פסק-דין בתיק א 167746/02

1.         התובע, יליד 1989, קטין בן 10 בעת האירוע, תלמיד בית הספר היסודי "בן צבי" הרצליה. ביום ה-24.12.99 בשעות הבוקר בעת ריצתו במסדרון נדחף התובע על ידי בן כיתתו לעבר ידית דלת הכיתה ונפצע באמתו השמאלית, ולטענתו בשל כך שהידית לא היתה תקינה.

בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מאותה תאונה, הוגשה התביעה כנגד המחזיקים במבנה והמבטחת - הנתבעים 2 ו- 4 וכנגד המפעילים את בית הספר - הנתבעים 1 ו- 3.

2.         ביום ה- 24.12.99 בשעות הבוקר שהה התובע בבית ספרו. במהלך משחק עם חבריו, בהפסקה שבין השיעורים, נדחף התובע ע"י בן כיתתו לעבר ידית דלת הכיתה שהיתה עשויה מתכת שבורה. כתוצאה מן התאונה נגרם לתובע קרע עמוק באמתו השמאלית, שמפאת גודלו נאלצו הרופאים לתפרו. כמו כן נאלץ התובע לעבור טיפולים פיזיותרפיים עקב מגבלה שנתגלתה בתנועת ידו.

3.         לטענת התובע מאז התאונה סובל הוא מכאבים ורגישות בידו השמאלית וכן ממגבלה תפקודית ונשארה לו צלקת המהווה פגם אסתטי בולט. לטענתו, הוא סובל בנוסף ממצוקה נפשית שמקורה בפגם האסתטי, מכיוון שבהיותו ילד הפכה אותו הצלקת למושא ללעג ודחייה מצד בני גילו וחבריו.

4.         התובע טוען כי הנתבעים התרשלו כולם יחד וכל אחד לחוד כדהלן:

א.      לא דאגו לתקינות המתקנים בבית הספר והניחו למפגע כגון ידית הדלת הרופפת והחדה להתקיים ולגרום לפגיעה בתובע.

ב.      לא הציבו מורה אחראי מטעמם להשגחה על הילדים המשחקים בזמן ההפסקה

ג.        לא דאגו להימצאותה של אחות ו/או חובש בשטחו כנדרש, אשר יכול היה להקטין את הנזקים שנגרמו לתובע.

            התובע טוען לנזקים בעבר ובעתיד בגין הפרטים הבאים:

עזרת הזולת, כאב וסבל, הוצאות רפואיות בעתיד ונסיעות, הפסדי הכנסה בעתיד לרבות תנאים נלווים, עזרה וסיעוד בעתיד ועזרת צד ג'

5.         הנתבעים 1 ו-3 מכחישים את טענות התובע וטוענים כי התאונה ארעה מפאת התנהגותו הרשלנית של התובע, אשר נהג בניגוד להנחיות המורים, השתולל ועקב כך נדחף. כמו כן טוענים כי המקרה היה בלתי צפוי ובלתי ניתן למניעה באורח סביר מבחינת הנתבעים.

טענתם היא כי נהגו כפי שכל מוסד סביר היה נוהג בנסיבות העניין וכי הציבו בזמן ההפסקה מורים להשגחה על התלמידים.

כמו כן טוענים, כי בבית הספר נכחו מורות שעברו הכשרה של עזרה ראשונה, התובע קיבל טיפול תוך חבישה עם תחבושת אישית, המורה הזמינה למקום אמבולנס והתובע פונה לבית החולים עם אימו, שאף היא הוזמנה לבית הספר.

כמו כן טוענים הנתבעים 1 ו- 3, כי נתבעת 2 אחראית למבנה בית הספר  בהיותה בעלת המבנה, הציוד לרבות ידיות על דלתות בית הספר ואחראית לתחזוקת בית הספר. נתבעת 2 הינה המעסיקה של אב הבית, ומשלמת את שכרו.

רשלנות התובע ו/או נתבעת 2 ניתקו את הקשר הסיבתי בין רשלנותם הנטענת של הנתבעים 1 ו- 3, המוכחשת כשלעצמה, לבין האירוע נשוא התביעה.

6.         נתבעים 2 ו- 4 טוענים, כי מדובר היה בתאונה שלא ניתן היה למנעה ושאין להם חבות בגינה, והחבות נופלת בחלקו של אותו תלמיד אשר דחף במפתיע את התובע.

כמו כן מכחישים הנתבעים 2 ו- 4 כי בידית הדלת היה פגם כלשהו, ואפילו אם תתקבל הטענה כי היה בה פגם, אין בין הנטען לבין מצב הידית כל קשר סיבתי.

נתבעים 2 ו- 4 טוענים כי אין כל אחריות לפיתחם וכי התאונה נגרמה אך ורק בעטיו של התובע ו/או נתבעים 1 ו-3 בשל התרשלותם או של מי מטעמם אשר התבטאו במעשים הבאים:

התובע: השתתף בתגרה, ולא נהג כפי שעל תלמיד זהיר לנהוג בנסיבות המקרה.