פסק-דין בתיק א 175272/02
|
א בית משפט השלום תל אביב-יפו |
175272-02
26.7.2006 |
|
בפני : אברהם קסירר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: סלע שמעון |
: מנופי אבי תובלה ושירותים 1991 בע"מ |
| פסק-דין | |
- התובע יליד 1949, נהג רכב משא כבד שהועסק ע"י הנתבעת לעת המועד הרלבנטי, עותר לחייב את מעבידתו לפצותו בגין ת.ע. מיום 12.11.00 בה נפגע בשורש כף יד ימין, לטענתו, במסגרת עבודתו.
התובע טען כי הנתבעת אחראית לארוע בגין הפרת חובות חקוקות ולחלופין בגין רשלנותה.
הנתבעת כפרה, הכחישה ודחתה טענות התובע.
- ראיות התובע היו עדותו ומסמכים, ראיות הנתבעת היו עדות מנהל עבודה בנתבעת ומסמכים.
הצדדים הסכימו לקבל חוו"ד מומחה ביהמ"ש לענין ההיבט הרפואי, לרבות תשובותיו לשאלות הבהרה, כחוו"ד יחידה ולא ביקשו חקירתו.
- עיקרי נסיבות הארוע:
התובע נדרש ע"י מנהל העבודה להוביל קרון תקשורת של בזק מאתר של בזק ויום קודם לכן הורה לו המנהל להגיע לאתר כדי למדוד את הקרון. התובע הגיע למקום בסביבות 18:00, בדרכו לביתו, לאחר שעות העבודה הרגילות, מצא כי באתר אין איש והוא סגור בשער וגדר בגובה של כ- 2 מ'. התובע החליט לטפס מעל לשער, נכנס לאתר, מדד את הקרון, טיפס לשם יציאה, נפל ונפגע בידו. לטענתו עמוד השער נשבר וכתוצאה מכך מעד, נפל ונפגע כאמור בידו.
- בנסיבות הארוע כמתואר לא מצאתי כי לנתבעת אחריות ואשם לקרותו ואף אם כן - לתובע א"ת מכריע. אני מעדיף טענות ועמדת הנתבעת בסיכומיה על פני אלה של התובע.
בעדותו אומר התובע, בין היתר, כי לא התקשר למעבידתו להודיע שהמקום סגור וזו "פשלה" שלו ו"דבר שני אתה מסתכל על הגדר כזו של מטר, מטר חצי, שני מטר לכל היותר, זה כלל לא מהווה בעיה לאנשים כמונו שמטפסים כל היום על זרועות של מנופים לטפס על גדר כזו זה פשוט ביותר", "... אמרתי כבר שאני מודה שעשיתי פשלה שלא צלצלתי וטיפסתי ונפלתי". לדבריו ההדרכה והנסיון שחסר, היו מה עושים במקרה שסגור, "חוץ מזה לא היתה שום בעיה" (פרוט. 12 - 13). הוא מוסיף, כי הארוע ארע לא בגלל שלא ידע איך לטפס אלא בגלל שהברזל בו אחז לא היה חזק דיו והוא נשבר, כאשר בחירת מקום הטיפוס היתה על ידו (פרוט. 16). במענה לשאלה מדוע לא התקשר למעבידתו אם ידע שכך צריך היה לעשות הוא משיב "אמרתי כבר שפישלתי" (פרוט. 17) .
טרונייתו של התובע כלפי הנתבעת מתמקדת בעיקר בכך שלא הוסבר לו והוא לא היה בעל נסיון מה לעשות כשאין איש באתר והוא סגור (פרוט. 13) "חוץ מזה לא היתה שום בעיה". (פרוט. 12 - 13) ויוזכר כי פעם אחר פעם בתשובה לשאלות מדוע לא הקדים התקשרות למעבידתו - לדווח ו/או לקבל הוראות - בטרם החליט לטפס, השיב ש"הפשלה" שלו היא - זאת אף שכאשר נתקל בעבר בקשיים בעבודתו השכיל להתקשר לקבל הוראות (פרוט. 17).
אין חולק כי מעביד חב בחובת זהירות מושגית כלפי עובדו, אחריות מוגברת לבטיחותו אך לא אחריות מוחלטת.
התובע היה עובד ותיק ומנוסה בתחומי עבודתו אצל הנתבעת ובכלל זה הצורך במדידות לפני הובלות (לגירסת התובע המדידות להן נדרש היו לגובה הקרון משום עיסוקו כנהג). ברם, הארוע אינו מתיחס ונוגע למחדל או מעשה בתחומי העיסוק אלא למחדל התובע עצמו לעצם המעשה (טיפוס על השער/הגדר) ומחדלו על אי התקשרות (לדיווח - קבלת הוראות) עובר למעשה, כאשר ביחס לשני אלה נטל אחריות למחדל והכיר באשמתו ולא מצא - הוא עצמו בעדותו - להניחם לפתחה של הנתבעת.
אני מקבל טענת הנתבעת כי לא יהיה זה ראוי ונכון - עובדתית ומשפטית - לחייב מעביד כל אימת שעובד גורם לעצמו נזק במעשה חסר זהירות שהוא כהסגת גבול אף גובל בפלילים ושקדם לו מחדל עצמי רשלני. וכטענתה, אין לראות עובד כמי שניטלת ממנו אחריות למעשיו - כפסול דין, שוטה וקטן.
אין לקבל טענת התובע כי הניח שלא יוושע מכך שיטלפן למעבידתו ושזו תפתור אותו בתשובה מתחמקת ("... תראה מה אפשר לעשות") או כי היה ננזף באם לא היה מבצע את המדידה - יהא אשר יהא. התובע הודה וכך עולה גם מעדות הנתבעת, כי לא היתה זו עבודה דחופה, ענין החשש מנזיפה על בסיס נסיון העבר הועלה בח.נ. כטענה כבושה (התובע מציין כי הביא נתונים אלה לבא כוחו עובר לדיון אך לא הוגש תצהיר משלים או מתקן אף לא בהשלמת עדות ראשית שהותרה לבא כוחו). אני מקבל ומעדיף עדות מנהל העבודה, מטעם הנתבעת, שעל התובע היה להתקשר אליו והבעיה היתה נפתרת (פרוט.
23) ועל פי נתונים קודמים שהיו בידי הנתבעת, ההובלה היתה מתבצעת גם אם התובע לא היה חורג מהמותר ומטפס לתוך האתר כדי למדוד (פרוט. 28) וכן, כי עובד לא נדרש לבצע מטלה שהיא בניגוד לחוק ובסירובו לעשות כן - אין הוא ננזף - (פרוט. 22).
אין כל בסיס - בעובדה ובמשפט - לקבוע כי התובע נשלח לביצוע המדידות ע"י הנתבעת ביודעה כי המקום סגור ואני דוחה דברי התובע שנאמרו כסברה, נעדרת בסיס. התובע טען כי בדיעבד נודע לו על עובד שנשלח קודם לכן לאתר הסגור ביודעם כי כך הוא והדבר נודע לו לאחר הארוע ושוב הענין עלה רק בח.נ., העובד לא הובא להעיד ואין מכך להסיק ולקבוע, כטענתו, שהתובע נשלח אף הוא לאתר כאשר הנתבעת היתה מודעת להיותו סגור ולא מאויש.
ארוע התאונה אינו אמור להיות, בנסיבות אלה, כלול במתחם הצפיות של המעביד, השער כשלעצמו אינו מסוכן, האתר אינו מסוכן והעבודה לה נדרש - רגילה. התובע היה זה שעשה, כהודאתו, שימוש פסול בשער. שער נועד להפתח או להסגר ולא לשם טיפוס עליו וגדר נועדה לגדור מקום.
יהא התובע עובד "פשוט" ככל שיהא (והוא אינו כזה) אין להכשיר את מעשהו ולהטיל אחריות ואשם על המעבידה בגין מעשהו זה של העובד ותוצאותיו.
- כך או כך ראוי להטיל על התובע א"ת מכריע (100%) בהיותו חב חובת זהירות לעצמו וחובת הימנעות מהסתכנות מרצון, הסתכנות, שגם לטעמו הינה "פשלה" הנובעת מקלות דעת, פזיזות, חוסר זהירות של ממש, במצב עובדתי שלא הצדיק כל פעולה חפוזה, הנעשית לעיתים, תחת "לחץ" או "עומס" עבודה, המוטל על עובד ע"י מעבידו.
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|