פסק-דין בתיק א 16864/05

מבוא, טענות וראיות

• 1.       לפניי תובענה על שטר-חוב שנעשה לזכות התובעת על ידי גב' בתיה אטיאס, בת-זוגו של הנתבע (להלן: 'בתיה'), ועל ידי הנתבע, ע"ס 105,966 ש"ח. השטר ניתן בתמורה למוצרי התובעת שהיו אמורים להתקבל למכירה באמצעות מרכול בבעלותה של חברת א.א.א.ש. מרכז העופות בע"מ (להלן: 'מרכז העופות' או 'העסק').
• 2.       בתיה והנתבע התנגדו לביצוע השטר בטענה כי החייבת היא מרכז העופות, ולא הם. בתצהיר ההתנגדות [סעיף 6] הצהירו: "אין לנו כל קשר עם החייבת". הם המשיכו והצהירו כי העסק רשום על שם אחי הנתבע, אבי אטיאס ('אבי'), וכי לא חתמו כערבים לחובות של מרכז העופות. חתימתם על השטר נועדה לצורך פתיחת עסק חדש, נפרד ממרכז העופות, על ידי בתיה והנתבע. אולם הדבר לא הסתייע, ולא התקבלה כל סחורה במסגרת זו. לטענת בתיה והנתבע, התובעת זייפה בראש השטר את השם 'מרכז העופות', כדי להיפרע באמצעותו מבתיה ומהנתבע בגין החובות של מרכז העופות.
• 3.       בחקירתה על תצהיר ההתנגדות הודתה בתיה שהנתבע עבד במרכז העופות כ-4 שנים. לטענתה היה הנתבע שכיר אצל אחיו אבי, והיא עצמה לא עבדה שם. לאחר מכן הודתה שעזרה בחנות, "אבל לא הרבה. הייתי יושבת עם בעלי". בהמשך עדותה מסרה שאבי היה ראשון להפעיל חנות במקום, את מדור הבשר הטרי שהיווה מחצית המתחם השייך לאם הנתבע, ובתיה ביקשה מחמותה, הבעלים, לנהל את המרכול במחצית השנייה (בהמשך הוברר שבתיה פתחה תיק ברשויות המס מתוך כוונה להפעלת עסק עצמאי. כלומר, הכוונה לא הייתה לעבודת ניהול שכירה גרידא). את סוכן התובעת, שמעון מורג ('מורג'), פגשה במרכול בהיותה שם עם הנתבע, ושם חתמו שניהם על השטר.
• 4.       השופט ח' ברנר, שדן בהתנגדות, דחה את התנגדותה של בתיה, שהוגשה באיחור, לאחר שמצא כבלתי-מהימנה את עדותה בדבר אי-קבלת האזהרה. אולם התנגדותו של הנתבע הוגשה במועד, ולפיכך זכה הנתבע ברשות להתגונן. יחד עם זאת, השופט ברנר קבע כי גרסת הנתבעים מעלה תמיהות. בתצהירם שללו כל זיקה למרכז העופות, "והנה בחקירתה התברר כי מדובר בעסק משפחתי בו הועסקו היא ובעלה. עוד התברר לראשונה מחקירת המבקשת, כי בשלב מסוים היא ביקשה לנהל שתי חנויות הצמודות לעסק שניהל הגיס, והכל תחת אותו שלט "א.א.א.ש" (קרי: מרכז העופות - ש"פ). דוגמא נוספת: המבקשת טענה כי הפעילה עסק משל עצמה במשך חודש וחצי בלבד אך בחקירתה הודתה כי היא מכירה את סוכן המכירות של המשיבה כשנתיים. כל אלה מעידים על מהימנות נמוכה של המבקשת". בנסיבות אלה התנה השופט ברנר את הרשות להתגונן בהפקדת עירבון.
• 5.       בתצהיר העדות הראשית של בתיה נאמר כי הוחתמה על ידי מורג על חזיתו של טופס השטר [ת/3], ביום 1.1.03, לצורך פתיחת עסקה העצמאי, כאשר בשדה 'שם החייב' מופיע רק שמה. לא הופיעו אז בראש הטופס, מעל לשדה האמור, הכיתוב "א.א.ש. מרכז העופות לקוח 847525". אציין כי בעיניי, עיני הדיוט, העט וכתב-היד בכל הרישומים הללו זהה; אולם איני יכול לקבוע לפיהם אם נכתבו באותו מעמד או שפרטי מרכז העופות הוספו לאחר מכן.
• 6.       בהמשך התצהיר התייחסה בתיה לטופס נוסף של השטר שמצאה בתיק ההוצל"פ. המדובר בגב השטר, שבו מודפסים תנאי ההתקשרות הכלליים, ובשוליהם - פרטיהם וחתימותיהם של בתיה והנתבע, מיום 11.2.03. בתצהירה ביטאה בתיה השתוממות לגבי טופס זה, אולם לא הכחישה בהחלטיות את החתימות בשוליו (אמנם, בעדותה מאוחר יותר, בעמ' 8 בפרוטוקול מיום 8.11.05, אישרה בתיה את החתימות - ש"פ). מכל מקום, בתיה הצהירה כי החוב שנרשם בשטר הוא חוב שצבר מרכז העופות עקב שיקים לא תקינים של לקוחות שונים שנמסרו לתובעת על ידי הגיס שניהל את המרכול בתקופה הנדונה, אחרי שהנתבע חדל לנהלו.
• 7.       הנתבע ציין בתצהירו כי חתם על המסמך מבלי לקראו, משום שאינו יודע לקרוא, אולם הניח כי מדובר על שטר לצורך עסקה העצמאי של אשתו. מלבד זאת חזר הנתבע על הגרסה האמורה בתצהירה של בתיה, שלפיה החוב הוא של אחיו.
• 8.       מנהל הגבייה של התובעת, מר ישראל כהן, מסר בתצהירו כי הנתבע ניהל את מרכז העופות, והציג עצמו כאחד הבעלים. כשהתקשר למרכז העופות בעקבות חילול שיקים - שוחח עם הנתבע. בתיה והנתבע הוחתמו על השטר על ידי מורג בעקבות הנחייתו להחתים את כל הלקוחות, לרבות הוותיקים, על שטר כאמור, עם ערבים, כתנאי להמשך אספקת הסחורה. משהבחין כי מורג שכח להחתים את בתיה והנתבע על גב השטר, בשולי תנאי ההתקשרות הכלליים - ביקשו להשלים זאת. כך בא לעולם הטופס הנוסף של השטר, החתום בשולי התנאים הכלליים בלבד [ת/1], שהצטרף לטופס החתום בחזיתו [ת/3]. אליו לא הגיעו פניות לשינוי המסגרת העסקית של פעילותם של בתיה והנתבע, ולא פניות להשבת השטר בעקבות התחוורותו של אי-השינוי. משהצטבר החוב, לרבות עקב חילולם של שיקים שמסר מרכז העופות לתובעת, פנה טלפונית אל יוסי אטיאס ('יוסי') ואל הנתבע. הם לא הכחישו את החוב אלא ביקשו להשהות את פירעונו עקב קשיים בתזרים המזומנים.
• 9.       סוכן המכירות של הנתבעת באזור באר-שבע, מר שמעון מורג, הצהיר כי היה בקשר רצוף עם מרכז העופות מתחילת שנת 2000, וכי המנהל היה הנתבע. הנתבע גם הציג עצמו כבעלים יחד עם אחיו, שלא היו פעילים בניהול. גם בתיה עבדה בחנות, בעיקר בקופה. בעקבות הנחייתו של כהן, החתים את בתיה והנתבע, ב-2 הזדמנויות, על חזית השטר ועל התנאים הכלליים שבגבו. הם חתמו לפניו. לאחר חתימות אלה סיפרה בתיה למורג כי היא פועלת לפתיחת עסק עצמאי, ובכוונתה לבקש לפתוח כרטיס לקוח נפרד אצל התובעת. מורג הסביר כי הדבר יחייב לסגור תחילה את החוב כלפי התובעת בכרטיס הקיים, ולחתום על שטר חדש. מאז לא פנו אליו בתיה והנתבע בנדון, והנתבע המשיך להזמין סחורה תחת השם ומספר הלקוח של מרכז העופות. בשלב מסוים החל לעבוד בעסק גם אחי הנתבע, יוסי אטיאס. גם מורג ציין כי פנה ליוסי ולנתבע בעניין החוב, והם לא התכחשו לו אלא ביקשו "סבלנות". מורג הטעים שפרטי מרכז העופות נכתבו בשטר על ידיו באותו מעמד, בנוכחותם ובהסכמתם של בתיה והנתבע. מורג הבהיר כי אבי עבד באגף הבשר, ועמו לא היה לו קשר. הקשר התנהל עם הנתבע ועם בתיה, ומאוחר יותר עם יוסי. מורג לא הבהיר בתצהירו מדוע בשדה 'שם החייב' בקדמת השטר [ת/3] מופיע שמה של בתיה בלבד, ושם מרכז העופות רשום למעלה, תוך חזרה על מספר הלקוח הרשום למטה בשדה המתאים; זאת בניגוד לרשום בטופס השני [ת/1], שבו מצויים פרטי מרכז העופות ומספר הלקוח בשדות המתאימים, תוך הוספת שמם של בתיה והנתבע אחרי שם מרכז העופות.
• 10.   בעדותו ציין הנתבע [פרוטוקול מיום 8.11.05, עמ' 4] כי עבד כשכיר אצל אחיו אבי. לאחר מכן אמר, בעניין ביצוע התשלומים לתובעת: "מה שהוא (מורג - ש"פ) הביא לי 4 שנים שילמתי לו... החנות שייכת לאימי. עובדים בה אחי אבי וגם אחי יוסי". הנתבע הבהיר כי הרעיון לפתוח עסק עצמאי ונפרד נבע ממצבה הבעייתי של מרכז העופות. הוא אישר שמורג היה מבקר במרכז העופות על בסיס יומיומי. בהמשך עדותו [בעמ' 5] מסר הנתבע שהעסק העצמאי נסגר באיבו משום שספקים לא רצו למכור לו סחורה, "כי היה חוב. הם לא רצו לפתוח מספר חדש". הנתבע אישר [בעמ' 6] כי השלט של העסק, "מרכז העופות", לא שונה מעולם.
• 11.   בתיה אישרה בעדותה, כאמור, את החתימות שלה ושל הנתבע על 2 הטפסים של השטר [שם, עמ' 8]. היא הכחישה כי עבדה בקופה, אך הודתה כי "הייתי עוזרת לבעלי כי הוא לא יודע לקרוא". בתיה גם הודתה שהעסק המשיך להיות ידוע, כלפי הלקוחות והספקים, בשם 'מרכז העופות'. בתשובה לשאלת בית המשפט מסרה כי לא תבעה את אחי הנתבע עקב מצבו הכלכלי, ולא זימנה אותו לעדות "כי הוא רמס את כל המשפחה, וזה לא מעניין אותו".
• 12.   מורג שב ואישר בעדותו [שם, עמ' 13] כי מילא את פרטי מרכז העופות עובר לחתימתם של בתיה והנתבע על השטר, והסביר להם שהוא מחתים את מנהלי העסק על ערבות אישית. לא הייתה בפיו תשובה מניחה את הדעת מדוע הרישומים אינם קוהרנטיים: מדוע במקום אחד רשומה רק בתיה ולא הנתבע, ומדוע לא נרשמו בתיה והנתבע בתור ערבים. מורג העיד כי ראה את מרכז העופות כעסק משותף, לרבות של בתיה, אשר עבדה בקופה [עמ' 14]. מבחינתו - מרכז העופות, בתיה, הנתבע, יוסי - הכול היה היינו-הך. מורג הודה כי את השיקים הבעייתיים, שמשכה 'ריבר איילנד', מסר יוסי לתובעת.
• 13.   גם ישראל כהן, מנהל הכספים של התובעת, אישר בעדותו [פרוטוקול מיום 3.1.06, בעמ' 20] כי "העסק היה אותו עסק והבעלים אותם בעלים ואנשי הקשר הם אותם אנשי קשר. בהתקשרויות הטלפונים פעם זה ופעם זה. לא היה שינוי פורמלי".
• 14.   התובעת המציאה העתק של חוזר מאת ישראל כהן, מנהל הכספים, המופנה לסוכנים, שלפיו יש להחתים את הלקוחות על שטר חוב; וכי "כשהלקוח הוא חברה בע"מ יש להחתים על השטר לא פחות מ-2 אנשים פרטיים". החוזר סומן בטעות כ-ת/3, אולם סימון זה הוקצה כבר לטופס החזית של השטר הנדון, ולפיכך הסימון יתוקן ל-ת/4.
• 15.   הנתבע המציא העתק של אישור זמני מיום 21.11.02 על רישום עוסק מס ערך מוסף, על שם בתיה אטיאס. כמספר התיק צוין מספר תעודת הזהות של בתיה. האישור סומן כ-נ/4.

דיון והכרעה

• 16.   הרכיב הראייתי המרשים ביותר בתיק הוא דווקא הראיה החסרה בו, היא עדות אחיו של הנתבע, או מי מהם.
• 17.   לא מובן מדוע נמנע הנתבע מלשלוח הודעה לצד שלישי נגד אחיו, שלפי גרסתו גרם להיווצרות החוב לתובעת וסיבך אותו ואת אשתו בחוב זה, ו"רמס את המשפחה", כעדות בתיה. הנימוק שמסרה, בדבר מצבו הכספי של האח, אינו רלבנטי: זוהי בעיה של התובעת, ולא של הנתבע.
• 18.   מכל מקום, היה מצופה מן הנתבע לפחות לגרום להעדתו של מי מבני משפחתו המורחבת, אשר יאשר את גרסתם של הנתבע ובתיה בדבר מעמדו של הנתבע כשכיר בלבד במרכז העופות, ובדבר היעדר מעמדה של בתיה בעסק זה. היעדר זה פועל, ובעצמה רבה, לחובת הנתבע.
• 19.   מצאתי את גרסת הנתבע ובתיה בעניין זיקתם למרכז העופות בלתי קוהרנטית. פעם הוכחשה כל זיקה לעסק. פעם נאמר שהעסק שייך לאם, ופעם שהעסק שייך לאח, ופעם שהיה שייך, בתקופה מסוימת וקצרה, לבתיה. פעם נאמר שהנתבע עבד כשכיר, ופעם שהוא הפעיל את העסק, ביצע תשלומים והתקשר עם ספקים בשם מרכז העופות. פעם נאמר שבתיה ביקשה מהאם "לנהל" את החנות, ופעם נאמר שהיא פתחה תיק ברשות המס במטרה להפעיל עסק עצמאי. פעם ניסתה בתיה לשלול כל פעילות במסגרת העסק, ופעם הודתה בעזרה לבעלה עקב מגבלתו בקריאה. מכיוון שמדובר במגבלה קבועה, אני מעריך שגם העזרה הייתה קבועה. לאור האמור, ולאור הבחנות נוספות שפורטו בסיכומי התובעת בהקשר זה, אני מצטרף להתרשמותו של השופט ברנר בדבר מהימנותם הנמוכה של בתיה ושל הנתבע.