פסק-דין בתיק א 17165/03

תיק זה נמשך משנת 2003, כשבמרכזו מחלוקת בקשר לאי תשלום פרמיה בסך של 2,400 ש"ח כטענת התובעות.

הנתבע שסבר, כי אינו חייב בתשלום הסכום, מאחר ולא ביקש לחדש את הפוליסה של אותה משאית - בגינה נדרשת הפרמיה, ניהל מאבק משפטי להוכיח צדקת טענותיו ויתכן ומאבק זה, עלותו עלתה לאין שיעור על הסכום שבמחלוקת.

זה טבעו של הליך משפטי, לפעמים מתבררות טענותיך כצודקות ולפעמים לאו ועלייך לשאת בתוצאות אותו מאבק.  כידוע ביהמ"ש, ברוב רובם של המקרים, מנסה לעשות צדק ופסה"ד נוטה לצד הצודק, אך פעמים - היציבות דינה לגבור על הצדק, ובמקרה כזה ייתכנו מקרים בהם הצדק נסוג בפני היציבות.

עניינה של תובענה זו בקשר לפוליסה לביטוח צד ג' שנעשתה ע"י התובעת, למשאית שהייתה בבעלות הנתבע, באמצעות סוכנות הביטוח קוטאי, כאשר למעשה התובעת 2, הינה סוכנות החיתום, המבצעת את הפוליסות עבור התובעת 1.

סוכנות הביטוח קוטאי באמצעות אנשיה, מפנה את לקוחותיה לסוכנות קש המבצעת את החיתום והפוליסות עבור התובעת 1.

טענתו המרכזית של הנתבע כאן הינה, כי הפוליסה חודשה ללא הסכמתו שכן המשאית בתקופה הרלוונטית לא עבדה כלל.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתקופת הביטוח שתחילתו ב- 01.07.01 ועד למועד בו בוטלה הפוליסה (דצמבר 2001), הייתה המשאית בחזקת הנתבע.

המשאית בוטחה שנה קודם לכן, באמצעות סוכנות הביטוח,  קוטאי בחברת הביטוח הראל והעברתה לתובעת בעת חידושה, נעשתה ע"י הגב' קוטאי, כדי להוזיל את גובה הפרמיה.

המחלוקת למעשה מתמצת בשאלה, האם אכן חודשה הפוליסה כטענת התובעות בהסכמת הנתבע, או שמא, סירב הנתבע לחדשה בטענה שאיננו עושה שימוש בה, כטענתו כאן.

הנתבע הציג מספר גרסאות שונות בקשר למחלוקת כאן.  בתחילה לא העלה טענה כלשהי, כי לא ביקש לחדש את הפוליסה, מאחר והמשאית עמדה, ודי אם נעיין בת/1 כדי לראות, כי גרסתו הראשונית של הנתבע הייתה, כי עשה ביטוח בחברה אחרת "ולא יתכן שאעשה ביטוח פעמיים על אותו רכב".

בבקשה שהגיש לביהמ"ש חודש לאחר מכן ב- 14.04.04 לביטול פסה"ד, גם כאן לא טען הנתבע, כי המשאית עמדה, אלא טען, כי לא חתם על הצעת ביטוח ולא ביקש את חידושה  ולכן אינו חב בגינה.

מעדויות שנשמעו בפניי היום עולה, והנתבע אף מודה, כי נעשתה אליו פניה מפורשת לחידוש הפוליסה והוא סירב לה ופנייה כזו לחידוש פוליסה מקובלת עליו במערכת היחסים עם התובעת (להבדיל ממקרה בו נעשית פוליסה חדשה שאז לדעתו, יש צורך בחתימה).  

מהאמור עולה, כי לא הטעם של אי חתימה על הצעת הביטוח, כמפורט  בבקשה לביטול פסה"ד (ת/3) הייתה המניע לאי-תשלום, אלא העובדה, כי לטענתו סירב לחידושה, מאחר ולא עשה שימוש במשאית באותה תקופה.

יש לזכור, כי המשאית הייתה "בחזקת" הנתבע ושנה קודם נעשתה לה פוליסה באמצעות סוכנות הביטוח קוטאי ועצם החידוש באמצעות שיחת הטלפון, מקובל על הנתבע, במערכת היחסים עם התובעות ולפיכך, היה עליו הנטל להוכיח, כי המשאית עמדה באותה תקופה ולכן לא היה זקוק כלל לחידוש הביטוח.

למעט עדותו של הנתבע, לא הוצגה לי כל ראייה אובייקטיבית כזו, או ראיה תומכת אחרת, ועדותו היא בגדר "עדות יחידה" של בעל עניין.

כאשר צד בהליך מבסס את תביעתו על עדות יחידה שאין לה סיוע, הרי במקרה שביהמ"ש מוכן להסתפק בעדות זו, בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971, עליו לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה כזו ( ראה ע"א 231/72 עיזבון אלמליח נ' ישראל זוטא ואח' פד"י כז (1) 679, ע"א 268/71 עיזבון שמחה גוליס נ' מינה לינצר פד"י כו (2) 761).

חולשת ראיותיו של הצד האחר במשפט, אין בה כשלעצמה כדי לחזק את העדות היחידה שהובאה על ידי התובע (ראה 394/62 חב' מידן כרמל נ' ויקטור רפאול פד"י יז (2) 987).

כאמור, "עדות יחידה", שהובאה על ידי הנתבע לביסוס גרסתו, הינה עדות שאסור שיתעוררו בה ספקות, סתירות ותהיות וביהמ"ש חייב להיות משוכנע כי ניתן לבסס על עדות יחידה זו את ממצאיו.