פסק-דין בתיק א 171708/02

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1955, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.8.01, בהיותו בן 46 (בנסיבות שאינן תאונת עבודה).

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         מהתיעוד הרפואי שלאחר התאונה ניתן ללמוד, כי התובע טופל בבית החולים וולפסון בחולון, המשיך במעקב אורטופדי ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה. התובע נבדק על ידי מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר יצחק קורן (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובע בתאריך 6.12.02. בחוות דעתו מיום 9.5.03 מפרט המומחה את ממצאיו ומסכם כדלקמן: "בבדיקה קלינית של תנועות עמ"ש צווארי ישנה הגבלה קלה ביותר, רק בחלק מהתנועות של עמ"ש צווארי. ללא חסר נוירולוגי נלווה לפגיעה צווארית. צילומי הרנטגן תקינים... התגבשה נכות צמיתה כוללת בגלל ההגבלה הקלה ביותר בתנועות עמ"ש צווארי לפי סעיף מותאם, מחצית מהאמור בסעיף 37 (5) (א), כלומר 5%. המהלך הרפואי בעקבות התאונה הנדונה לגבי עמ"ש צווארי מצומצם. יש לפצל את הנכות הצמיתה ולקבוע: 2.5% בגלל התאונה הנדונה. 2.5% בגלל מצב קודם לתאונה הנדונה המפורט לעיל".

5.         המומחה נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו בידי ב"כ התובע. במהלכה אישר המומחה כי ארבע מתוך שש תנועות היו מוגבלות מבחינה מסוימת (עמ' 10 לפרוטוקול), וכי מצבו של התובע מתאים לפסיקת 5% נכות. לא הוצגה בפניו האפשרות לקבוע אחוז נכות גבוה יותר, בגדר הסעיף המתאים, לאור אותן מגבלות. החקירה הנגדית נועדה להציע למומחה את ההנחה, שלפיה אין לייחס כל נכות למצב הרפואי הקודם. המומחה אישר כי רישומי העבר או שאינם מתייחסים לעמ"ש צווארי כלל או שמזכירים רגישות, לא הגבלה בתנועות (עמ' 11-12 לפרוטוקול). הוא אף היה מוכן לומר, כי לו היה התובע מגיע אליו ומתלונן על רגישות, אך בדיקה לא הייתה מגלה הגבלה בתנועות, לא היה נותן לו נכות (עמ' 11 לפרוטוקול), או, במילים אחרות (לשאלתי), לו היה נדרש לתת חוות דעת בעקבות התאונות הקודמות היה נותן 0%, בתנאי שהיה בודק את התובע ומוצא שמצבו מתאים ל- 0% (עמ' 13 לפרוטוקול). חרף עמידתו של המומחה על המסקנה הסופית של חוות הדעת, במיוחד בשל ה"מהלך הדומה של שלושת התאונות" (עמ' 12 לפרוטוקול), דומני כי מצב הדברים האמור, שבו אין אינדיקציה להגבלות בתנועה עובר לתאונה הנוכחית, וההנחה (גם אם התיאורטית) שלא היו מוענקים לתובע אחוזי נכות עובר לתאונה האחרונה, בהעדר הגבלה בתנועות, מובילים למסקנה שיש לייחס את הנכות כולה לתאונה. לא ראיתי כל בסיס להוסיף עליה.

            נותרנו עם נכות אורטופדית של 5% בגין הגבלה קלה ביותר בתנועות עמ"ש צווארי.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

6.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717).

7.         בענייננו, הפגיעה בתפקוד הכללי של התובע תואמת את 5% הנכות הרפואית, או קרובה לשיעור זה. לא מתקבל על הדעת שתפקודו הכללי של התובע, ובמקרה זה גם כושר השתכרותו, בהתחשב באופי פעילויותיו, ייפגעו במידה העולה על אחוז נכותו האורטופדית (התובע אף לא מבקש לקבוע כך - סעיף 12 לסיכומיו).

            התובע הינו, לטענתו, "תושב חוץ", המתגורר לסירוגין בגרמניה ובישראל. עיסוקו היה במכירת דיסקים וקלטות לחנויות (סעיף 8 לתצהירו) וב"מכירות, ככה בין אנשים", ומעולם לא דיווח על הכנסותיו (עמ' 5 לפרוטוקול). התובע ביקש לטעון כי עובר לתאונה עמד לפתוח עסק לממכר דיסקים ואף התקשר עם ספקים לצורך זה. הראיות שהובאו על ידי התובע אמינות בעיניי. מר אביב ועקנין אישר כי התובע היה אמור לשכור ממנו את חנותו (ת/12, עמ' 16 לפרוטוקול); מר דניאל ראובני אישר את עובדת הזמנת הדיסקים על ידי התובע (ת/14, עמ' 14 לפרוטוקול); מר ידיד צוברי אישר את עובדת הזמנתם של מוצרי תקשורת על ידי התובע (ת/15, עמ' 3 לפרוטוקול). עדויות אלה מצטרפות לעדות התובע ואינני מוצא כל סיבה לקבוע שמדובר בקנוניה של ארבעה עדים (התובע ועוד שלושה) להעיד עדויות שקר.

            עם זאת, מי שבוחר להתפרנס בדרך כזו, כשכל הכנסותיו נעשות, כהגדרתו, ב"שחור", שלא יתפלא אם יתקשה להוכיח את נזקו. התובע, לא רק שלא יכול היה להציג כל מסמך רשמי על הכנסותיו או רווחיו, שהרי אלו לא דווחו, הוא גם לא הציג כל מסמך אחר, ספר, מחברת, פנקס, פתקים, איזשהו תיעוד, גם אם פנימי, שיעיד על שיעור הכנסותיו. אם לא די בכך, התובע אף לא נקב באותה רמת הכנסה, למצער בעל פה. אם תובע לא יודע או לא מוכן לומר כמה הרוויח, אם בכלל, אין כלל בסיס לשם עריכת חישוב נזקים, ובוודאי שאין לקחת את השכר הממוצע במשק כבסיס. התובע גם לא הראה כל תכנית עסקית או תחשיב, שיאפשרו להעריך מה יכול היה להיות היקף רווחיו מאותו עסק עתידי, אם בכלל. חרף זאת, לא הייתי את תביעתו בכל הקשור להפסדי שכר לחלוטין. יש להניח כי התפרנס בדרך כלשהי, ככל הנראה ממכירות כאלה או אחרות. מגבלתו הקלה, היה בה ויש בה כדי להשפיע, קלות, על כושרו להשתכר.

            לפיכך, הייתי נוקט, במקרה זה, בדרך של פסיקת סכום גלובלי, לעבר ולעתיד.

            בהתחשב בנכותו, מגבלותיו, אלו שנובעות מהתאונה ואלו שלא, גילו ועיסוקו של התובע הייתי מעמיד את הפיצוי על סך כולל של 25,000 ש"ח, נכון להיום.

כאב וסבל

8.         הייתי פוסק לתובע פיצוי של 10,000 ש"ח, נכון להיום.

הוצאות שונות/עזרה לעבר ולעתיד

9.         עיקר ההוצאות נגרמו בעת התאונה ובסמוך לאחריה; על דרך האומדן הייתי פוסק סך גלובלי כולל של 4,000 ש"ח, נכון להיום.

לסיכום

10.       אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע:

א.                 פיצוי בסך  39,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום;

ב.                  שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ;