פסק-דין בתיק א 17444/05

עפ"י הסמכות הנתונה לי בתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ניתן בתיק זה פסק דין כשהוא  מנומק בקצרה ובאופן תמציתי.

העובדות בקציר האומר, התובעת הינה חברה אשר עוסקת בשיווק בגדי ילדים, הייתה בקשרים מסחריים עם הנתבעת הפורמלית בייבי טל (אהרונוביץ) בע"מ, כאשר ביום 13.8.2002, חתמה הנתבעת אהרונוביץ לאה על כתב ערבות שעל פיו ערבה הנתבעת כלפי התובעת לפרעון מלא ומדוייק של כל סכום מכל מן וסוג שהוא מגיע ו/או שיגיע לתובעת מאת הנתבעת הפורמלית.

כתב הערבות אינו במחלוקת ולא גם סכום החוב.

הצדדים חלוקים ביניהם למעשה בסוגיה אחת מהותית ובסוגיה אחת של זוטי דברים אליה אתייחס בקצרה.

המחלוקת המהותית נסובה סביב הסוגיה כי ביום 16.2.2005 אושר הסדר נושים לחברה הנתבעת הפורמלית בייבי טל בע"מ עפ"י סעיף 350 לחוק החברות.

טוענת הנתבעת כי שעה שנחתם הסדר הנושים וקיבל תוקף של החלטה או פסק דין, הרי אין התובעת יכולה לבוא בדין ודברים כלפי הנתבעת.

קראתי את הטענות אשר הצדדים הציגו בפניי ואומר כי דעתי אינה כדעת ב"כ הנתבעת מכל אחד מהנימוקים אשר יפורטו להלן:

א.         פסק הדין אשר הוצג בפניי וניתן על ידי כב' השופטת ציפורה ברון בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, עוסק במצב שבו במסגרת הסדר הנושים, כופה בית המשפט גם על ערבים את ההסדר ומונע מהם להיפרע מהחייבים.

            אלא מאי? שקריאת החלטת בית המשפט המחוזי בתיק פשיטת הרגל מס' 1057/04, אינו מעלה ולו ראשית ראיה כי טענה זו הועלתה כלפי התובעת וניתן לה יומה בבית המשפט או לחלופין בית המשפט קבע זאת בדרך כלשהי.

            עסקינן בהסדר אשר היה בין החברה ובין הנושים ואילו התובעת עצמה בתיק זה, אינה נושה של החברה אלא נושה של הנתבעת הגב' אהרונוביץ לאה.

ב.         אומר, בדברים הובאו גם בפסק דינה של כב' השופטת ברון, כי ההלכה הפסוקה עושה הבחנה בין ערב ובין חייב. כבר נתנה הפסיקה לכל רבדיה, את דעתה בסוגיה זו והתובעת הזכירה שני פסקי דין פש"ר (ת"א) 1242/02 שבירו נ' כמיל וכן תיק פש"ר (חיפה) 645/05 עראם בע"מ נ' בנק הפועלים ואח' שם נקבע מפורשות תוך ציטוט בהסכמה של כב' השופטת אלשיך בתיק פש"ר 2118/02 רובנקו שמואל אחזקות בע"מ: "הקפאת ההליכים (וכבר נאמרו הדברים בהחלטות שונות) מכוונת לחברה ולא למי שערב לחברה בין אם הוא נעלה ובין אם לאו".

            על זאת יש להוסיף כי גם חוק הערבות בסעיף 8 (2) מציין מפורשות כי הנושה רשאי לדרוש מערב מילוי ערבותו מבלי שדרש תחילה מהחייב העיקרי קיום חובו, אם "ניתן נגד החייב צו לקבל נכסים או צו פירוק (ראה גם ע"א 143/087 טפחות בנק למשכנתאות בישראל בע"מ נ' נופים מפעלים כלכליים בע"מ פסקי דין מ"ג (4) 749, 754, 755 ופסקי הדין אשר מצוטטים שם.

ג.          עוד אני אומר, דברים אלה עולים גם מפסקי הדין שציטטתי לעיל, הרי יש לראות בהפקעת סכום הערבות. הפקעה של זכות קניה דרך אשר יש לקנוט בה במשנה זהירות לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

            לפיכך, באם יחליט בית המשפט במקרה דנן, לא מצאתי לכך אינדיקציה להפקיע את הערבות, הרי הדבר מחייב הנמקה בעלת משקל  רב ביותר.

ד.         לא נעלם מעיני הניתוח המקיף אותו ערכה כב' השופטת ברון באשר להסדר הנושים ואליו אני עם כל הכבוד, מצטרף אך ניתוח זה כשלעצמו אינו קובע כדבר שבשיגרה, כי אדם בעל זכות מול החייב או ערב, יכול לאבד את זכותו כדבר של מה בכך. מה עוד ששם עסקינן באנשים שהינם בעלי מניות ובעלי עניין אישי בחברה.

            סבורני כי דבריה של כב'  השופטת ברון, אינם פוגעים במסגרת החלטתי זו.

ה.         באשר לסוגיה של אי הגשת תצהיר, הרי אני רואה בה כדבר של מה בכך ונראה כי כל הויכוח סביב סוגיה זו חסר טעם והדיון במהות הוא העיקר כפי שנעשה לעיל. אין ולא היה צריך מעבר לדברים אשר נטנעו על יד הצדדים כדי להגיע לתוצאה אליה הגעתי במקרה דנן.

בסופו של יום, התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 19,730 ש"ח  בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 26.10.2005 ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.