פסק-דין בתיק א 16478/02

רקע ;

1.         בפניי תביעת נזקי גוף של התובע, יליד 11.7.84, אשר נפצע בידו השמאלית ביום 15.2.01, כשהוא  בן 16 שנים, מזכוכית דלת הכניסה של הבית המשותף ברחוב אלון 40 ברמות יצחק, נשר (להלן: "הבנין").

התובע הגיש את תביעתו נגד הנתבעת 1 - בשל בעלותה על הרכוש המשותף בבנין, בטענה שהיא  אחראית לאירוע התאונה  וכנגד הנתבעת 2 כמבטחת הרכוש המשותף.

נסיבות התאונה והטיפול הרפואי ;

2.         בפתח הבנין דלת כניסה המורכבת מזכוכית עם מסגרת פרופיל אלומיניום. (להלן: "הדלת" או "דלת הכניסה"). על פי גרסת התובע, בבואו להיכנס ביום האירוע לבנין, נתן דחיפה קלה עם ידו השמאלית לדלת הכניסה. או אז נשברה הזכוכית, ידו חדרה בעדה ונגרמו לו חתכים בגידים, בעצב ובעורק היד. (להלן: "התאונה")

התובע פונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים בני ציון, שם נותח לאיחוי הקרעים ואושפז מיום 15.2.01 ועד ליום 16.2.01.

לאחר שחרורו, עבר התובע טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק במשך כשנה.

טענות הצדדים ;

3.         התובע טוען, שהזכוכית שהותקנה בדלת איננה זכוכית רשת או זכוכית אחרת, וזאת - בניגוד לדרישת ת"י 1099, שהוא התקן החל לענייננו ואשר הוכלל בחוק התכנון והבנייה והתקנות שהותקנו על פיו ולכן, לטענתו, הפרה הנתבעת מס' 1 חובה חקוקה.

כמו כן מציין התובע, שזכוכית הדלת נשברה לפחות פעמיים, עובר לאירוע התאונה, ללמדנו שהנתבעות התרשלו והתקינו זכוכית שאינה מתאימה ליעודה ומועדת לפורענות.

4.         הנתבעות טוענות מנגד, שהאופן בו נשברה הזכוכית ובו נפצע התובע שונות לחלוטין מאלו המתוארות על ידו. לטענתן, התובע ונער אחר התקוטטו בפתח הבנין ובמהלך הקטטה עמד כל אחד מהניצים מעברה האחר של הדלת,  תוך שהם דוחפים את הדלת, טורקים אותה והולמים בה וכתוצאה מכך נשברה הזכוכית והתובע נפצע.

לטענתן, גרסתו של התובע הינה "גרסה אבולוציונית", אשר השתנתה במהלך ניהול התיק, והן אף הצביעו על סתירות עובדתיות המצויות, לשיטתן, בעדותו של התובע, ומכאן, שאין ליתן אמון בגרסת התובע. יצויין, שהנתבעות הביעו התנגדות לכל שינוי חזית.

עוד טוענות הנתבעות, כי הזכוכית, אשר הותקנה בדלת הכניסה, עמדה בדרישות התקן וכי, בכל מקרה, היא נשברה בשל התנהגותו של התובע, אשר הפעיל עליה לחצים וכוחות בלתי סבירים ובלתי צפויים, עובדה המנתקת כל קשר סיבתי משפטי בין השאלה אם הזכוכית עמדה בדרישות התקן ובין שאירע בפועל. התנהגותו זו של התובע אף מנתקת, לטענתם, את הקשר בין כל התרשלות נטענת לבין התוצאה, שכן לא יוטל אשם אם נזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה.

לתמיכה בטענותיהן הפנו הנתבעות אל ת"א 58670/90 שם טוב ואח' נ' מלון צמרת פ"מ תשנ"ג (4) 23, שם נדחתה תביעה של קטין שנתקל בדלת זכוכית שהייתה בולטת. הוכח, שם, כי ההיתקלות בדלת באה עקב בהלתו של קטין, אשר רץ לחפש את הוריו. מכאן יש להקיש, לטענתם, לענין שלפנינו ולקבוע שהנתבעות לא צריכות היו לצפות שהתובע יהלום בדלת ויטרוק אותה שוב ושוב בעוצמה רבה, אשר תביא בסופו של דבר לשבירתה של הזכוכית ולפציעתו.

לטענתן, גילו של התובע, אשר היה בן 16 שנים במועד התאונה, איפשר לו להבין את תוצאות מעשיו ועל כן יש להטיל עליו אשם תורם העולה כדי 100%.

נסיבות התאונה ;

5.         בחינת גרסאות התובע, כפי שנמסרו בהזדמנויות שונות, מעלה כי קיימים בהן שינויים וסתירות, כפי שיובא להלן (ההדגשות, כמובן, אינן במקור):

בכתב התביעהס' 3.1 - " פנה התובע לעבר דלת הכניסה של הבית המשותף ובהגיעו לדלת נתן דחיפה קלה עם ידו בדלת שהינה דלת זכוכית... ותוך כדי הדחיפה נשברה הזכוכית וידו חדרה מבעד לזכוכית... "

בתצהירס' 3 (ג)- " הלכתי לכיוון הבית ונתתי דחיפה קלה בידי על מנת לפתוח את הדלת "