פסק-דין בתיק א 173453/02

רקע

1.         עניינו של פסק דין זה, בתאונת דרכים שארעה, ביום 4.8.00 בסמוך לצומת אשדוד (להלן: "התאונה").

2.         בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב שעשו דרכם מאשדוד לתל-אביב.

הרכבים חצו את צומת אשדוד, ומספר מטרים לאחר מכן (מעט אחרי פסי הרכבת), האט רכב התובעת מהירותו נוכח הבהוב אור צהוב ברמזור שבכיוון נסיעתו (להלן: "רכב התובעת"). בעודו מאט נפגע רכב התובעת מאחור ע"י רכב הנתבעת 2 (להלן: "המשאית") המבוטח ע"י הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת 3"), ואשר היה נהוג בידי הנתבע מס' 1 (להלן: "ראוי"), אשר נפגע גם הוא מאחור מרכב המבוטח ע"י הנתבעת 5 (להלן: "הטריילר") אשר היה נהוג בידי הנתבע מס' 4 (להלן: "אלעברה").

3.         המחלוקת בין הצדדים לתובענה הינה בשתיים, בשאלת חלוקת האחריות לתאונה בין נהגי הנתבעת ובשאלת גובה הנזק הנתבע.

4.         האחריות לתאונה

            אין מחלוקת בין הצדדים, כי רכב התובעת נפגע על ידי המשאית, אולם ישנה מחלוקת באשר לנסיבות שהביאו לכך.

לטענתם של הנתבעים 1-3, תחילה פגע הטריילר במשאית, וכתוצאה מהפגיעה, נהדפה המשאית אל רכב התובעת, ופגעה בו מאחור. מאידך טוענים הנתבעים 4 ו-5, כי תחילת פגעה המשאית ברכב התובעת ורק לאחר מכן פגע הטריילר במשאית, וכל זאת בעקבות רכב נוסף שנסע מלפני רכב התובעת וביקש לבצע "פניית פרסה".

            ביום 2.9.04 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה, הם מוותרים על שמיעת עדותו של נהג רכב התובעת, וכי הודעתו במשטרה תבוא במקומה של זו (עמוד 5 לפרוטוקול) (להלן: "גוסן").

            בהודעתו מספר גוסן, כי בזמן שהאט את רכבו הוא הרגיש מכה מאחור, ולאחר שעצר את רכבו והבחין, כי הפגיעה הגיעה מהמשאית שהייתה מאחוריו, בה לא הבחין קודם לתאונה. ועל "הפגיעה" של הטריילר במשאית וה"הדיפה" מספר גוסן, כי הוא שמע זאת מ "מישהו" (ראה שורה 11 להודעה).

לאור האמור אין בהודעתו של גוסן  כלום בכדי להוביל למסקנה כלשהי לנסיבות התאונה שארעה מאחור בין הטריילר למשאית שפגעה ברכבו, אך יחד עם זאת, יש בכוחה של הודעתו בכדי לתמוך בטענה, כי יש לראות גם בנתבעים 1-3 אחראים במידה מועטה  לאירוע התאונה, שכן אפילו אם יתברר, כי המשאית נהדפה אל רכב התובעת כתוצאה מפגיעה של הטריילר, הרי שהפגיעה ברכב התובעת הייתה נמנעת אילו שמר נהג המשאית על המרחק הנדרש מרכב התובעת.

בדיון שנערך בפני ביום 30.0.05, נשמעה עדותו של נהג הטריילר מר אלעברה.

אלעברה העיד, כי ארגז המשאית שמאחוריה נסע, הסתיר כ- 95% משדה הראייה שלו (עמוד 14 לפרוטוקול).  מדבריו אלו ניתן להסיק בבירור, כי אפילו אם רצה בכך, לא היה באפשרותו לראות פגיעה של המשאית ברכב התובעת ו/או לחלופין לראות את הרכב הנוסף שביצע פניית פרסה במקום לטענתו.

אלעברה מתחילת עדותו ועד סופה לא כופר בעובדה, כי המידע שבידיו לגבי רכב נוסף שביצע במקום פניית פרסה, איננו מידיעה אישית שלו, אלא סיפרו לו על כך (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 9). דברים אלו מתיישבים עם העובדה, כי אלעברה בהודעתו לחברת הביטוח על אירוע התאונה, לא ציין דבר לגבי אותו רכב נוסף כאמור, וזאת למרות שלטענתו הוא שגרם להתרחשות התאונה כולה.

כמו כן העיד אלעברה, כי על פגיעה בין המשאית לרכב התובעת, הוא הסיק מהסימנים שנראו בשטח. לדבריו המשאית שמלפניו הזדעזעה כולה, ומכך שיער, כי אין מדובר בבלימת חירום בלבד, אלא גם בפגיעה ברכב שמלפנים.

מן האמור עד כה, עולה תמונה ברורה לפיה, עדותו של אלעברה הינה רובה ככולה "עדות סברה" או   "עדות שמיעה". נסיבות המקרה מצביעות על כך, כי אלעברה, ממושבו שבטריילר, לא יכול היה לראות דבר מהמתרחש מלפניו, ובכלל זה להעיד מידיעה אישית על רכב שביצע במקום פניית פרסה ו/או להעיד על פגיעה של המשאית ברכב התובעת בטרם פגע הטריילר במשאית.

כידוע, הכלל הוא שעד מעיד בבית המשפט על עובדות שהוא קלט בחושיו שלו; ואין הוא רשאי למסור בעדותו עובדות שנקלטו בחושיו של אחר והגיעו לידיעתו של העד מפי השמועה, לאמור: מפיו של אחר אשר קלט אותן בחושיו שלו, או שמע אודותן מאחר.

מבין הטעמים השונים שניתנו לקביעתו של כלל זה בשיטת המשפט האנגלו-סכסי -ממנה אומץ אצלנו - נראה, כי הטעם העיקרי נעוץ בכך, שמי שמוסר בעדות מה שהגיע לידיעתו "מפי השמועה" - אינו יכול לערוב לאמיתות הדברים: אין הוא יכול להעיד על אמיתותם; ומטבע הדברים שאין טעם לחקור אותו בחקירה שכנגד בעניין זה (י' קדמי, "דיני ראיות" חלק ראשון, עמוד 481).

לאור האמור, עדותו של אלעברה הינה עדות שמיעה שאיננה קבילה, ולפיכך לא היה באפשרותו להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח גרסתו לאירוע התאונה.