פסק-דין בתיק א 16956/02

המחלוקת שנפלה בין הצדדים הינה במסגרת טענת סף בדבר העדר מחלוקת כיסוי ביטוחי בעת אירוע תאונת הדרכים נשוא התובענה.

העובדות:

התובענה הוגשה כאמור על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן -"החוק") בגין תאונת דרכים בה היה מעורב התובע כנהג ביום 29.6.00. הרכב שבו עסקינן הינו רכב מס' רישוי 32-174-15, אשר לטענת התובע היה במסגרת פוליסה של הנתבעת 1. הנתבעים הכחישו במשתמע את קיומו של רישיון הנהיגה ותנאי לכיסוי הביטוחי דרשו כי יוצג רישיון תקף ביום אירוע התאונה. מאחר ומסתבר למרות התקדמות ההליכים כי הנתבעות עומדות על דעתן כינסתי אותן לישיבת הוכחות לסוגיה זו בלבד ביום 17.6.07. לאחר מכן הוגשו סיכומים מטעם הצדדים ועתה עלי להכריע בשאלה אשר עלתה כשאלת סף.

הפן המשפטי:

סעיף 7 לחוק הפיצויים הדן בהגבלת זכאותם של נפגעים לפיצוי, קובע:

נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה: ".....

(3) מי שנהג ברכב שאין לו רישיון לנהוג בו למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה".

העובדות שעלו מהראיות:

הפסילה נשוא הדיון היא פסילה מיום 7.4.00 אשר ניתנה בתיק תאונת דרכים 1377/99 בבית משפט השלום בחדרה, לפרק זמן של 5 חודשים על פי גזר דין מיום 7.03.00.

אין מחלוקת באשר לעובדה זו אלא שטוען התובע כי ביום התאונה 29.6.00, פג תוקפן של כל הפסילות שקדמו לתאונה. יגעתי וחיפשתי היכן אוכל למצוא סימוכין לטענה זו שכן דחיית התובענה משמעותה נזק כבד לתובע אך עם כל הרצון וכל הכבוד סבורני כי ראיה לכך לא קמה.

מן הראוי להביא את הדברים שנכתבו בפסק הדין של כב' השופטת נילי פלד:

"אני דן (צריך להיות דנה) את הנאשם לתשלום קנס בסך 700 ש"ח .....

הנני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים בניכוי חודשיים מנהלי; הנני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת למשך שנתיים; הנני מורה על הפעלת עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך 5 חודשים כפי שנפסק על תנאי... ביום 23.12.95, בתיק חדרה ... עונש השלילה יבוצע בחופף".

על התובע הנאשם בתיק הוטל להפקיד את הרישיון תוך חודש ימים.

אין צורך להכביר במילים כי העונש אשר הוטל על הנאשם מורכב משני עונשים בשני תיקים נפרדים, האחד בתיק נשוא כתב האישום והשני אשר הופעל בהיותו על תנאי כך שפרק הזמן המצטבר הינו פרק זמן של 5 חודשים, זאת היות ובית המשפט קבע כי השלילות תהיינה חופפות וכי התובע יפקיד את רשיונו תוך חודש.

מקבל אני את טענת ב"כ הנתבעות החל מיום 7.4.00 היה התובע מצוי במצב של שלילת רישיון למשך 5 חודשים, עד ליום 7.9.00 - לכל הפחות. משהתאונה ארעה ביום 29.6.00 כלומר חודשיים ו-22 יום ממתן גזר הדין הרי בכל דרך שבה נפסע התובע היה מצוי בשלילת רישיון.

הדילמה האחת אותה עורר ב"כ התובע הינה כי מ-4 חודשי הפסילה שהוטלו בתיק חדרה הופחתו חודשיים של שלילה מנהלית ולכאורה אם נקבל טענה זו הרי בעת הנסיעה היה בעל רישיון נהיגה כדין. אלא מהי שב"כ התובע התעלם מהעובדה כי העונש במצטבר אם כי בחופף היה 5 חודשים. גם אם נלך לפרשנות הקלה ומתוך 5 חודשים נפחית חודשיים מנהליים אזי עדיין בתקופת הנהיגה היה התובע בתקופה של שלילת רישיון .

אינני סבור שזו הפרשנות הנכונה אך גם אם נלך לקראת התובע עדיין טענתו לא עומדת במבחן המשפטי.

הצדדים עוררו ויכוחים משפטיים באשר למהות כתב האישום ואומר כי מקריאתם אין לי ללמוד דבר שכן מה לי סיבת הפסילה שעה שאדם בא על עונשו תהא הסיבה אשר תהא ורישיונו נשלל הדברים יכולים להעשות גם במסגרת הליכים פליליים אחרים, משמע שכל נהיגה תהא נהיגה בפסילה, אין הדבר חשוב אם כתב האישום אשר הטיל את השלילה על תנאי היה בגין עבירה אחרת ואם לאו.