פסק-דין בתיק א 1649/03

1.         רקע

תביעה זו היא תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 640,323 ש"ח בגין אי תשלום בעבור עבודת הנחת קווי ביוב בשטחה של מועצה מקומית עין קיניה (היא הנתבעת הפורמלית 2, להלן: המועצה המקומית). הנתבעת, מדינת ישראל- משרד התשתיות הלאומיות (להלן: משרד התשתיות הלאומיות) העבירה כספים למימון הפרויקט מתוך תקציב שאושר עבור המועצה המקומית עין קיניה לפי מכרז שפורסם ע"י המועצה. ביום 20.11.01 נחתם חוזה לביצוע עבודות הנחת קווי ביוב בין המועצה המקומית עין קיניא ובין חברת נעאמנה יוסף ואחיו בע"מ (נתבעת פורמלית 1- להלן: החברה הקבלנית). ביום 21.11.01 העבירה החברה הקבלנית את ביצוע העבודות לתובע וזאת לפי הסכם הסבת חוזה מאותו יום. ביום 28.02.02 המחתה החברה הקבלנית את כל הכספים והתשלומים והזכויות המגיעות לה או שיגיעו לה בעתיד מן המועצה המקומית עין קניה והמועצה המקומית אישרה כי קיבלה את המחאת הזכויות וכי תפעל על פיה.

ביום 01.07.02 נשלח מכתב מן החברה הקבלנית אל משרד התשתיות בזו הלשון:

אני מבקש מכבודכם להעביר את הכספים המגיעים לי מחשבונות הפרוייקט הנ"ל (עוסק מורשה מספר 511444549), לחשבון מספר 68000/55 בבנק ערבי ישראלי בע"מ סניף בית ג'אן מספר 34.

מכתבים ומשלוחים אבקש לשלוח לכתובת הבאה: נעאמנה יוסף ת.ד. 18 בית ג'אן מיקוד 24990.

מספר החשבון המצוין במכתב שלעיל הוא מספר החשבון של התובע ולא של החברה הקבלנית. ב- 16.07.02 העביר משרד התשתיות לחשבונו של התובע סך של 677,026 ש"ח. החברה הקבלנית הגישה שני חשבונות נוספים שאושרו על ידי משרד התשתיות הראשון ע"ס 237,001 ש"ח והשני ע"ס 192,338 ש"ח. חשבונות אלה לא שולמו לתובע כיוון ששלטונות המס הטילו עיקולים על הכספים המגיעים לחברה הקבלנית. אין חולק כי התשלומים עבור החשבונות אמנם הועברו לזכות החברה הקבלנית- ביום 17.12.02 הועבר תשלום בסך 420,752 ש"ח וביום 24.12.02 הועבר תשלום בסך 206,764 ש"ח. משני הסכומים הללו, קוזזו תשלומים בגין עיקולים שהוטלו על החברה הקבלנית לפי פקודת המיסים גבייה, ולפיכך לא קיבל התובע את שכרו.

לטענת התובע, קיזוז המיסים מן התשלום נעשה שלא כדין כיוון שהודעה על המחאת זכותה של החברה הקבלנית אליו הועברה ונתקבלה במשרד התשתיות טרם העברת התשלומים, ולפיכך על המשרד להשיב לו את כספו.

לטענת משרד התשתיות לא נתקבלה הודעה על המחאת זכותו של הקבלן הראשי, חברת נעאמנה יוסף ואחיו בע"מ לתובע, אלא לאחר העברת התשלומים לחברה הקבלנית. כמו כן נטען כי המחאת הזכות אינה אפשרית על פי הוראת היועץ המשפטי הנובעת מהוראת סעיף 31ב לחוק יסודות התקציב תשמ"ה- 1985. סעיף זה אוסר על תאגיד או גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו לשעבד ו/להמחות לאחר את זכותו לתקצוב על ידי הממשלה, אלא אם כן הותר הדבר בתקנות. התקנות אינן מאפשרות את המחאת הזכות ולפיכך נטען כי יש לדחות את התביעה.

מרכזה של תביעה זו הוא בשאלת תוקפה של המחאת הזכויות כלפי הנתבעת, לאור האמור בסעיף 31ב לחוק יסודות התקציב.

2.         טענות מקדמיות- הרחבת חזית

לטענת הנתבעת, נספח יז לתצהיר התובע שהוא צילום המחאת הזכות שונה מהצילום שצורף לכתב התביעה בכך שבנספח לתצהיר מופיעה על הצילום חותמת של המנהל לתשתיות ביוב הנושאת תאריך של 25.04.02, בעוד בצילום שמצורף לכתב התביעה אין חותמת כזו. לטענת הנתבעת, בכתב התביעה לא הופיעה טענה לפיה משרד התשתיות קיבל את הסכם המחאת הזכויות אלא נטען כי המועצה היתה אמורה להמציא את ההמחאה למשרד. כמו כן טוענת הנתבעת כי הסכם בדבר המחאת הזכויות לא הומצא למשרדיה קודם ליום 22.10.02 וכי החותמת "הוספה" באופן מזויף למסמך לצורך הכנת תצהיר התובע.

איני מקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית. בכתב התביעה כתב התובע שהמועצה המקומית העבירה למשרד לתשתיות לאומיות העתק של המחאת הזכות וכן העתק של ההסכם להסבת החוזה מהחברה הקבלנית אליו. דהיינו, נטען במפורש שהנתבעת קיבלה את הסכם המחאת הזכות. כמו כן טוען התובע בכתב התביעה כי העברת ההסכמים קדמה לפגישה ביום 22.10.02. לפיכך לא ניתן לומר כי הטענה שהנתבעת קיבלה את העתק המחאת הזכות ביום 25.4.02 מהווה הרחבת חזית.

התובע טוען, כי טענות הנתבעת לגבי קנוניה בינו לבין החברה הקבלנית והמועצה המקומית היא הרחבת חזית כיוון שזו לא נטענה בכתב ההגנה. טעות בידי התובע, טענות אלה הועלו לראשונה על ידי הנתבעת בבקשה לרשות להתגונן ולפיכך אינן מהוות הרחבת חזית.  

3.         טענות התובע כנגד תחולת סעיף 31 לחוק יסודות התקציב

בסיכומיו, מעלה התובע טענות כנגד תחולת סעיף 31 לחוק יסודות התקציב. ראשית טוען התובע כי מתוך עדותה של איריס רביד עולה שכספי הפרויקט נשוא המכרז אינם כספי תמיכה, מענק או השתתפות אחרת מתקציב המדינה, כמו כן התובע טוען כי לא קיימת המחאה ראשונית מהמועצה המקומית לחברה הקבלנית, ובעת חתימת החוזה בין החברה הקבלנית למועצה המקומית, לא היה בידי המועצה אישור מאת החשב הכללי להתרת המחאה כזו. לטענת הנתבעת מדובר בהרחבת חזית. בהחלטותי מיום 16.11.05 וכן מיום  01.01.06  קבעתי כי הטענות שהעלה התובע לעניין זה מהוות הרחבת חזית. לפיכך העלאת טענות אלה בפעם השלישית בסיכומי התובע, אינה ראויה. אף לגופם של דברים אין ממש בטענות התובע לעניין זה. 

ראשית, לעניין טענת התובע כי אין טופס המחאת זכות מהמועצה המקומית לחברה הקבלנית, העידה גב' איריס רביד כי התשלום נעשה בכפוף להצגת חוזה של הרשות המקומית עם הקבלן, משמע, החוזה מהווה המחאת זכות הרשות בהלוואה. שנית, אישור החשב הכללי, אף שנתקבל רק ביולי 2002, ניתן באופן רטרואקטיבי, וטרם העברת התשלומים. טענתו השלישית של התובע לעניין זה היא כי כספי הפרויקט אינם מענק אלא אם הלוואה, אולם הלוואה בתנאים נוחים למשך 20 שנה, שהיא ההלוואה שניתנה למועצה המקומית על ידי המדינה היא השתתפות בעלות הפרויקט, או לפחות השתתפות בעלויות המימון של ההלוואה, ולפיכך באה בגדריו של סעיף 31ב לחוק יסודות התקציב. לאור האמור אני קובע כי סעיף 31ב לחוק יסודות התקציב חל בענייננו, ויש לבחון את המחאת הזכות לתובע לאור הוראותיו. 

4.         קביעות עובדתיות- מתי הודיע התובע על המחאת הזכות

לטענת התובע, מסמך המחאת הזכויות הועבר למשרד התשתיות על ידי הרשות המקומית קודם ליום 22.10.02, עוד ביום 25.04.02, כפי שמצוין בחותמת המשרד המתנוססת על צילום המסמך שצורף לתצהיר התובע. לטענת הנתבעת המסמך האמור לא התקבל במשרדיה ומדובר בזיוף.

מעדות התובע לא ניתן להבין בבירור אם הסכם הסבת הזכות וכן המחאת הזכות לתשלום הועברו למשרד התשתיות. תחילה העיד כי כלל אין צורך להעביר את ההסכם בינו ובין הקבלן למשרד התשתיות, אלא להעביר חשבונות בלבד, אח"כ אמר שאינו זוכר אם בדק שהחוזה הגיע למשרד התשתיות, ואח"כ סתר עצמו ואמר שבירר שהמועצה המקומית העבירה את שני המסמכים למשרד התשתיות:

ש.         את הסכם הסבת הזכות נספח ב' למה לא העברתם למשרד התשתיות ביום שהוא נחתם.

ת.         נספח ב'? הסכם הסבת החוזה. זה הסכם ביני לבין הקבלן בהסכמת המועצה שלא נחוץ למשרד התשתיות. זה ביני לבין הקבלן.