פסק-דין בתיק א 169016/02

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובע, רם עמיר (להלן: "התובע"), יליד 1948, נפגע בתאונת דרכים, שארעה ביום  24.8.01 (להלן: "התאונה").

הנתבעות אינן כופרות בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

2.         התובע נפגע בעת שהרכב בו נסע, נפגע מאחור. התובע לא פנה לטיפול מיידי שכן לדבריו, סבר שכאביו יחלפו. יומיים לאחר התאונה, פנה התובע, לרופא בקופת החולים והתלונן על כאבי גב וצוואר וכאב באמת יד ימין. בימים הסמוכים שלאחר מכן, החל התובע להתלונן על צפצופים באזניים, הפרעות בשיווי משקל וסחרחורות.

ב- 9.11.01, אושפז התובע, בבי"ח הלל יפה. בסיכום המחלה, צוינו תלונות על כאבי גב תחתון, כאבי ראש וסחרחורות ונרשם כי נמצאו: "...רגישות קלה במישוש בצוואר וגב תחתון... תנועות מעט מוגבלות בצוואר וגב".

3.         ד"ר מרדכי הימלפרב, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום א.א.ג., ציין בחוות דעתו כי התובע התלונן על צפצופים באוזניים והפרעות שיווי משקל, בסמוך לאחר התאונה וכי בדיקת השמיעה, המצביעה על ליקוי שמיעה בטונים הגבוהים, תומכת בתלונתו בדבר טינטון. לאור דברי התובע כי הרעשים אינם מפריעים לו כל הזמן, העריך ד"ר הימלפרב את הנכות בגין הטנטון, בשיעור של 5%. ד"ר הימלפרב, הוסיף וציין כי בבדיקת היציבה, נמצא דגם תגובה המתאים להפרעה מרכזית שיתכן ונגרמה כתוצאה מחבלת צליפת שוט, לפיכך קבע ד"ר הימלפרב, 5%  נכות נוספים, בגין סחרחורות.     

            ד"ר הימלפרב, לא זומן לחקירה וחוות דעתו לא נסתרה.

4.         ד"ר אורית ביין, אשר מונתה כמומחית בתחום האורטופדי, ציינה בחוות דעתה, כדלקמן: "בבדיקתי מצאתי הגבלה בטווחי תנועת הצואר בכל המישורים. קיימת ליפומה קטנה (=גוש שומני) באזור אוקסיפיטלי מימין שאינה קשורה לתאונה הנידונה.

נמצאה הגבלה בולטת בטווחי תנועת גב תחתון לפנים. קיים רושם לנסיון האדרה של מצבו.

לסג-קיימת התנגדות רצונית. קיימת תלונה של כאב גם בכיפוף הברכיים. לא נמצא חסר נוירולוגי ב- 4 גפיים למעט חולשה דו צדדית ברפלקס פיקה.

גם מפרקים אחרים מדגימים הגבלה קשה וכאב בטווח תנועה (הגבלה קשה בתנועת הכתפיים בכל המישורים)" ובהמשך: "התלונות אותן מעלה מר רם קשורות קשר ברור לתהליך ניווני בולט שהתרחש עם השנים בחוליות הצואר ובגב תחתון. קלינית ורנטגנית קיימים שינויים דיפוזים, כולל במפרקים נוספים (מרפק ימין ושרש כף יד ימין). הקיבוע שנעשה בגבו של מר רם על ידי שתל עצם נספג ואליו נוספו שינויים דיסקלים ופצטאלים בולטים ומפושטים. ממצאים כאילו צפויים לגרום לכאב גובר והגבלת תנועה עם השנים. לא הודגם באמצעי ההדמייה לאחר התאונה אירוע חריף כלשהו שיכול היה להחמיר את מצבו של מר רם".

בסיכומם של דברים, קבעה ד"ר ביין נכות זמנית בשיעור של 20%, למשך התקופה שמיום התאונה ועד ליום 31.1.02, במהלכה נזקק התובע לטיפולים, אשפוז וחופשות מחלה. ד"ר ביין הוסיפה וקבעה כי לאחר תקופה זו, חזר התובע, למצבו שעובר לתאונה וכי לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה.

ד"ר ביין נדרשה לחקירה על חוות דעתה ועדותה נשמעה, ביום 23.2.05, במסגרת הליכי קדם המשפט שהתנהלו בפני כב' השופט בכר. בשלב מאוחר יותר, הועבר תיק זה לדיון בפני וב"כ הצדדים הסכימו להמשך הדיון, בפני מותב זה.

5.         לאחר שעיינתי בחוות דעתה ועדותה של ד"ר ביין, ושקלתי טענות הצדדים, סבורה אני כי מסקנתה של ד"ר ביין על-פיה אין לייחס לפגיעה תולדת התאונה, תרומה מסויימת למצבו של התובע, אינה יכולה לעמוד, ואבאר את דברי.

6.         אשר לעמוד השדרה הצווארי, ד"ר ביין אישרה, במסגרת תשובה לשאלות הבהרה וכן בעדותה כי ההגבלה שמצאה בבדיקת תנועות הצוואר, עולה כדי 10% נכות (תשובה לשאלות הבהרה מיום 3.9.03 ועמ' 4 לפרוטוקול).

את מסקנתה בדבר העדר קשר בין הנכות הצווארית לבין התאונה נימקה ד"ר ביין, בממצאי ההדמיה המעידים על שינויים ניווניים ורישומים בדבר תלונות על כאבי צוואר, בתקופה שעובר לתאונה (עמ' 4 לפרוטוקול). ד"ר ביין, הודתה חקירתה הנגדית כי בתעוד הרפואי המתייחס לתקופה שעובר לתאונה, לא צויין כי נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר וברישום מיום 7.1.88 אף צויין כי "תנועות הצוואר שמורות ומלאות" (התעוד הרפואי שהוצג לד"ר ביין בחקירתה, הוגש וסומן, ת/3). בתשובה לשאלות בית המשפט, באשר לרצף התלונות והטיפולים בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, השיבה ד"ר ביין: "זה בהחלט מעיד על איזו שהיא פגיעה צווארית של וויפלש, אחרי התאונה היתה החרפה זמנית במצבו של הנבדק" ובהמשך, בתשובה לשאלה האם התאונה לא תרמה להתפתחות מצבו של התובע, השיבה: "לדעתי כן. באופן זמני אני סבורה שכל התלונות שהיו אח"כ, ראש צוואר כאב הקרנתי, המצב המתואם בו היה מצוי, אני חושבת שהיתה איזושהי קרינה זמנית" (עמ' 11 לפרוטוקול).

ד"ר ביין, הוסיפה ואישרה כי לתובע יש בעיות בצוואר (עמ' 13 לפרוטוקול) וכי מהתיעוד שעמד בפניה, ביחס לתקופה שעובר לתאונה, לא ניתן ללמוד כי עובר לתאונה, היתה לתובע, הגבלה בתנועות הצוואר. יחד עם זאת, ד"ר ביין, עמדה על מסקנתה בדבר העדר קשר בין הנכות והתאונה ונימקה זאת, בין היתר, בסקירת מסמכים רפואיים המתייחסים לתקופה שלאחר התאונה, אשר במרביתם, לא צוינה הגבלה בתנועות, ובבעיית חוסר שיתוף פעולה בה נתקלה בבדיקת התובע (עמ' 12 לפרוטוקול). כן ציינה ד"ר ביין כי "בצילום צווארי ראשון לא היה משהו שנותן עדות לכך שהיתה בעיה המשכית אח"כ... אין ישור לורדוזיס צווארי" (עמ' 14 לפרוטוקול).

בחינת התיעוד הרפואי המתייחס לתקופה שעובר לתאונה, ת/3, מעלה כי בינואר 1988, התלונן התובע על כאבים בצוואר עם קרינה לבית החזה. ברישום מיום 7.1.88 צויין: "תנועות הצוואר שמורות ומלאות". כעשר שנים לאחר מכן, ב - 9.9.98, נרשמה תלונה על כאבים עזים בצוואר עם הקרנה לכתף, לאחר פריקת משאית וב- 27.2.00, נרשם כי התובע סובל מ"טורטיקוליס". ביום 15.4.01, כארבעה חודשים עובר לתאונה, נרשם כי התובע סובל מרגישות באזור צווארי דו- צדדי. לעומת רישומים בודדים אלה, הרי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, תועד רצף של תלונות בדבר כאבי גב וצוואר (נספחים 2-32 לתצהיר התובע) ובסיכום המחלה מיום 9.11.01, נרשם כי נמצאו: "...רגישות קלה במישוש בצוואר וגב תחתון... תנועות מעט מוגבלות בצוואר וגב".