פסק-דין בתיק א 168826/02

1. התובע יליד 19.11.67 עותר לחייב את הנתבעות - מבטחות - לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בת.ד. מיום 28.1.01 , כרוכב אופנוע.

אין מחלוקת בארוע, חבות וחלות חוק הפלת"ד.

התובע שליח בעיסוקו  עובר לתאונה ולעת קרותה.

יריעת המחלוקת נבחנת עפ"י האמור בכתבי הטענות.

עפ"י עיקרי התובענה שהוגשה ב-1.4.02 , ממקום התאונה שארעה בסמוך לבית מגוריו הובא התובע לביתו ומשם "הוחש ברכב פרטי לבי"ח", אושפז, טופל,נותח (אובחן שבר בברך שמאל) ושוחרר ב-8.2.01. בהמשך טופל לטענתו בקופ"ח ובמרפאות חוץ, קיבל אישורי מחלה עד סוף פברואר 2002. לטענתו, לא היה מסוגל לחזור לעבודתו על אופנוע, לעת הגשת התובענה לא מצא עבודה חלופית ונגרמים לו הפסדי שכר, נגרמו ויגרמו לו הוצאות לטיפולים רפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות וכן נסיעות לקבלתם , כושרו להשתכר נפגע והוא יזקק לעזרת הזולת.

לטענתו, עובר לתאונה עבד כשליח בשכר של 4,000 ש"ח לחודש לאחר ניכוי מס.

בנזק המיוחד  עתר התובע לסך של 1,000 ש"ח להוצאות רפואיות ונסיעות לקבלתם והפסדי שכר של 50,000 ש"ח.

בנזק הכללי עתר התובע להוצאות רפואיות, הפסד כושר השתכרות, כו"ס ועזרת צד ג'.

הנתבעות בכתב הגנתן כפרו והכחישו את כל טענות התובע, בכלל ובפירוט.

2. בענינו של התובע מונה מומחה רפואי מוסכם בתחום האורטופדי הוא דר' צ'צ'יק אשר בדק את התובע ביום 20.1.04 , לו מסר כי לעת הבדיקה הוא עובד כ"מחלק לחמניות עם רכב". על פי עיקרי חוו"ד מיום 8.3.04  התובע נפגע בתאונת אופנוע ב-28.1.01 , סבל משבר של טיביאל פלטו בברך שמאל, טופל בביה"ח מאיר, עבר ניתוח ב-3.2.01 , לאחריו היה בהפעלה, שכב בבית חודשיים עם מכשיר CPM, לאחר מכן הלך עם הליכון ללא דריכה כ-3 חודשים, המשיך בפיזיוטרפיה ובמכון פיזיוטרפי. המומחה מציין כי התיעוד הרפואי שהיה בידיו היה "דל ביותר". התובע התלונן בפני המומחה על הגבלה בתנועה בברך, כאב בקור, במדרגות, בקומו מישיבה ממושכת, בהליכה מרובה, אינו יכול לרוץ, כאבים גם ללא הליכה וקושי ביישור הברך. בבדיקה מצא המומחה חוסר ישור של הברך 3 עד 5 מעלות לעומת רגל שניה, כיפוף 115 מעלות, דלדול שרירים ניכר, הפרש בהיקף 5 ס"מ, רגישות מדיאלית קדמית באזור גיד פטלרי וכן בצד האחורי של הברך.

המומחה מסכם כי התובע סבל משבר של טיביאל פלטו, טופל בגבס ובניתוח, השבר התחבר עם מדרגה תוך מפרקית, קיימת הגבלת תנועה ורגישות באזור משטח מפרקי ודלדול שרירים ניכר.המומחה העריך  קיומה של נכות צמיתה בת 12.5% מותאם לסעיף 35 1 א-ב.

בתשובות לשאלות הבהרה לענין תקופות אי כושר ונכות זמנית, השיב המומחה כי "תקופות אי כושר מלא וחלקי לאחר התאונה הינן לפי אישורי מחלה וקצב ריפוי" והנכות הזמנית הינה 100% עד 28.2.02 "לפי אישורי מחלה", 30% במשך חצי שנה נוספת ולאחר מכן 12.5% כפי שהעריך בחוות דעתו.

הצדדים וויתרו על ח.נ. של המומחה.

3. ראיות הצדדים היו:

התובע - עדותו ומסמכים.

הנתבעת - מסמכים (הנתבעת ויתרה על העדת עדים שהובאו ע"י התובע "ביחס לשאלת הארוע" (פרוט. והחלטה עמ' 16 מיום 14.5.06).

הנתבעות הקדימו לעדות התובע התנגדות לעדויות סברה, שמיעה,מומחיות, שינוי והרחבת חזית וכן למספר נספחים שצורפו לתצהיר התובע (כעיקר לתקופות אי כושר ובהמשך לכך הותרה שאלת הבהרה למומחה  כמפורט).

4. עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם: