פסק-דין בתיק א 169666/02

מבוא

1.         לפניי, תביעת התובעת ילידת 10.6.78, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שארעה ביום 18.9.00 (להלן: " התאונה").

2.         התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: " החוק").

3.         אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק בלבד.

4.         פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את חקירתה הנגדית של התובעת. כן קראתי את חוות דעתו מיום 1.3.04 של ד"ר בלום יוסף, מומחה אף אוזן גרון (להלן: " המומחה"),  פרוטוקול ישיבת יום 14.11.04 במהלכה נחקר המומחה בפני כב' השופטת אגי, שאלות ותשובות הבהרה, תצהיר עדותה הראשית של התובעת על נספחיו והעתקי המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות תחשיבי הנזק המפורטים שהוגשו ע"י ב"כ בעלי הדין.

            כן שמעתי בתום ישיבת יום 14.11.05 את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין.

5.         כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יצויין אחרת.

מהות הפגיעה

6.         התאונה ארעה עת נהגה התובעת ברכבה, אשר ניזוק חזיתית ע"י כלי רכב אחר. כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובעת "צליפת שוט". התובעת שבה לביתה, אולם למחרת היום החלה לחוש בכאבים אשר הלכו וגברו, ועל כן ביום 21.9.00 פנתה לקבלת טיפול בחדר מיון בביה"ח הדסה עין כרם.

7.         בבדיקה בחדר מיון התלוננה התובעת על כאבים ומתיחה בצווארה. בדיקתה וצילומי רנטגן של ע"ש צווארי היו תקינים, התובעת שוחררה עם המלצות למנוחה והמשך טיפול רפואי.

8.         לטענת התובעת, כשבועיים לאחר התאונה היא חשה כי היא נתקפת בסחרחורות בעת שהיא משנה תנוחה באופן פתאומי, כשהיא מסובבת את ראשה באופן פתאומי לצדדים או לאחור,  כשהיא משנה תנוחה ממצב שכיבה למצב ישיבה, ממצב ישיבה למצב עמידה, וכן כאשר היא מרימה באופן פתאומי את ראשה. כמו כן החלה התובעת לחוש חוסר שיווי משקל בעת שהיא נמצאת בתנאי חוסר ראיה או חשכה. (סעיף 8 לתצהיר התובעת).

9.         ביום 17.2.03 נבדקה התובעת ע"י המומחה. בחוות דעתו סוקר המומחה את ממצאי בדיקתו הקלינית את התובעת, ממצאי הבדיקות שהוצגו בפניו והתיעוד הרפואי הדל המעיד על תלונות וטיפולים לא תכופים של התובעת.

10.       בבדיקתה בפני המומחה התלוננה התובעת כי היא סובלת "... לעיתים תחושת ורטיגו ולעיתים ערפול של הכל. האירועים מופיעים בתנועות ראש מהירות בהליכה ובעיקר בהשכבות למיטה ובקימה משכיבה, או מישיבה לעמידה, או בהרמת ראש. סיבוב ראש לאחור גורם גם הוא לורטיגו. בדרך כלל משך האירועים הינו שניות, אך בעייפות נמשכים דקות. האירועים גברו בשכיחותם דווקא בשנה האחרונה וסובלת מספר פעמים בשבוע ולעיתים אף מספר פעמים ביום או שיש הפוגות של מספר ימים. התובעת מתלוננת על הרגשת חוסר שיווי משקל כאשר נמצאת בתנאי חוסר ראייה כמו בחשכה. עברה טיפול פיזיוטרפי לשיקום ויסטיבולרי. אין התובעת מתלוננת על ירידה בשמיעה אך לעיתים חשה צפצוף, רעש אחיד באוזן אחת, אך לא יודעת להגדיר איזה אוזן, הצפצוף מופיע במשך דקות אחת למס' ימים. תלונה נוספת הינה של כאבים בעמ' שדרה צווארי בחיבור בינו לבין עמ' שדרה חזי".

11.       בפרק הדיון בחוות הדעת סוקר המומחה ומנתח את תלונות התובעת, כמו גם המסמכים שהוצגו בפניו. עולה באופן ברור כי המומחה לא נתן אמון בתלונות התובעת בפניו וכדבריו ".. נשמע תאורה כמעט כציטוט מהספר של תלונות... נקודה זו מתמיהה במידה מסויימת".

בהמשך, סוקר המומחה את שלושת בדיקות היציבה שבוצעו לתובעת כאשר " ...למעשה הנקודה המשותפת הבולטת בכל שלושת בדיקות היציבה היא קיום מרכיב פונקציונלי ברור אשר מציב סימן שאלה גדול על קיום פגיעה ועל אמינות תגובות הנפגעת. נקודה זו מצטרפת לנקודות אשר הועלו בפתיחת הדיון. לאור האמור לאחר התלבטות איני רואה לנכון להמליץ על מתן נכות בשל תלונת הסחרחורות...אין כל עדות לאירועי ורטיגו מסוג PPV באף אחת מהבדיקות אשר עברה התובעת. בדיקות ה - ENG של התובעת היו למעשה תקינות ובדיקות היציבה אינן תומכות במובהק בתלונה בגלל ניסיון האגרבציה (החמרה) של התובעת.

            לגבי תלונת הטינטון אשר הועלתה בפני, בולטת העובדה שאין לה כל אזכור בתיקה הרפואי הדל... בעקומת השמיעה של התובעת אין ליקוי שמיעה בתדירויות גבוהות, כך שאין בה תמיכה לתלונה. קריטריון אחר למתן נכות לגבי טנטון הינו תמידיות התלונה אשר אינה יודעת להגדיר באיזה אוזן ומופיע אחת למס' ימים, לפי תיאור כזה, לא ניתן  להגדיר נכות לתלונה אשר נדרשת לגביה בהגדרתה תמידיות...".

12.       לאור האמור לעיל, הגיע המומחה למסקנה כי לא נותרה לתובעת נכות בגין טנטון ובגין אי יציבות.

13.       במהלך חקירתו הנגדית של המומחה הציג בפניו ב"כ התובעת את ממצאי בדיקת השמיעה שבוצעה לתובעת ביום 26.11.00, בה נמצא רישום ראשון אודות ורטיגו. מסתבר כי בחוות דעתו הניח המומחה בשגגה כי הבדיקה בוצעה ביום 31.12.00 ועל כן קבע כי תלונות התובעת אינן קשורות לתאונה.

            בעקבות הצגת המסמך חזר בו המומחה מקביעה זו, ואישר כי תלונות התובעת אכן נובעות מהתאונה.