פסק-דין בתיק א 1727/02

פתח דבר

1.                   עניינה של תביעה זו, בנזקים כספיים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה ממימוש משכון על מניותיו, שניתן להבטחת החזר הלוואות שנטל מנתבע 1. המשכון מומש במימוש עצמי, באמצעות מכירת המניות הממושכנות לצד שלישי.

התביעה מופנית גם נגד נתבעת 2, שהחזיקה במניות התובע בנאמנות, ולטענתו הפרה את חובותיה כלפיו.

2.                   יצוין כבר עתה כי הצדדים חלוקים ביניהם באשר למהות הבטוחה נושא התביעה דנן.

            התובע טוען שעסקינן בעיסקת משכון, באופן שלא ניתן להתנות על דרך מימוש הבטוחה הקבועה בחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן:- " חוק המשכון" או " החוק").

הנתבעים מצידם טוענים כי מדובר בבטוחה מסוג אחר: אופציית פוט (put option), כלשון הבנק, שניתנה לבנק לביצוע עיסקת מכר של המניות באמצעות המחאת זכות או במילים אחרות: במסגרת אופציית הפוט ניתנה לבנק, שהמניות משועבדות לו, הזכות, בהסכמת החייב-התובע, לחייב צד שלישי, שזהותו ידועה והסכמתו ניתנה מראש, לרכוש את המניות במידה שההלוואות לא ייפרעו במועדן, במחיר הנקוב באופציה ובמקרה דנן במחיר יתרת ההלוואות (להלן: " אופציית הפוט"). על בטוחה זו,  לטענת הבנק, לא חל חוק המשכון.

העובדות הצריכות לעניין

3.                   התובע, מר דיויד ל. מאסי (להלן: " התובע") הוא איש עסקים, תושב ואזרח אנגליה. הנתבע 1 (להלן: " הבנק") הוא תאגיד בנקאי כמשמעות מונח זה בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981. הנתבעת 2 היא חברה פרטית בבעלותו המלאה של הבנק (להלן: " חברת הנאמנות").

            ביום 24.4.95 רכש התובע מחברת בינו אחזקות בע"מ (ובשמה הקודם א.צ.ב. אחזקות בע"מ, להלן: " בינו אחזקות") 65,250 מניות רגילות של חברת פז נפט בע"מ (להלן: " פז"), אשר שיקפו כאחוז מהון המניות המונפק והנפרע של פז (להלן: " המניות"), תמורת 3,250,000 דולר.

            לצורך מימון מחצית מתמורת העיסקה (המחצית האחרת מומנה ממקורות אחרים) נטל התובע מהבנק, ביום 28.4.95, הלוואה בסך 1,625,000 דולר (להלן: " ההלוואה הראשונה"; הסכם ההלוואה צורף כנספח א' לכתב התביעה, להלן: " הסכם ההלוואה המקורי"). בסעיף 6 להסכם ההלוואה המקורי נקבע כי ההלוואה תוחזר ב-4 תשלומים עוקבים, הראשון שבהם בחלוף 27 חודשים ממועד חתימת ההסכם, קרי, ביולי 1997, ואילו הריבית תיפרע מידי שלושה חודשים מעת העמדת ההלוואה. עוד נקבע בהסכם זה כי ההלוואה תינתן באמצעות העברת הכסף ישירות לחשבון של בינו אחזקות (באותה עת: בשמה א.צ.ב אחזקות בע"מ) בבנק, כנגד העברת המניות לחברת הנאמנות, שתשמש נאמן של הרוכש ושומר מטעם הבנק (סעיף 5 להסכם ההלוואה המקורי); כן נקבע, שהמניות ישועבדו לטובת הבנק להבטחת החזר ההלוואה, ויירשמו על שם הנאמן בהתאם להסכם נאמנות שמצורף להסכם ההלוואה המקורי (סעיף 9 להסכם ההלוואה המקורי).

            ואמנם עוד באותו יום נחתם בין התובע לחברת הנאמנות הסכם נאמנות (להלן: " הסכם הנאמנות", נספח ב' לכתב התביעה), שבו נקבע כי המניות הנרכשות יירשמו על שם חברת הנאמנות וכי היא תחזיק במניות אלה המשועבדות לבנק, כנאמן של התובע וכשומר מטעם הבנק (סעיף 2 להסכם הנאמנות). חברת הנאמנות אכן נרשמה כבעלת המניות (תעודת מניה צורפה כנספח ד' לכתב ההגנה).

4.         ביום 10.11.97 התובע נטל הלוואה בסך 1,039,956 דולר, כהלוואת המשך להלוואה הראשונה (להלן: " הלוואת ההמשך"), וזו שימשה הן לכיסוי יתרת חובה בסך 295,941.89 דולר בחשבונו והן לפרעון יתרת ההלוואה הראשונה. מועד פרעון הלוואה זו נקבע ליום 9.11.98 ומועד פרעון הריבית חל מידי שלושה חודשים ממועד נטילת ההלוואה.

            ביום 31.12.97 נטל התובע הלוואה נוספת מהבנק, בסך 400,000 דולר (להלן: " ההלוואה השנייה"), שמועד פרעונה חל ביום 9.11.98. ביום 19.2.98 שב ונטל התובע הלוואה, הפעם בסך 2,000,000 דולר (להלן: " ההלוואה השלישית"), וחתם על תוספת להסכם ההלוואה המקורי ולהלוואת ההמשך ששימשה לפרעון ההלוואה הראשונה (להלן: " התוספת", נספח ג' לכתב התביעה), שבה נקבע כי מועד פרעון ההלוואה הראשונה (ולמעשה הלוואת ההמשך) יידחה ליום 9.11.98, ומועד פרעון ההלוואה השנייה והשלישית יחול ביום 30.6.99 (חלק המבוא לתוספת).

יוער כי הצדדים התייחסו להלוואה השניה ולהלוואה השלישית כהגדלה (increase)של ההלוואה הראשונה ושל הלוואת ההמשך שבאה למעשה "במקומה" של ההלוואה הראשונה.

משכך התייחסו הצדדים להלוואות כולן כאל "ההלוואה", וכך אתייחס לכך גם אני בהמשך פסק הדין אלא אם כן נאמר אחרת.

סעיף 5 לתוספת קובע לאמור:

"The Borrower hereby agrees that in the event that he shall fail to repay the principal of the loan, in whole or in part or interest, on its due date of payment, whether as provided in clause 3 above or earlier because of acceleration, the Bank shall be entitled forthwith to sell the shares pledged to the bank to Bino Holdings Ltd against payment of the amount due to Bank from the Borrower including the bringing of Legal Proceedings."

סעיף זה, שפרשנותו ופעולות הנתבעים מכוחו הן סלע המחלוקת בתביעה דנן, קובע שהלווה (התובע) מסכים כי במקרה שקרן ההלוואה, כולה או חלקה, או הריבית, לא ייפרעו במועד - יהא הבנק רשאי למכור את המניות המשועבדות לטובתו לחברת בינו אחזקות, כנגד תשלום שיעור חוב התובע בגין ההלוואה לבנק. זוהי אופציית הפוט כפי שהוגדרה לעיל.

בסעיף 7 לתוספת נקבע כי למעט השינויים שבאו לידי ביטוי בתוספת ימשיכו לחול התנאים שנקבעו בהסכם ההלוואה המקורי.