסיפה וטוענת כי עיון בחשבון הבנק שלה מראה כי סכום של 70,000$ לא נכנס לחשבון. התובעת מפנה לבדיקת פוליגרף שהיא ערכה, בה נקבע לטענתה כי היא דוברת אמת בנקודה זו. כן היא טוענת, כי לאור, שטען כי הוא שילם את הסכום הנ"ל במזומן, לא הצליח להוכיח את המקור שלו, ולא הביא כל אינדיקציה לכך שסכום כזה היה בידיו במזומן.