פסק-דין בתיק א 17549/03

בפשרה לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד

1.         בהמשך ובהתאם להחלטת 11.9.05 ניתן בזה פסק דין בהתאם לסעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד, על דרך פשרה, לענין שיעור נזקי התובעת, על סמך כל החומר בתיק.

            אין מחלוקת באירוע, בחבות, בכיסוי הביטוחי ובחלות חוק הפלת"ד.

2.         התובעת ילידת 23.12.78 היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 19.3.01 כנוסעת ברכב המבוטח ע"י הנתבעות .

            ממקום התאונה פונתה באמבולנס לבי"ח תל השומר, טופלה במיון המחלקה לרפואה דחופה ושוחררה.

            נחבלה בראש ובפרט בפנים.

3.         בעניינה של התובעת מינה בית המשפט מומחים בתחומים: כירורגיה פלסטית ופסיכיאטריה. 

            המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, ד"ר מוריס טופז מציין כי התובעת סבלה בין היתר מפציעת חתך במצח שנתפר במיון, התפרים הוצאו כעבור כ- שבוע. מדובר בצלקת במצח שבמהלך השנים חל שיפור במראה ובמבנה הצלקת והפגימה מוערכת ב- 5% נכות צמיתה לפי סעיף 75 (2) ב' לתקנות (מותאם). (המומחה מתייחס לתקנה 15 להגדלת אחוזי הנכות, שאינה תקפה לענייננו).

            המומחה בתחום הפסיכיאטרי מסכם כי האבחנה הפסיכיאטרית המתאימה היא "הפרעת דימוי גוף... חומרת ההפרעה היא בדרגה קלה...". המומחה מעריך העדר נכות - 0% במישור פסיכיאטרי לפי סעיף 34 א' לתקנות.

            לאחר שנתתי דעתי לאמור בחוות הדעת של מומחי בית המשפט ולכל המסמכים הדרושים לענין, אני מקבל את הערכות המומחים ועל פיהן אני קובע כי נגרמה לתובעת, בקשר עם האירוע נשוא התביעה, נכות צמיתה בתחום הפלסטי בשיעור 5% לפי סעיף 75 (2) ב' (מותאם) ו- 0% נכות בתחום הפסיכיאטרי.

4.         התובעת עותרת לפצותה בגין נזק לא ממוני, הפסד כושר השתכרות לעתיד והוצאות רפואיות לעתיד וכן עלות ניתוח לתיקון חלקי של הצלקת.

5.         הנתבעת סבורה ומציעה לפצות את התובעת עבור הנזק הלא ממוני והוצאות רפואיות לעבר על דרך פשרה. הנתבעת דוחה טענות התובעת לענין ראשי הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד והוצאות רפואיות לעתיד.

6.         מדובר כאמור בפסק דין על פי סעיף 4 (ג) לחוק , בפשרה.

לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות.

הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.

הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.

כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.

"מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד - הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז').

איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד).

המשפט נעשה ונועד למען סלילת הדרכים לעבר השלום, ואם השלום המושלם עצמו אינו ניתן להגשמה, טוב עשו הצדדים בהחלטתם ללכת לפחות בדרכים העשויות להוביל אליו, וככל ההולך בהן, מתקרב אט אט לעולם בלי מלחמות" (חיים ה' כהן, המשפט, 1991, עמ' 914).