פסק-דין בתיק א 175037/02

1.         התובעים הגישו בקשה לביצוע שני שטרי חוב על סך 12,500 דולר כל אחד, במסגרת תיק הוצל"פ 9-01-03745-18 נגד הנתבעת ונגד נתבעים נוספים.

שטרי החוב הם בחתימתם של שבתאי ויונטה ומשה פריזמונט ובערבותם של ארבעה ערבים וביניהם הנתבעת.

2.         הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר. ניתנה לה רשות להתגונן כנגד הפקדת ערובה, ולאחר שהוגש ערעור על החלטה זו, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה ולפיה תינתן רשות להתגונן בטענות אשר פורטו בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר ללא צורך בהפקדה, וכי התצהיר יהווה כתב הגנה.

כמו כן, הוסכם, כי הנתבעת אינה רשאית להתגונן בטענות הנוגעות לערבות הבנקאית - טענות שהוזכרו בתצהיר משלים שלה והוסכם כי התצהיר המשלים לא יהווה חלק מכתב ההגנה.

3.         ביום 25/11/93 נחתם הסכם שכירות בין התובעים ובין שבתאי ויונטה ומשה פריזמונט. (להלן: "השוכרים"), ובהתאם להסכם השכירות, ניהלו השוכרים במושכר מוסך לטיפול ברכב מנועי.

שטרי החוב נשוא התביעה נחתמו מכוח הוראות סעיף 14 (א) לחוזה השכירות (נספח א' לתצהירו של משה פריזמונט).

הנתבעת אינה חתומה כערבה לחוזה השכירות, אלא חתמה אך ורק על שטרי החוב.

4.         תמצית טענות הנתבעת:

א)         הנתבעת טענה, כי התובענה השטרית התיישנה, כיוון שממועד פרעון השטרות ועד לפתיחת תיק ההוצל"פ חלפו מעל שבע שנים.

ב)         לחלופין - טענת שיהוי.

ג)          סכום התביעה מוגזם ולא תואם סכומי שטרי החוב.

טענה זו נטענה בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר, אולם, לאחר מכן, בהסכמה, הוגשה תובענה מתוקנת לביצוע שטרי החוב, וסכום התביעה תוקן לסך של 25,000 דולר בצירוף ריבית דולרית בשעור 11% לשנה, החל מיום פרעון החוב (1/4/2001) ועד התשלום בפועל.

ד)         במסגרת כתב הגנה מתוקן בתיק, טענה הנתבעת, כי כאשר היא הוחתמה על שטרי החוב, הוצג בפניה הסכם השכירות ולפיו ערבותה היא בנוסף לשלוש ערבויות בנקאיות, ורק בתנאי זה היא חתמה על שטרי החוב.

משויתרו התובעים על הערבויות הבנקאיות, הרי הם גרמו לכך שהחוב לא שולם, וערבותה פקעה מכוח סעיף 6 לחוק הערבות.

ה)         עוד טענה הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן, כי לשוכרים יש טענות רבות כנגד התובעים וכי בשל מעשה ו/או מחדלי התובעים נגרמו להם נזקים בסכומים העולים על 1.8 מליון ש"ח ויש לקזז סכומים אלו מסכום התביעה.

5.                   הנתבעת לא הגישה סיכומים, למרות החלטה מפורשת שניתנה בנוכחותה על הצורך בהגשת סיכומים ביום 24/11/2004, והחלטה נוספות שניתנה ביום 15.2.2005.

למרות שניתן לקבל התביעה כבר מהטעם שלא הוגשו סיכומים מכח תקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, מצאתי לנכון ליתן פס"ד המתייחס לטענות לגופו של ענין, ובכך יובאו לידי ביטוי הראיות והליך ההוכחות שהתקיים בתיק.

6.         תמצית טענות התובעים:

א)         אין כל טענת התיישנות במקרה דנן או טענת שיהוי, כיון שבין התובעים והשוכרים התנהלו הליכים משפטיים במשך מספר שנים ומכוח החלטה שיפוטית נקבע, כי הנאמן אשר החזיק בידיו את שטרי החוב יוכל להעביר אותם לתובעים רק לאחר שיהיה פסק דין חלוט בנין שבין התובעים והשוכרים.