פסק-דין בתיק א 1662/00

א. מבוא

1.       בכתב התביעה (המתוקן) המונח לפני, עותר התובע לשורה של סעדים, שעיקרם הצהרה בדבר בטלות יפוי כח שנתנה הנתבעת מס' 4 (להלן - " הנתבעת") לנתבע מס' 3, וכפועל יוצא מכך אף להצהיר על בטלות עסקה במקרקעין שנעשתה בין הנתבעת והנתבעים 1 ו- 2 ועל השבת רישום הבעלות במקרקעין על שם הנתבעת. לחילופין עותר התובע, לכך שהנתבעת תחויב לשלם לו התמורה ששילמו לה הנתבעים 1 ו- 2 עבור זכויותיה במקרקעין שמכרה להם.

2.       התובע והנתבעת - אח ואחות הם. התובע והנתבעת, ואחיהם האחרים, ירשו מאביהם המנוח זכויות במקרקעין שונים. בתאריך 20.12.99 נכרת בין התובע והנתבעת "הסכם מכר ללא תמורה (מתנה)" (שהוגש במסגרת ההליכים בבקשת התובע לסעד זמני בבש"א 18071/00)), ולפיו התחייבה הנתבעת להעניק לתובע זכויותיה בחלקות מקרקעין שונות, שפורטו בהסכם, ובסה"כ 15 חלקות שונות. בין יתר הזכויות שהנתבעת התחייבה להעביר לתובע ללא תמורה, התחייבה הנתבעת להעביר לו זכויותיה בחלקה 7 בגוש 19043 המצויה באדמות הישוב מג'ד אל-כרום (להלן - " החלקה").

3.       לטענת התובע, בחודש דצמבר 2000 נודע לו, כי בניגוד להתחייבות הנתבעת להעביר לו זכויותיה בחלקה, מכרה הנתבעת זכויותיה לנתבעים 1 ו- 2. בעסקת המכר טיפל הנתבע מס' 3, שהוא אחיו של הנתבע מס' 2 ועו"ד במקצועו, ולצורך טיפולו בעסקה קיבל יפוי כוח מאת הנתבעת. התובע מונה פגמים שונים שלטענתו נפלו ביפוי הכוח, ומכאן עתירתו להצהיר כי יפוי הכוח בטל, וכפועל יוצא מכך אף להצהיר כי יש להשיב את רישום הזכויות על שם הנתבעת.

          לחילופין טוען התובע, כי אם העסקה לא תבוטל, כי אז מכיון שהנתבעת קיבלה תמורה עבור מקרקעין שקודם לכן העבירה לו במתנה, הרי שעליה לשלם לו התמורה שקיבלה עבור המקרקעין שמכרה לנתבעים.

4.       טענות הצדדים מתפרשות על מספר תחומים, ובין היתר נוגעות הן להליכים שמתקיימים  בין התובע והנתבעת בבית המשפט לענייני משפחה, שם מתבררת, בין היתר, השאלה, האם נפל פגם בחתימת הנתבעת על הסכם המתנה.

ב. החלקה והעסקאות שנעשו בה

5.       על פי נסח מרשם המקרקעין, שטחה הכולל של החלקה הוא 36,718 מ"ר, והנתבעת הייתה רשומה כבעלים של 2/21 חלקים בה. החלק של הנתבעת בזכויות הבעלות בחלקה מייצג למעשה שטח בן 3,497 מ"ר (ובמעוגל, כשלושה דונם וחצי). בשום שלב שהוא לא נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע בעקבות הסכם המתנה שנכרת בינו והנתבעת בתאריך 20.12.99, ולעומת זאת, בתאריך 5.7.00 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים 1 ו- 2.

          הערת האזהרה לטובת הנתבעים 1 ו- 2 נרשמה בעקבות חוזה מכר שנכרת בין הנתבעת והנתבעים 1 ו- 2 בתאריך 4.7.00, כאשר על חוזה המכר חתם הנתבע מס' 3 כשלוחה של הנתבעת, וזאת עשה לפי יפוי כוח שנתנה לו הנתבעת, הנושא תאריך 30.6.00, והוא יפוי הכוח שהתובע עותר להצהיר כי הוא בטל.

          בתאריך 4.12.00 נשלמה העסקה בין הנתבעת ונתבעים 1 ו- 2, באופן שהנתבע מס' 1 (סאמר) נרשם כבעלים ב- 143/2100 חלקים בחלקה, והנתבע מס' 2 (עדנאן) נרשם כבעלים ב- 57/2100 חלקים.

6.       המצב הוא אפוא, שלמרות שהסכם המתנה קודם בזמן, שהרי נכרת בתאריך 20.12.99, העסקה שנעשתה בין הנתבעת והנתבעים 1 ו- 2 בתאריך 4.7.00 הסתיימה ברישום.

ג. הסכם המתנה

7.       שקלתי האם יש מקום שאקבע ממצאים בשאלה האם הנתבעת חתמה על הסכם המתנה מתוך שהבינה את תוכנו, שהרי, כאמור, במקביל מתנהלים הליכים בעניין זה בבית המשפט לענייני משפחה. ואולם, נראה שלא יהיה לי מנוס מכך משום שהצדדים הניחו בפני ראיותיהם בעניין זה וטענו טענותיהם.

8.       חוזה המתנה נכרת בשעת ערב בביתו של התובע (עמ' 37 לפרוטוקול), בנוכחותו של עו"ד א' נזאל, אשר עד לשלב מסוים אף ייצג את התובע בהליכים שלפני. בשלב מסוים ביקש עו"ד נזאל להשתחרר מייצוג כיוון שביקש להעיד מטעם התובע, ואת מקומו תפס עו"ד דכואר. אעיר, כי יש טעם בטענת ב"כ הנתבעים, שאם מראש צפה עו"ד נזאל את האפשרות שיהיה עליו להעיד לטובת התובע, היה עליו להעביר את הטיפול בעניין לעו"ד אחר מלכתחילה. מעורבותו של עו"ד נזאל בכריתת הסכם המתנה, ולאחר מכן בביצוע הקלטות סתר כדי לאסוף ראיות התומכות בעמדת התובע, ולאחר מכן ייצוג התובע עד לשלב מסוים במשפט, גם כאשר צפה את האפשרות שיהיה עליו להעיד מטעם התובע, כפי שקרה בפועל, אינם מאפשרים לשקול עדותו כעדות של עד ניטראלי שאין לו עניין בתוצאות המשפט, וברור כי עדותו של עו"ד נאזל ניתנה מתוך שהאינטרס של התובע קרוב ללבו, והוא מעדיף אותו על פני האינטרס של הנתבעת.

9.       הנתבעת היא אישה מבוגרת, בת כ- 70 שנים, ואינה שולטת כלל בשפה העברית. לטענתה, חתמה על הסכם המתנה, הכתוב בעברית, משום שהוטעתה על ידי בניו של התובע לחשוב כי היא חותמת על יפוי כוח לעורך דין, על מנת שיטפל בתביעה מסוימת הנוגעת למקרקעין אחרים שבבעלותה שלה ושל התובע. הנתבעת אף אינה יודעת קרוא וכתוב, ואף את שמה אינה יודעת לחתום, והיא חותמת בטביעת אגודל.

          לטענת עו"ד נזאל, הוא ערך את הסכם המתנה לפי בקשת בנו של התובע, מחמוד, אשר מסר לו כי הנתבעת מעוניינת להעביר את המקרקעין לאביו במתנה (סעיף 4 לתצהירו של עו"ד נזאל, מוצג ת/12). עו"ד נזאל מוסר בתצהירו, כי ערך את הסכם המתנה וניגש לבית התובע כדי להחתים את הצדדים על המסמך, ושם הסביר לנתבעת כי היא מעבירה במתנה את כל זכויותיה במקרקעין שירשה מאביה. עו"ד נזאל הוסיף והעיד, כי ביקש לדעת מהנתבעת האם היא מסכימה לכך, ותשובתה הייתה חיובית, ואף ברכה את התובע ואת ילדיו.

9.       אין אני מקבל את עדותו של עו"ד נזאל, והגם שלא התרשמתי לחיוב מהנתבעת, שלא חסכה ניבולי פה מב"כ התובע במהלך עדותה, מתעורר בלבי ספק רב אם הבינה את תוכם המסמך עליו חתמה.

          הטעם למסקנתי זו, הוא לשון הסכם המתנה. צא וראה, לא זו בלבד שהנתבעת מעבירה לאחיה זכויות ב- 15 חלקות מקרקעין שונות, חלקות שהתובע נהנה מהן ומסק בהן זיתים במשך כל השנים (עדות התובע בעמ' 36 לפרוטוקול), הנתבעת, על פי סעיף 4 להסכם המתנה, מתחייבת "לשלם את מיסי הרכוש החלים על הזכות עד לתאריך חתימת הסכם זה".

          התובע, כמו גם עו"ד נזאל העידו, כי בסעיף 4 להסכם המתנה נפלה טעות סופר, שכן הכוונה הייתה שהתובע ישא בתשלום כל המסים (וראה סעיף 8 לתצהירו של עו"ד נזאל, מוצג ת/12, וכן עדות התובע בעמ' 37 ו- 38 לפרוטוקול). אפשר ובהסכם נפלה טעות סופר, ואפשר שלא נפלה בו טעות סופר, ובפני עתה שתי אפשרויות:

(א)     אם בהסכם המתנה לא נפלה טעות סופר, כי אז המצב הוא, שהנתבעת, לא זו בלבד שויתרה על זכויותיה בנכסי מקרקעין רבים, אלא גם קיבלה על עצמה לשלם מסים עבור מקרקעין שבעבר לא נהנתה מהם וויתרה עליהם לטובת אחיה ללא תמורה. אם העסקה הייתה מוסברת כראוי לנתבעת, קרוב לוודאי שהייתה נזעקת. ואולם, אף לפי גרסת התובע ועו"ד נזאל הנתבעת לא נזעקה, וחתמה מרצונה על הסכם, שלפי לשונו הצרופה מקפח אותה וגורם לה הוצאה כספית ניכרת, ובנסיבות העניין, אפשר ויש בו אף עושק. בחינת הדברים על פי אפשרות זאת מביאים למסקנה, שתוכן ההסכם לא הוסבר לנתבעת כראוי.