פסק-דין בתיק א 17389/02

כללי

1.         תובענה זו נסבה סביב מחלוקת בין מבוטח למבטח. עסקה של התובעת, שהיה מבוטח אצל הנתבעת בפני סיכוני פריצה וגניבה נפרץ, ותכולתו נגנבה. תביעתה של התובעת לתשלום תגמולי ביטוח נדחתה בטענה שהפריצה בוימה וידה של המבוטחת או מי מטעמה היתה במעל. על כן הוגשה תובענה זו לתשלום תגמולי ביטוח בסך 76,927 ש"ח, שהוא הנזק שנגרם לטענת התובעת, על בסיס ערך כינון.

העובדות

2.         בין התובעת לבין הנתבעת נכרת חוזה ביטוח בהתאם לפוליסת ביטוח בת תוקף שמספרה 61-861-2214313-5החל מיום 10.4.02 ועד ליום 31.10.02, לפיו בוטח מזנון שניהלה הראשונה בתחום בית ספר אלמותבי בחיפה (להלן: המזנון). אין חולק כי עוד קודם לכן היה המזנון מבוטח וכי במועד תחילת הביטוח (ה-10.4.02) הוגדל סכום הביטוח וערך התכולה הועמד על סך 10,127 ש"ח; ערך הציוד הקבוע הועמד על סך 50,000 ש"ח וערך המלאי הועמד על סך 12,000 ש"ח, כל זאת בהתאם לדוח שמאי שהמציאה התובעת.

3.         כשנה לפני האירוע הנדון התקשרה התובעת בחוזה עם עיריית חיפה לניהול המזנון, אשר בפועל נוהל על ידי בנה בן ה-19 (להלן: הבן או יוסף) בסיוע בני משפחתו - אמו (התובעת), אביו ואחיו. חוזה זה היה לשנה אחת וניתנה לתובעת אופציה להארכתו לשנתיים או שלוש שנים נוספות.

4.         המזנון, ששטחו 25 מ"ר בקירוב, ממוקם באגף הדרומי של בית הספר. בחזיתו פתח למכירה המוגן על ידי זוג כנפי מתכת הננעלות מצדן הפנימי בעזרת בריח והפונה לחצר הפנימית של בית הספר. בעורפו דלת כניסה ממתכת הננעלת בעזרת שני מנעולים - תולה וצילינדר - והפונה לסמטה שמשני צדדיה קירות ללא פתחים מלבד דלת הכניסה למזנון.

5.         ביום ששי ה-31.5.02 בשעה 14.00 בערך סגר יוסף את המזנון ועזב את המקום. ביום המחרת (ה-1.6.02) בשעה 9.00 בערך כאשר הגיע למזנון על מנת לשטוף את מכוניתו, לטענתו, וגם לעשן נרגילה ולהכין רשימת מצרכים שעליו לרכוש לצורך הפעלת המזנון, גילה לתדהמתו כי אירעה פריצה. אלמונים שברו את המנעול התולה, המשקוף והצילינדר, חדרו פנימה וגנבו את כל תכולת המזנון, כולל ציוד ומלאי.

6.         יוסף הזמין משטרה, תלונתו נרשמה והתיק נסגר ללא ממצאים.

7.         הפריצה אירעה כשלושה שבועות לפני תום שנת הלימודים, שהסתיימה ביום 20.6.02. מיד לאחר הפריצה הפעיל הבן את המזנון שוב אם כי מחמת חסרון כיס לא רכש את הציוד שנגנב אלא שינה את אופי עבודתו (לדוגמה במקום להכין כריכים במקום מכר כריכים מן המוכן).

8.         אין חולק כי בית ספר אלמותבי נסגר למשך שנתיים לצורך שיפוצים כך שבשנת הלימודים  אשר החלה ביום 1.9.02 לא התקיימו לימודים בבניין וממילא המזנון היה סגור. לגרסת יוסף, בעקבות סגירתם של בית הספר והמזנון קבלו זכיון מהעירייה להפעלת מזנונים בשני בתי ספר אחרים, האחד ברחוב בודנהיימר והשני ברחוב צהיון אותם הוא מנהל עד היום.

9.         הכנסות המזנון לא היו גבוהות. לפי אישור רואה החשבון הסתכם הרווח הגולמי בשנה שקדמה לפריצה בשיעור 45.29% מהמכירות. המכירות בחמשת החודשים הראשונים של שנת 2002 הסתכמו בסך 22,655 ש"ח והקניות באותה תקופה בסך 13,678 ש"ח.  דמי השכירות ששילמה התובעת לעיריית חיפה הסתכמו בסך 26,000 ש"ח לשנה ולטענת הבן הופחתו מסיבות שונות, לרבות היקף ההכנסות הנמוך.

ההליך בבית המשפט

10.        התביעה שהגישה התובעת לתשלום תגמולי ביטוח נדחתה כאמור מהסיבות המנויות לעיל. על כן הוגשה התובענה בה נתבע סך של 76,927 ש"ח.

11.        לנתבעת טענות מטענות שונות המצדיקות לדעתה את דחיית התובענה. מן הפן הדיוני, היות שהתובעת לא התייצבה לדיון ולא מסרה עדות יש לראותה כמי שזנחה את תביעתה. לגוף העניין היא טוענת, כי לא אירע מקרה ביטוח שכן הפריצה בוימה. עוד היא מוסיפה, כי הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח, לרבות האלמנטים השליליים שבו, מוטל על המבוטח, ובמקרה דנן המבוטחת לא עמדה בנטל זה. עדות הבן, שהנה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע,  תמוהה ולא ניתן להסתמך רק עליה לקביעת ממצאים ועובדות. בכל מקרה, היות שהתובעת לא הוכיחה את כינון הנזק הרי שאם יחליט בית המשפט לקבל את התביעה אזי יש לפסוק פיצוי על בסיס ערך שיפוי בלבד.

12.        למעשה אין כיום מחלוקת כי התובעת לא רכשה ציוד חדש תחת זה שנגנב. לכן אין חולק כי אינה זכאית לתגמולי ביטוח על בסיס ערך כינון אלא רק על בסיס ערך שיפוי בהתאם להערכת השמאי מטעם הנתבעת (מוצג נ/2).

זניחת התובענה

13.        טענת הנתבעת לפיה יש לראות בתובעת כמי שזנחה את תביעתה עקב אי התייצבותה לדיון וממילא אי מתן עדות ולכן יש לדחות את התובענה, אין לה  על מה שתסמוך. בהליך בסדר דין רגיל דוגמת המקרה דנן, אין חובה שבדין המורה לתובע להתייצב לדיון, לא כל שכן אם עדותו אינה חיונית להוכחת תביעתו.

14.        במקרה דנן בחירת הבן שמי שמסר עדות מתיישבת עם מבחן ההגיון, שהרי גם לפי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת (מוצג נ/2), היה הוא זה שניהל את המזנון. לפי עדות הבן יוסף מי שחתמה על החוזה עם העירייה היתה אמנם אמו והעסק גם היה רשום על שמה, על כל המשתמע מכך, ברם מי שניהל בפועל את המזנון היה הוא, ובהיותו האחרון שעזב את המזנון והראשון שגילה את הפריצה הוא זה שיודע את העובדות הרלוונטיות לאשורן.

15.        בנסיבות אלו, לא זו בלבד שלא היה בעדות התובעת כדי להועיל אלא שלו העידה היא במקום הבן היתה מועלית טענה הפוכה כי לא הובא העד היודע את העובדות מידיעה אישית.