פסק-דין בתיק א 168547/02

תחילתו וסופו של דיון מתמצים בשיק המונח לפני ובשאלה - האם היה בעלה של הנתבעת, מר אריאל זיזובי (להלן: "אריאל"), מורשה לחתום על השיק ולחייב את חשבונה של הנתבעת, אם לאו. שאלה נוספת שיש להדרש לה היא, האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום סכום השיק, או שמא נפרע סכומו על ידי אריאל.

אין מחלוקת, כי התובע ואריאל הם חברי ילדות, אך בשל סכסוך כספי שנתגלע ביניהם נפגמה חברות זו. אריאל  נהג  ללוות כספים מהתובע, ללא כל מסמך או התחייבות בכתב. כך התנהלו הדברים במשך שנים, כאשר כל ההלוואות הוחזרו כסדרן.

לימים נקלע אריאל לקשיים כספיים ולטענת התובע, לא השיב לו הלוואה אחרונה בסך 48,000 דולר, שניתנה מכספי אמו המנוחה.

טענות התובע

התובע מחזיק בשיק ע"ס 210,000 ש"ח, שנמשך מחשבונה של הנתבעת. לטענתו, מדובר בשיק ביטחון, שנתקבל מאריאל להבטחת החזר הלוואה בסך של 48,000 דולר, שניתנה על ידו לאריאל.

ההלוואה לא הוחזרה ומשום כך הוצג השיק לפרעון. השיק חולל בטענת א.כ.מ והוגש ע"י התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. 

טענת הנתבעת

הנתבעת הגישה התנגדות לביצועו של השיק. בהתנגדות טענה, כי הכיתוב והחתימה על גבי השיק לא נעשו על ידה ואף לא בהרשאתה. עוד טענה הנתבעת, כי היא סבורה שאריאל חתם על השיק בשוגג, ולכן אין היא חייבת בתשלום סכומו או כל חלק הימנו.

לאור טענותיה אלה, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן, בהסכמת ב"כ התובע, והתיק הועבר לשמיעה בפני.

החתימה על השיק

הנתבעת טענה, כי החתימה על גבי השיק לא נעשתה על ידה. ב"כ הנתבעת מציין בסיכומיו, כי בנק דיסקונט אישר בכתב שהחתימה על גבי ההמחאה הינה חתימתו של אריאל. אריאל עצמו הודה כי החתימה על גבי השיק נעשתה על ידו. התובע העיד, כי קיבל את השיק חתום ולא ידוע לו מי חתם עליו בפועל.

לעניין חתימה על השיק, קובעת פקודת השטרות (נוסח חדש)  בסעיף  92(א) כי :

"מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו".

נושא החתימה בשם אדם אחר מוסדר בסעיף 25(א) לפקודה, המורה כי:

"מי שחותם על השטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מילים המורות שהוא בשם מורשה או מטעמו או בבחינת ניצג, אינו חב על פי השטר חבות אישית..."

אריאל חתם על גבי השטר,ללא תוספת מלים שיש בהן כדי ללמד כי חתם בשמו של אדם אחר. בפרשת רינסקי (ע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי נ' רחמני בע"מ, פ"ד נ(1) 453) נקבעה ההלכה, כי גם במקרה של חתימה "ערומה" בידי שלוח, ללא ציון פרטים המלמדים כי הוא פועל בהרשאתו של אחר, מי שפרטיו מופיעים על השיק אחראי לפרעונו, מאחר שחזות השטר כולו מעידה עליו, כי השלוח לא פעל לעצמו. כדברי הנשיא ברק, בעמ' 472:

"קו הגבול בין חתימה "ערומה" של שלוח הפועל בהרשאה וחתימתו בתור שלוח הוא לעיתים חד וברור... בין הקצוות הברורות מצוי תחום מחייה רחב, בו שוררת חוסר וודאות... אחד ממצבי חוסר הוודאות - והוא המצב הנבחן על ידינו בערעור זה - הוא זה שבו חתימת השלוח עצמה - תוך בידודה ממכלול השטר - אינה "בתור שלוח". אין בה תוספת כלשהי לפיה החתימה היא של שלוח... עם זאת מצויים, בשטר נתונים נוספים - שאינם בגדר פרטים חיוניים אך שמותר להוסיפם לשטר - מהם ניתן ללמוד על קיומה של שליחות... הגישה של "פירוש המסמך בכללותו", המפנה את תשומת הלב למסמך כולו, ואינה מבודדת את החתימה בלבד, נראית לי ראויה".

אין מחלוקת, כי שמה של הנתבעת ופרטיה מופיעים על גבי השיק, כפי שאירע בפרשת רינסקי. אין גם מחלוקת, כי אריאל הוסמך לפעול בחשבונה של הנתבעת ולחתום על שיקים במקומה. לפיכך,  אין בעובדה שהחתימה על גבי השיק הושמה על ידי אריאל, ולא ע"י הנתבעת, כדי לפטור את הנתבעת מחבותה. 

הנתבעת ערה לעובדה זו, ככל הנראה, ולכן כיוונה עיקר חיציה לטענה, כי אריאל חרג מגדר ההרשאה שניתנה לו. לטענה ספציפית זו אתייחס בהמשך.

הפגישה ומסירת השיקים

הנתבעת טענה, כי לא ראתה מעולם את השיק טרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל, והעלתה סברה, כי בעלה חתם עליו בשוגג. לענין זה, נשמעו עדויות ארכניות מפי הנתבעת ובעלה, אודות המשרד בו נחתם השיק, אופן הוצאת פנקס השיקים השגוי ממגירה שבארון ומסירתן לתובע וכיוב'. אריאל 

העיד, כי השיק נמסר במהלך פגישה שבה נכחו הוא עצמו, התובע,  בנו של אריאל וידיד משותף, מסר בידי התובע שלוש המחאות בחתימתו. לדבריו, רק לאחר שההמחאה לא נפרעה, התברר כי הוציא בטעות את פנקס השיקים של הנתבעת וחתם על גבי המחאה מתוכו, תחת שימסור המחאה אישית שלו בחתימתו.

מדובר בפגישה שהתקיימה בביתם של הנתבעת ובעלה - אריאל, או ליתר דיוק בחדר המשמש כמשרד בביתם. בפגישה נכחו ארבעה אנשים, כאשר שניים מביניהם הינם קרובי הנתבעת, בעלה ובנה.  אני מתקשה לקבל את גירסת הנתבעת, כי לא ידעה על הפגישה או תוצאותיה, לאור תשובותיה לשאלה אם נכחה בבית באותה עת: "יכול להיות (שהייתי) בבית או בחוץ", וגרסתו של אריאל בתצהיר עדותו הראשית: "אשתי הייתה בבית אבל היא לא השתתפה בפגישה באופן פעיל".