פסק-דין בתיק א 1703/01

1.         מהות התביעה

זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1974 (להלן: " חוק הפיצויים").

2.         עובדות רלוונטיות

התובעת היא ילידת 10.04.1953.

ביום 12.11.1999 בשעה 13.15 והיא בת 46.7, נפגעה התובעת בתאונת דרכים, עת היתה רכובה על גבי קטנוע מסוג סאן-יאנג, שהיה נהוג על-ידי הנתבע 1, ומבוטח על-פי פקודת בטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970, אצל הנתבעות 2 ו- 3 ביחס חלוקה של 30% ו-70% בהתאמה (להלן: "הנתבעות").

בעודם נוסעים ברח' דרך יפו בתל-אביב-יפו, פגע בקטנועו של הנתבע 1 רכב מסוג אאודי, הנהוג על-ידי אחד בשם שמא עלי.

בעקבות התאונה הובהלה התובעת, באמצעות אמבולנס, למרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב, שם אובחנו אצלה חבלות ראש, תופעות איבוד הכרה וכן שברים בשיניים. כן אובחן אצל התובעת, שבר פתוח ללא תזוזה בפטישון המידאלי (קרסול רגל ימין), בכלל זה חתכים עמוקים ואובדן נרחב של עור ברגל ימין, בעקבותיו נתפר מתלה עור, בשוק ימין דיסטלי.

בשל תלונות התובעת על כאבי ירך ושוק ימין, בוצעה בדיקת דופלר, אשר שללה התקיימות DVT (פקקת בווריד עמוק).

כן, אובחן כי התובעת סובלת משבר בשורש כף יד ימין.

על רקע האמור אושפזה התובעת בבית החולים במחלקה לכירורגיה פלסטית, וזאת למשך 19 ימים.

בתאריך 01.12.99 הועברה התובעת למחלקת השיקום של בית החולים סוראסקי, ושם החלה בטיפול פיזיותרפי. במהלך האשפוז השיקומי, אובחנה פריחה פוסטולרית מתחת לשתל העור, ואדמומיות סביבו. כן, התלוננה התובעת במהלך האשפוז, על נפיחות, הזעה וכאבים בכף יד ימין.

בגין תלונות אלו בוצעה בדיקת EMG ומיפוי עצמות. תשובות הבדיקות כפי שנמסרו מהמעבדה, מצביעות על חשד ל-RSD בכל יד ימין.

התובעת שוחררה לביתה ביום 6.02.000. מסקנות הרופא המשחרר קובעות, כי התובעת אינה מסוגלת לעלות ולרדת במדרגות, אינה מסוגלת לעשות שימוש בתחבורה הציבורית, ואינה מסוגלת לנהל את משק ביתה.

ביום 13.02.00 אושפזה התובעת לצורך המשך הטיפול השיקומי בבי"ח ליכטנשטדטר מרכז רפואי "רעות" בתל-אביב (להלן: " מרכז רעות"), כשהיא סובלת מכאבים חזקים בכף יד ימין, ורגל ימין.

התובעת קיבלה טיפול תרופתי, החלה  בטיפולי פיזיותרפיה וכן נקבעה לה תוכנית ריפוי בעיסוק.

התובעת שוחררה לביתה ביום 26.03.00 עם המלצות להמשך טיפול פיזיותרפיה.

על-פי הנטען בכתב התביעה, בסמוך לאחר התאונה, הופיעו אצל התובעת תופעות של כאבי ראש, סחרחורות ופגיעה במערכת ההוסטיבולרית, אובדן תיאבון, הפרעות בשינה ודכאון פוסט-טראומטי, בעיות ראיה ולחץ בעיניים, נזקים לשיניים וכאבים בלסת, פגיעה קשה בכושר ההליכה המחייבת תמיכה מתמדת במקל הליכה, צלקות מכוערות ומכאיבות בקרסול ימין.

בכתב התביעה נטען עוד, כי מאז התאונה וכתוצאה ממנה, סובלת התובעת מהפרעה ומגבלה תפקודית בכל הפעולות היומיומיות; סובלת כאבים קשים ביד ימין שהיא היד הדומיננטית; זקוקה לעזרה מתמדת של הזולת בלבוש, רחצה וקניות ואף אינה יכולה לבצע ביד זו פעולות בסיסיות ביותר, כגון אחזקת חפצים, ואפילו הקלים ביותר.

לבד מכך נטען עוד, כי עובר לתאונה היתה התובעת בריאה בגופה ובנפשה וניהלה חיים מאושרים ותקינים, וכי כתוצאה מהתאונה היא מתקשה לתפקד, מוגבלת באפשרויות עיסוקה ובביצוע עבודות הבית. לבסוף טענה התובעת, כי נותרה עם צלקות חמורות ובולטות ברגל, הגורמות לה לפגיעה קשה במראה החיצוני.